טיסה נעימה: אלק בולדווין לא לבד

בשבוע שעבר אלק בולדווין נזרק ממטוס של חברת "אמריקן איירליינס" לאחר שלא הסכים לכבות את הטלפון הסלולארי שלו. בתגובתה של חברת התעופה לתקרית המביכה, נמסר שהשחקן התבקש כמה פעמים לכבות את מכשיר הטלפון שלו לפני ההמראה, אך הוא סירב בתוקף ואף התפרע והפחיד את הטייסים בטיסה שהייתה מיועדת להגיע מלוס אנג'לס לניו יורק.  

כוכב הסדרה "רוק 30" מיהר להגן על חפותו ולהאשים את חברת "אמריקן איירליינס" ביחס מפלה, כביכול, שהופנה לעברו. את טיעוניו הוא מיהר לצייץ בטוויטר כשכתב: "דיילת בטיסה של אמריקן הורידה אותי מהמטוס בגלל ששיחקתי Words With Friends, אבל המטוס עוד לא התחיל לזוז בכלל". אמריקן איירליינס מצידה טענה כי בולדווין נעמד על רגליו כששלט חגורות הבטיחות היה מואר, לקח עמו את המכשיר לכיוון השירותים ואז חבט בדלת שהייתה נעולה והבהיל את צוות הקוקפיט.  

השחקן בן ה-53 נאלץ כעת להתמודד עם העניין שהוליווד מגלה בסיפור, אבל בולדווין הוא לא המפורסם הראשון שנקלע ל"ריב בשחקים". למזלו, או יותר נכון למזלם של נוסעי הטיסה, השחקן נזרק מהמטוס עוד לפני המראתו ומצא עצמו מקורקע בשדה התעופה בלוס אנג'לס. אבל אצל השחקן הצרפתי ג'רארד דפרדייה המצב היה מעט שונה. בחודש אוגוסט האחרון, צוות הטיסה של חברת התעופה CityJet נאלץ לנקות את רצפת המטוס, לאחר שהשחקן בחר להטיל את מימיו בתוך בקבוק בזמן ההמראה (אז כאמור, לא ניתן ללכת לשירותים).


גם השחקן הבריטי רייף פיינס הצטרף למועדון המתפרעים בטיסה, כאשר בשנת 2007 הוא נתפס מנהל "רומן מזדמן" בשירותים עם דיילת של חברת התעופה Qantas. לאחר פרסום המקרה הדיילת מסרה כי התרגשותה הרבה מהמפגש עם השחקן בתא השרותים גרמה לה לשכוח מהתור שיצרו השניים מחוצה לו.


בשנת 2006, היו אלה סנופ דוגי דוג ופמלייתו, שמנתה כ-30 איש, אשר מצאו עצמם במעצר משטרתי, לאחר שנגררו לריב בנמל התעופה הי'תרו שבלונדון. המריבה התעוררה לאחר שחלק ממלוויו של הזמר לא קיבלו גישה למחלקת העסקים במטוס. שבעה שוטרים של שדה התעופה נפצעו קל בעקבות התקרית.


ובאותו נמל תעופה בשנת 2008, דוגמנית העל נעמי קמפבל נעצרה בחשד שתקפה שוטר. הצרות החלו כאשר זו טענה שאחת מהמזוודות שלה נעלמה- סיבה מספיק טובה כדי לעורר אצל הדוגמנית המצליחה, הידועה בהתקפי הזעם שלה, סקנדל אלימות נוסף שהצטרף לרזומה העשיר שצברה במהלך חייה הבוגרים.


אם-כן כיצד ניתן להסביר את התנהגותם של מפורסמים המשתוללים בטיסה? ככל הנראה מדובר בפורקן מתבקש. אצל רובינו הכניסה לשדה התעופה מעוררת תחושות של חדירה ליקום אחר, ועוד הרבה לפני שגלגלי המטוס פוגשים את אדמת המדינה אליה אנחנו נוסעים, אנחנו כבר מרגישים בחו"ל. האם התחושה הזו משחררת אצל הסלבים את המחסום ההתנהגותי אליו הם צמודים במרבית שעות היום? האם הנוכחות בשמיים נותנת להם את האישור להתנהג כרצונם? בשעה שהמציאות בה הם חיים דורשת מהם לחשוב על כל מילה, להתנהג לפי המותג אותו הם בונים בעמל רב ולא לזוז מגבולות המסגרת שהציבו לעצמם, נראה שהמטוס מהווה אתנחתא המנערת מעליהם את כל אלה.

ואולי אותם מפורסמים פשוט מצפים לקבל יחס מיוחד גם כשמדובר בכללי הטיסה הבינלאומיים? אולי דווקא בגלל שאלה כללים נוקשים וקבועים, הם מנסים למתוח את הגבולות עד כמה שניתן ולו רק כדי להוכיח לעצמם את מה שהם כבר יודעים- שליטתם בחייהם היא אבסולוטית ורוב מה שיבקשו יתגשם.

ומה קורה בגזרה שלנו אתם שואלים? אולי לא נמצא עדיין הסלב המקומי שיצטרף לחוג המתפרעים בשחקים, אבל הוויכוח התמידי על משענת הכיסא עם זה שיושב לפנינו, הסירוב לאחסן את תיקי היד בתא המטען שמעל המושב, התור הנצחי של האנשים המבקשים לצאת מהמטוס מיד לאחר הנחיתה והטרטור הבלתי נפסק של הדיילות- כל אלה מספקים לכולנו כניסה ללא סלקציה, למועדון היוקרתי והיחידי בעולם שמגיע לגובה 30,000 רגל.

>> חמישה גבולות בעולם ששווים ביקור