שי דורני הגיע לאודישן בכוכב הבא יום לאחר שפונה מביתו בגבעת עמל על ידי משפחת כוזהינוף. בכאב הוא צפה באמו בוהה באחד מהמחזות הקשים של חייה – ביתה נחרב לנגד עיניה. אחרי למעלה משבע שנים של ערעורים ומשפטים הם הגיעו לקצה, ואז הוא נדרש לאזור את כל הכוחות שעוד נותרו בו ולהוכיח את עצמו, אבל כנראה שזה כבר היה יותר מדי עבור שי שלא הצליח להרים את המסך.
"אני חושב שכל התהליך הזה קרה בתקופה שהיא מאוד, איך אני אגיד? תקופה מאוד מבלבלת. תקופה עם המון מועקות, ואני חושב שדווקא הבחירה של השיר שלי לא הייתה כל כך נכונה לזמן הזה. אני חושב שלא הבאתי את עצמי שם עד הסוף".
בניגוד למתמודדים אחרים שלא עוברים את האודישן, לדורני אין תלונות כלפי אף אחד אחד, חוץ מעצמו: "אני חושב שהאודישן שלי היה טוב, אני חושב שנתתי את כולי, גם מבחינה ווקאלית מה שיכולתי לעשות עשיתי. אנחנו יודעים לדבר בדיעבד, אז אם אני מסתכל אחורה, כנראה שהייתי עושה בחירת שיר אחרת לגמרי".
מי שהגיעה איתו לאודישן זאת האישה של חייו, לה הוא גם הקדיש את השיר של נתן גושן "כל מה שיש בי". ואם תהיתם שי הוא רווק ואמא שלו היא אחת הנשים המשמעותיות בחיו: "היא תמיד איתי, היא תמיד המגוננת, אני הבן היחיד שלה, היא החברה הכי טובה שלי. יש לנו קעקוע שעשינו ביחד – לה יש פיה ולי יש משהו שמשלים, שנינו עשינו באותו מקום. הקעקועים שלנו מסמלים לנו משהו ביחד".
"באיזשהו שלב הכל קרס"
שי הוא בן יחיד, אביו ז"ל היה מבוגר מאמו ב-21 שנה ונפטר ממש ביום שבו הגיע צו הפינוי מהבית. לשי היה גם אח מנישואיו הקודמים של אביו שעסק אף הוא במוזיקה, אך נפטר בטרם עת: "הוא הלך לעולמו ממנת יתר, הוא היה מופיע על הבמות והתגלגל לסם". למרות הטרגדיות שתקפו את המשפחה, דורני מדגיש עד כמה ילדותו הייתה מאושרת: "המצב הסוציואקונומי לא היה טוב, אבל תמיד היה לנו בית שמח עם מוזיקה".
סיפור הפינוי של גבעת עמל החל למעשה לפני למעלה מ-60 שנה, כאשר אביו של שי התיישב על השטח בלי מסמכים ובלי אסמכתאות. למרות שהמשפחה שילמה ארנונה, חשמל ומים במשך כל השנים, בסופו של יום הם לא עמדו בתשלומים ואז החלו העיקולים: "ניתקו לנו את המים, את החשמל. לקחתי הלוואה וגם אמא שלי, ובאיזשהו שלב הכל קרס – קיבלנו צווי פינוי, לא בחלו באמצעים".
כשאתה אומר מאבקים, למה אתה מתכוון?
"זה מלחמות בבתי משפט, זה התמודדות מול הוצאה לפועל, ערעורים ואכזבות. זה לילות שלמים שאתה לא נרדם כי אתה מחכה לטרקטור שיגיע באמצע הלילה להרוס לך את הבית".
כאיש קבע המשרת כרס"ר משמעת בגבעתי, לשי לא היו הרבה אופציות להפגין ולהחלם עם אמו על הבית. "אמא עזבה את העבודה כדי ללכת להפגין, היא ישנה מחוץ לבית של היזמים כדי להילחם בהם. אבל אצלי זה היה יותר קשה, הצבא זאת מערכת תובענית, ויש קווים ופעילויות – זה פול טיים ג'וב למען המדינה".
