להתראות איפור, שלום שיער לבן
אחרי שאחיה הצעיר נהרג בתאונת דרכים, חייה של סנדרה סוויסה קיבלו תפנית. מגרפיקאית שסובלת מכאבי ראש הפכה למרפאה הוליסטית בכאב, ניקתה את המייק אפ, הפסיקה להשתעבד לצביעת השיער ונפרדה לשלום מתרופות. המהפך הזה הביא אותה למי שהיא היום

לא התאפקנו לקראת עליית התוכנית החדשה של אסי עזר, "היום בעוד שנה" (בקרוב בקשת 12), בה שינוי של שנה קורה ברגע אחד, ויצאנו לחפש את השינויים המשמעותיים שלכם. אחת מאותם אנשים שעברו שינוי שכזה היא סנדרה סוויסה, שמקרה מצער אחד הביא אותה לשנות את אורח החיים מקצה לקצה. זאת ההתעוררות שלה.
אני: סנדרה סוויסה, 39 , אישה לרפאל ואם ל-2 בנות, רומי שילת ורנה תבל. תושבת הוד השרון ומרפאה הוליסטית לכאב.
"בשנת 2003, ויקטור אחי בן ה-16 יצא מהבית ולא שב. הוא נהרג בתאונת דרכים. זה היה רגע השינוי שלי. ההתעוררות. רגע לפני גיל 25, קיבלתי תובנה שהחיים הם מצב לא צפוי והם עשויים להסתיים ברגע. בשבעה חלמתי עליו והרגשתי שאני מקבלת מסרים. בעקבות האובדן, המצב הנפשי של אמא שלי התדרדר. באחד הימים בשבעה, חשתי את הצורך להניח עליה את הידיים שלי ולהרגיע אותה. זה בדיוק מה שקרה. זמן מה חלף והבנתי בעצם שטיפלתי בה אינטואיטיבית. הבנתי שאני מחוברת לטיפול, שזה קורא לי".
מה הדבר הראשון שעשית למען המהפך?
"הצעד הראשון היה לנסוע לזמן בלתי מוגבל מכאן. אחרי שנה מהאובדן, עזבתי את עבודתי כגרפיקאית, חיפשתי את עצמי (ללא הצלחה) בעבודות מזדמנות ובסוף קניתי כרטיס טיסה לכיוון אחד לארה"ב. הרגשתי שיש עליי המון אחריות מכולן, להיות חזקה ולחזק את האחרים. לא יכולתי לשאת את זה עליי יותר, רק רציתי את עצמי. תוך שלושה שבועות, רכשתי כרטיס ביחד עם חברה אבל חודש אחרי נפרדו דרכנו ומצאתי את עצמי לבד מתגלגלת ממקום למקום עד שהגעתי לניו יורק. נשארתי שם שמונה חודשים. כעבור שנה בארצות הברית, חזרתי לחתונה של אחותי".
חצי שנה אחרי ששבה לארץ, נרשמה סנדרה ללימודי רפואה משלימה. "רציתי ללמוד הילינג אבל בסוף נרשמתי לעיסוי ולרייקי. חשבתי שגם אם אלמד הילינג - איך יבואו אליי אנשים? אז התחלתי עם עיסוי ונפתח עולם חדש, לא הרבה אחרי, הכרתי את שותפי לדירה ובעלי לימים, רפאל, שהשלים לי את התמונה לשלמה. היום, אני מטפלת למעלה מ-11 שנים בשיטת "נקודות הלחיצה" שפיתחתי לאורך השנים בהן למדתי על ריפוי הגוף והנפש".
מלבד הסבת המקצוע, איך השינוי בא לידי ביטוי בחיים עצמם?
"השינויים הכי מהותיים מבחינתי באים לידי ביטוי באופן שבו אני מתבוננת על העולם, מקבלת את עצמי ומתחברת לבורא. אלו הביאו איתם גם שינויים חיצוניים. בעבר לא הייתי יוצאת מהבית בלי איפור מלא: מייק אפ, צלליות, מסקרה, סומק – כל הסיפור. השיער היה מתוקתק, הלבוש היה חשוף ומסובב ראשים וחיפשתי לראות ולהיראות. לאט לאט לתוך התהליך הארוך שעברתי, החלטתי שאני לא מבזבזת זמן על הדברים האלה. הפסקתי להשתעבד לצביעת שורשי השיבה שלי שממהרים להציץ, הפסקתי להתאפר והתחלתי להתלבש אחרת, מאוד שונה מהחשוף שנהגתי ללבוש בעבר. זה היה תהליך של השלמה עם עצמי, מה טוב ומתאים לי ומה לא".

מה את מרגישה כשאת מסתכלת על עצמך במראה היום?
"אני מאוד אוהבת את מה שאני רואה ואין לי שום געגוע למי שהייתי פעם. זה היה שעבוד שאין לי בו יותר צורך. אומרים ששערות לבנות גדלות בתקופות של לחץ וחרדה. עברתי את כל אלו ומבחינתי אותו שיער אפור מסמל את הדרך שעברתי ואני כל כך גאה בה. וללכת בלי איפור? זה הכי טבעי ונעים לי".
איך את מסבירה את הבחירות האלה דווקא במראה?
"בתהליך הזה שעברתי, הבנתי שאין לי כבר הצורך להתבלט דרך המראה החיצוני ואין בי הצורך להוכיח. אני בודקת בעצמי, מה נכון עבורי ומכאן, מה לא. צעד בצעד. למדתי שלאנשים תמיד יש מה להגיד אבל בסופו של יום, אני חיה את החיים שלי. הבנתי פתאום עד כמה הגוף שלי הוא אחר ממה שחשבתי, לגמרי. הוא נועד לתפקד בכדי להשלים משימה גדולה יותר. כדי להגשים, לממש. הבעיות והכאבים שאנחנו חווים רק חושפים לנו את חוסר האיזון עם הטבע".


איך הסביבה מגיבה לשינוי שחל בך?
"בכל הנוגע לשינוי החיצוני, זה מתחלק. יש שיגידו שאני צריכה לצבוע ויש שמאוד אוהבים. לגבי השינוי הפנימי, אני מגלה שאנשים אוהבים להתייעץ ולשאול לגבי דברים שחקרתי ולמדתי, הדברים בהם אני עוסקת. לצד אלה, אני עדיין נחשבת להם כ'אחרת', האחת שבחרה בדרך מסוימת".
איפה את רואה את עצמך היום בעוד שנה?
יש לי תכניות לכל החיים ואני מגשימה לאט לאט דברים שאני רוצה. אני רואה אותי ממשיכה לייעץ ולטפל באנשים, להעביר סדנאות ומעגלי ריפוי, ולהוציא ספרים לאור. החזון שלי הוא להביא אנשים למודעות לגבי גופם ולגבי בעיות הבריאות".
"היום בעוד שנה": בקרוב בקשת תוכנית חדשה בהנחיית אסי עזר, ערוץ 12