ואהבת לרעך כמוך - במיוחד כשמדובר בעוז זהבי

השבוע האחרון בחיי חרג משגרתו הרוחנית. בשונה מהרגיל, כל יציאה מהבית הייתה מלווה במפגש אקראי עם הקינוחים האנושיים של מאפיית הבידור. כך חשק היוניברס לעשות לאיש אשר חפץ הוא ביקרו, ולמוח שלי לא הייתה ברירה אלא לתרגם את הדברים כהרגלו - דרך תורת הנסתר: מה המשמעות הרוחנית המסתתרת מאחורי כל המפגשים האלה? האסוציאציה הראשונה שראה חזוני הייתה קריעת ים סוף, סנה בוער ועשרת הדברות.

אז אלה הן שלושת הדברות שהבעירו את סנה מוחי בספאם מיותר, משל משפחתי נטשה את ים סוף ולא את נחל הגעתון:

"ואהבת לרעך כמוך" - מפגש פלייה תחת רלווה עם עוז זהבי

לאחר ערב הזוי ושמח כאחד שכלל את הגשמי - אירוע יח"צ בו נכחו הבזקי בלונז' ופאבלובות, בכלאבות, סאברינות ומלא ריקשות! - התיישבתי עם אוולין וחברים במוקטעה השוכנת מול יצחק רבין המנוח. לפתע הגיח בדיזולב עוז זהבי, מגובה בלוק של ג'ון טרבולטה מימי גריז העליזים. המקום הואר, פיות נפערו לנוכח יופיטר שירד מהשמיים. השטרודל הכשר התקרב, ובעיניו הצנועות עם חיוך של בחור ישיבה הפציע אל מול רב המאפייה (כן, זה אני): "היי, מה שלומך? מה, מה קורה איתך? אתה כבר לא שם, הא?".
הייתה לי תחושה שיש לו קושי רב לבטא את המילים המפורשות, שהרי הגיהינום מכיל את עולם הבידור, ומפאת צנעה וחייו האחרים לא קרא בשמה של הטריפה. הבנתי שהוא מדבר על חדשות הבידור ועניתי באותה השפה: "כן, הסתיים התיקון. היה זה תיקון קצר. האדמה הוקיעה את נשמתי לשבריר שנייה לאחר שבע שנות גלות. מיתגתי ונעלמתי בשיא לגלגול הבא".
זהבי הצדיק הטביע את חותמו האנושי לצד שלי: "יופי, יופי. הכי טוב. עשית את הכי טוב". אני מבחינתי הטבעתי את חותמי. תרתי משמע.

"לא תעשה לך פסל על פניו ולא תשתחווה להם" - מהפרויקט של גינדי עד הפרויקט של עידן רייכל

ענף כבד צנח לו על ראשי ומוחי נשטף בעל כורחו בשלטי חוצות בכל חור וסמטה בעיר. כל השבוע לא יכולתי להתחמק מהגינדי הזה. איפה שלא הייתי, הלוגו האיום רדף אותי. זה הגיע למצב שחששתי שאם אשב על האסלה, גינדי יעלה מתוך הניאגרה ויציע לי דירת חלומות. אולי אם הייתי יכול להרשות לעצמי את אחת מדירות הפאר שלו, מה שלא יקרה גם במאה שנים הבאות, הייתי מבין מה הוא רוצה מהחיים שלי.
ואז, בעודי שקוע במאורתי, חברה התקשרה ושאלה אם בא לי לבוא להופעה של עידן רייכל בהיכל התרבות. היא לא טרחה ליידע אותי מראש שגם שם גינדי יהיה. עידן רייכל גם בפרויקט הויראלי של גינדי, וזה וואחד פרויקט! הדבר היחיד שאני מוכן להשתחוות בפניו ולפסל אותו הוא קולה האלוהי של מאיה אברהם. שם לא יהיו לה מתחרים על פני האדמה.

"תרקדי עם הסנה הבוער ותרגישי שאת בנגה" - רון שחר

באותו שבוע של תגליות, יצאתי מביתי לכיוון השיננית הסאדיסטית שלי. במעלה הרחוב הצדדי יצא במפתיע מהג'יפ ארבע על ארבע רון שחר, כולו חיבוקים ונשיקות. הוא הראה לי תמונות של המלאכית הקטנה (הנה הקול מלמעלה: גם אני רוצה!), רגע לפני שהסביר לקרמר בספיקר שהוא פגש באבי תורת הפאבלובות.
את הסנה הבוער הכרתי לפני חמש עשרה שנה. הוא היה ברמן טראגי באלנבי 56 וב-TLV. אני הייתי סלקטור שתמיד היה מסיח את דעתם של בעלי המקום בגלל שרון בנוחיות. עאלק. באותה תקופה גם כתבתי את עיקר החדשות בעיתון רייטינג, והמשימה שלי הייתה להפוך את הגבר הכי שווה בעיר לאייטם, גם אם לא נחשב כלל לקינוח במאפיית הבידור. כך סידרתי צילום של שחר, הניחן באיברים פיזיים מרשימים במיוחד, מעבר לבר בטופלס ובלוק של מסתערב הייטק. נא להכיר. השאר כבר היסטוריה וכמו תמיד, היא חוזרת בגדול.

>> הפוסט הקודם שלי: המחוברים הפרטיים שלי
>> רן גולדן כותב על אבא שלו, חנן גולדבלט