לא רק בטלוויזיה: השורדים הישראליים האמיתיים

מספר שבועות שרדו בשבקין, שפקס וחבריהם על אי בודד מול המצלמות, הצליחו לגבור על אתגרים ורעב וצלחו את דרכם אל מדורי הרכילות ושערי המגזינים הנחשקים. זה טוב ויפה, אלא אם משווים אותם לישראלים אחרים, שלא ביקשו תהילת עולם ונקלעו שלא ברצונם למשימת הישרדות אמיתית, כזו של חיים ומוות. ללא מצלמות, בלי אודישנים, בלי צוות הפקה שמכרכר סביבם בוקר וערב ובעיקר בלי אדם עלי אדמות שיודע על מצבם הקשה, נלחמו האנשים האלה על חייהם וקיוו שיום אחד עוד יזכו לשוב אל ביתם. בשביל הגיבורים האלה הישרדות לא הייתה רק תכנית ריאליטי – היא הייתה החיים האמיתיים.

בדד אלך: הישראלי ששרד שלושה ימים בלי אוכל בברזיל

לפני כחצי שנה פורסם סיפורו של איתי בן דוד, שנעלם באזור איליה גרנדה שבברזיל. הוא קבע להיפגש עם חברתו בסיום טיול לפסגת אחד ההרים, אליו החליט לעלות לבדו. לאחר שלא הגיע למקום המפגש, הזעיקה החברה כוחות חילוץ וצוותים מקומיים התחילו במשימת החיפוש אחריו. אחרי יומיים של חיפושים קדחתניים, יצאה מהארץ משלחת נוספת מטעם חברת הביטוח הפניקס, בראשות חיליק מגנוס. בינתיים, משפחתו שנשארה בארץ נעזרה בפייסבוק וברשתות החברתיות כדי למצוא שביבי מידע אודות איתי וכדי לפרסם את הסיפור.

שלושה ימים שרד איתי בחיפוש אחר הדרך הנכונה - ללא מזון, ללא ציוד הולם ועם טלפון נייד שהסוללה שלו התרוקנה. בשני הלילות הראשונים הוא מצא מנוחה על סלעים חשופים; את הלילה השלישי, עקב הגשמים שירדו, שרד במערה שנקרתה בדרכו. לאחר שלושה ימים הוא הצליח למצוא את הדרך חזרה לכפר, בעזרת מקומיים שפגש ושכיוונו אותו.
בראיונות איתו סיפר איתי שהשתדל להישאר אופטימי, וניסה למצוא את דרכו בעזרת השמש וכיוון זרימת הנחלים. הוא הצטער שיצא לטיול לבדו, והבהיר שמעתה ייצא לכל טיול עם ציוד מתאים ומידע מפורט על האזור.

האור שבקצה המנהרה: הצעיר שזחל עשרה ימים בנקיק בוונצואלה

באפריל 2003 יצא אלי דהאן, בן 24 מנס ציונה, לטרק באזור מרידה שבוונצואלה. הוא יצא בגפו וחשב שיוכל להתמודד לבד עם הטבע הפראי; אחרי כמה ימי הליכה, מעד והדרדר לתוך נקיק בעומק של עשרות מטרים. אלי נפצע מהנפילה הקשה, ושבר את עצם האגן ואת צלעותיו. הצעיר מנס ציונה לא יכול היה ללכת או להזעיק עזרה אך לא איבד את העשתונות: תודות ליצר ההישרדות שקינן בו, עטף את ידיו בגרביים כדי שיוכל לנוע, ובמשך עשרה ימים ארוכים זחל עד שהצליח להיחלץ מהנקיק. ללא מזון - תוך שהוא אוכל כל מה שהצליח למצוא כדי לשרוד - הצליח אלי לחלץ את עצמו, כשהתושבים המקומיים הבחינו בו ופינו אותו לבית חולים.

צ'ילה. אם כבר לשרוד, אז בנופים כאלה

צילום׃  יוסי מלמד

טעות בכיוון: המטיילים ששרדו בהר הגעש בצ'ילה

לפני כארבע שנים נסעו המטיילים נמרוד ורד, גל אידן וליאור רוזן לטיול בצ'ילה. השלושה בחרו בטרק לא מתוייר שאמור היה להימשך בין שלושה לחמישה ימים, בפארק פויוטה דרומית לבירת צ'ילה. כיוון שיומיים לאחר סיום הטרק לא יצרו קשר עם משפחותיהם, החלו צוותי חיפוש מקומיים וישראליים לנסות ולאתר את השלישייה.

