מרצי מכללת נתניה מנתחים את הדרמה חטופים

פאנל חטופים

חטופים

תכניות קשת
תכניות קשת

מדוע "חטופים" ולא "שבויים"?

ד"ר אייל זנדברג מראה כיצד הבחירה בשם "חטופים" מסמנת את השיח הישראלי הכללי, זה שרואה את המאבק כמצב א-סימטרי קיצוני בו הצד שכנגד הוא היוזם, הפוגע, החוטף ואילו "אנחנו" לעולם מתגוננים. טור דעה

ד"ר איל זנדברג | המכללה האקדמית נתניה | פורסם 25/04/10 13:55:30

אורי ונמרוד בשבי חטופים
אורי ונמרוד - חטופים או שבויים? מתוך הסדרה חטופים
בתחילת הפרק השביעי אנחנו חוזרים אל הרגע בו השתנו לעד חייהם של גיבורי הסדרה. הצופים רואים את שלושת החיילים מובלים על ידי שוביהם, מזדהים עם הבעת האימה וחוסר הוודאות על פניהם, ושומעים ברקע דיווח חדשותי על השבי. בדיווח נאמר כי יחידת עלית נשלחה לפעילות מבצעית בעומק לבנון כדי לפגוע בבכיר בארגון טרור, הפעולה לא צלחה, חייל אחד נהרג ושלושה מהחיילים  נמצאים בידי ארגון הטרור.

סצינה משמעותית זו מעלה את השאלה מדוע נקראת הסדרה "חטופים" ולא "שבויים"?

מילון אבן שושן מציין כי שבוי הוא "לקוח בשבי, אסיר מלחמה" ואילו חטוף הוא "מי שנחטף, שבוי". כל חטוף הוא, אם כן, שבוי, אבל לא כל שבוי הוא חטוף. מעבר למשמעות המילונית של המילים יש להן גם משמעויות תרבותיות (קונוטטיביות). מבחינה זו, בתרבות הישראלית יש שוני בין שבוי לחטוף. חטיפה היא מצב א-סימטרי: החטוף נתפש כפסיבי, חלק מה"מצב הטבעי", הרגיל ואילו החוטפים הם האקטיביים והם מפרים את הסדר הקיים. המונח שבי, לעומת זאת, מתאר מצב יותר סימטרי של מלחמה בין שני צדדים, במסגרתה, כדי למקסם את רווחיו מנסה כל צד לתפוש שבויים מהצד השני.

מדוע, אם כן, נקראים שלושה חיילים מיחידה נבחרת, שנשלחו לעומק לבנון לצורך פעולה מבצעית, חטופים? הם לא היו פסיביים בזמן שנפלו קורבן לפעולת האויב, להיפך, הם היו הצד היוזם, שחדר לשטח האויב בפעולה מבצעית.

הסדרה מתארת מצב המזכיר את מה שארע לחיילי הנח"ל בספטמבר 1982, שנלקחו בשבי על ידי מחבלים מיד לאחר שוך הקרבות במלחמת לבנון (הידועים בהם, יוסקה גרוף ונסים שלם, הוחזרו בעסקת ג'יבריל שעוררה דיון ציבורי נוקב). אולם אז, בשנות השמונים, דובר ונכתב על נפילה בשבי ואיש לא הזכיר חטיפה. מצד שני, אז גם נהוג היה להשתמש בביטויים כמו "חיילנו הטובים" או "בחורינו המצוינים" ואילו היום נהוג לכנות את אותם  אנשים "ילדים". השינויים הסמנטיים הללו מבטאים שינויים חברתיים ותרבותיים ביחס לצה"ל ולחייליו. 

הדימוי הישראלי המקובל היום הוא כזה שמבנה את מדינת ישראל ואת צה"ל כמייצגים את "המצב הטבעי", את הפלסטינים כ"מפרי סדר" ואת צה"ל וכוחות הביטחון כאלו ש"משיבים את הסדר על כנו". זאת ועוד: לממסד יש אינטרס לשמר את הבניית המצב כמדינה הנאבקת מול ארגוני טרור ולא כמלחמה, המעניקה מעמד יותר שוויוני לצד שכנגד.

נראה כי הבחירה בשם "חטופים" מסמנת את השיח הישראלי הכללי, זה שרואה את המאבק כמצב א-סימטרי קיצוני בו הצד שכנגד הוא היוזם, הפוגע, החוטף ואילו "אנחנו" לעולם מתגוננים. הבנייה כזו משמרת אמנם את ישראל בצד של "הטובים", אולם היא גם מקשה על קיום תהליכים של הידברות ופשרה במקרים בהם יש צורך, למשל, לדון בשחרורו של חייל חטוף/שבוי.

לכל הטורים של "פאנל חטופים"

לאתר הרשמי של חטופים - בואו לגלות מה קרה ב-17 השנים שעברו

לצפייה בפרקים המלאים

ותקבלו את כל הסיפורים ישירות לפייסבוק שלכם
תגובות

הוסף תגובה

 
שם
נושא
תוכן
 
ביטול  |  
מקרא: = תגובה ללא תוכן   = תגובה עם תוכן