פ' זה פריימריז: איך המאבק החברתי ישפיע על מפלגת העבודה?
הבחירות הפנימיות שנערכות היום במפלגת העבודה, הם האירוע הפרלמנטרי הראשון מאז תחילת המחאה החברתית. איך רואה כל אחד מהמועמדים את המאבק, ובאיזו גישה יתמכו המצביעים?
נתחיל בשלי יחימוביץ', שנחשבת כמי שההתקוממות החברתית הכניסה רוח גבית במפרשי הקמפיין שלה - היא הרי מדברת כבר שנים על צדק חברתי. ההתקוממות לפי יחימוביץ' נוגעת בשבירת הריכוזיות, המונופול הטייקוניסטי, זכויות עובדים ועוד. בחירה בה פירושה הנפת הדגל הסוציאל-דמוקרטי אל מרכז המערכת הפוליטית הישראלית, והפרדה בין סדר יום חברתי-כלכלי וסדר יום מדיני-בטחוני.
לעומתה, הקמפיין של עמיר פרץ נוגע ביצירת כח פוליטי-מפלגתי. בסופו של עניין, לתפיסתו הכל יתנקז לבניית גוש מרכז-שמאל שאולי יגדיר מחדש את משמעותו הרחבה של שמאל חברתי-מדיני. גוש כזה יתמוך בהידברות עם הפלסטינים, למול חזית סירוב ימנית, בתקציב כמו בשלום.
המועמד הרביעי, עמרם מצנע, מייצג במובנים רבים את הסדר הישן. לטוב ולרע הוא מדבר ממרומי ניסיונו הביטחוני ואיכות ההגשמה שייצר, ממש כמו בתנועת הנוער החלוצית. המדריך האידיאליסט חזר מן המדבר, וכעת הוא מציב עצמו לבחירה לראשות הממשלה, לא פחות. ראשות מפלגת העבודה היא רק תחנה.
הבחירה של מתפקדי מפלגת העבודה, מצביעים קלאסיים של מרכז-שמאל, היא למעשה הפרשנות האישית שלהם את ההתקוממות החברתית וההזדמנויות הפוליטיות שייצרה. נכון, מדובר בסך הכל בפריימריז של המפלגה החמישית בגודלה בישראל, לא מפלגת האופוזיציה ההיסטורית. ועדיין, דווקא כעת בשיאה של ההתקוממות, יהיה מסקרן לגלות הלילה איך רואים מצביעי העבודה את המחאה ואת המדינה.








חדשות




= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן


אתר זה פועל כחוק ברישיון
