התברר כי ביום השלישי של הטרק גילו המטיילים ששלג כיסה את השביל בו תכננו להמשיך וללכת. הם הצליחו בכל זאת להגיע להר הגעש פויוטה, אך הדרך משם הפכה לטעות אחת גדולה: הם פנו לכיוון הלא נכון וצעדו בערוץ של נחל, שבמהרה הפך לנהר שלא ניתן היה ללכת בתוכו. כשקלטו את המסוקים והמטוסים שבאו לחלצם הם הדליקו מדורה, נפנפו עם בגדיהם הצבעוניים - ולאחר שעתיים כבר היו על המסוקים עצמם.

30 שעות של פחד בלב ים

ים של פחד: הצוללנים ששרדו 30 שעות בלב ים

בשנת 2003 יצאו הצוללנים יריב שוויצר ואדי ינקו עם עשרה חברים על ספינת מנוע, במטרה להפליג ממועדון הצלילה בנהריה לכיוון אתר ההנצחה התת-מימי של חללי השייטת, הנמצא במרחק שני מייל מהחוף. במהלך ההפלגה שטף גל גדול במיוחד את הספינה והפך אותה - עשרה מהנוסעים הגיעו אל החוף, אבל ינקו ושוויצר נעלמו.
כוחות חילוץ רבים הוזעקו למקום. ספינות חיל הים, משמר החופים, מסוקים ומתנדבים רבים נטלו חלק במשימת החיפוש אחר השניים, שנערכה במשך כ-30 שעות. התקווה למצוא אותם בחיים הלכה ופחתה.

למזלם של ינקו ושוויצר, חליפות הצלילה שמרו עליהם מהקור העז של הים, אבל הרעב והצמא הציקו להם מאוד. זרמי הים החזקים לא אפשרו להם להגיע אל החוף, ובשלב מסוים הקשר ביניהם נותק וכל אחד מהם מצא את עצמו צף לבדו על פני המים. במשך 30 השעות הם הקפידו, כל אחד בנפרד, לא להירדם, ביצעו תרגילים, הזיזו את הידיים והרגליים וחשבו על המשפחה ועל מי שמחכה להם בבית.
בסופו של דבר אותרו השניים על ידי מסוק של חיל האויר, אשר הזעיק לכיוונם יאכטה פרטית שהייתה בקרבת מקום וכן את ספינת חיל הים. שניהם נמצאו כשהם צפים על גבם, תשושים וסובלים מכוויות קור. ינקו לא שב לצלול לעולם.

בעקבות האינדיאנים: יוסי גינסברג ששרד שלושה שבועות בג'ונגל

בשנת 1980 יצא יוסי גינסברג לטיול בדרום אמריקה. כשהוא מלווה בשני תרמילאים נוספים יצא יוסי למסע הרפתקני בג'ונגל הבוליביאני, במטרה להתחקות אחרי עקבותיו של שבט אינדיאני אבוד. אחרי כמה ימים, בעת שייט בנהר הטואיצ'י, התהפכה הרפסודה של החבורה, ויוסי נותר לבדו בלב הג'ונגל.
במשך שלושה שבועות שרד שיטפונות, סופות חול, הותקף ע"י טרמיטים (נמלים אדומות שקורעות את בשר האדם מעליו) והגיע ממש למצב של טירוף. חברו שניסה לשכנע את השלטונות לחפש אותו נתקל בסקפטיות – איש לא האמין שאדם בודד יצליח לשרוד לבד בג'ונגל זמן רב כל כך. כשנמצא, לבסוף, סבל יוסי מהזיות קשות.
אחרי מספר שנים בהן השתקם, הוציא גינסברג את ספרו "בחזרה מטואיצ'י" – שהיה לספר פולחן בקרב המוצ'ילרים של דרום אמריקה.

>> אוסף תמונות יחודי: מסביב לעולם בעמידת ידייים