משפחת דורני היא לא היחידה שנאבקה ואיבדה לבסוף את הביתה, ממש היום הפעילה החברתית אורטל בן דיין העלתה פוסט בעמוד הפייסבוק שלה, המתאר את כאבם של דיירי השכונה המפונים:
לפני כמה שנים החליט שי שהוא עוזב את הצבא כדי לעזור לאמו, בימים למד מוזיקה ומשחק ובלילות עבד כברמן: "הייתי ישן בקושי 3 שעות בלילה וקרסתי". בסופו של דבר הוא החליט לחזור לשירות צבאי מלא, וחווה גם מבצעים ומלחמות שכמובן לא הוסיפו על המטען שסחב מהבית.
היום לאחר הפינוי, שי ואמו עוד מסתובבים כלוט בערפל. הם אמנם שכרו דירה, אבל אין להם עדיין רהיטים. "היום אנחנו במצב שאנחנו עדיין לא מבינים מה קורה. כל אחד מהשכונה שלנו הלך למקום אחר, חלק נשארו באוהל, חלק רוצים להפגין, חלק הלכו לבתי מלון. אין עם מי לריב, יש פה חוק של המדינה שאומרת שלא מגיע, ויזם שלא מוכן לשלם. אנחנו בתוך המערבולת. אני לא נאבק באף אחד יותר, אני אומר שצריך להמשיך קדימה, להרים את הראש".
וכששי אומר "להרים את הראש" הוא כבר רואה את השחרור הקרב באוגוסט, ומתכנן לצאת לדרך חדשה: "זהו, עכשיו מתחילים חיים חדשים, אני מרגיש כאילו נולדתי. אף פעם לא הייתה לי את ההזדמנות להתעסק בעצמי".
מה שונה עכשיו?
"כשיש לך חרב מעל הראש, אז תמיד אומרים לך שאתה לא יודע מאיפה הצרה הבאה תבוא. הפסדתי בהרבה דיונים בבתי משפט, וכשאתה מפסיד גם כל ההוצאות המשפטיות עליך – כל משפט זה כמעט 80-70 אלף שקל, הגעתי אפילו להוצאות בית משפט של 120 אלף שקל. אתה לא יודע מאיפה זה יבוא אליך. עכשיו כשענני הסערה חלפו, יש לי את הזמן לעשות את שלי. יש לי שירים ויש לי גיטרה ויש לי אחלה רעיונות".
וכשהוא אומר "אחלה רעיונות" הוא מתכוון לזה – כמי שמכיר על בשרו איך זה מרגיש לאבד את כל מה שיש לך, שי החליט לגייס את המוזיקה שלו למען מטרה טובה: "אני רוצה עם המוזיקה שלי לעזור לקהילה – אני רוצה להתחיל משהו שנקרא 'לנגן בשביל שינוי', אני הולך לנגן ברחוב במקומות שיש הומלסים ונזקקים. אני אופיע 2-3 שעות, אשים שלט וארגזים שיגידו שכל כסף שיאסף יתרם לנזקקים, ועם הכסף אקנה מוצרים לשבת לאנשים שגרים רחוב".
מה אתה מאחל לעצמך לשנת 2015?
"עזבי אותי, אני מאחל שתהיה לנו שנה שקטה, לנו ולמדינת ישראל. שלא נצטרך לראות אלימות ונפגעים בנפש ודריסות וחטיפות. לאמא שלי אני מאחל נחת ושלווה, ואני בסוף, אני מאחל לי שזאת אולי תהיה השנה שאצליח לפרוץ במוזיקה, שאצליח לפרוץ עם מה שיש לי לתת. את המילים שאני שומר בפנים הרבה זמן. ומי יודע אולי אצליח בכוכב הבא בשנה הבאה".
הכוכב הבא: ראשון ושלישי ב-21:00