תמיד רציתי לגור במבצר. אחד נטוש, נטול שומרים, כלבי פרא ותנינים בנהר שמתחת לגשר החבלים אל הכניסה. בתוכנית הרומנטית שלי המבצר יהיה מקום שבו אוכל לארח את כל העולם באחד ממאות החדרים שבמעלה המדרגות, בעוד שהבחוץ ישמש כפינות משחק וכשטח למדורה ונגינה, או צעידה יומיומית על החומות על רקע השקיעה. הבעיה היא שבסוכנות הנדל"ן המקומיות קשה למצוא מבצרים להחכרה, ואף אחת מרשויות הטבע לא תקבל בברכה את רצוני להניח מזרונים לאורחים בחדרים ולארגן ערבי תחפושות וסרטי קאלט במרתף.
בינתיים אני מרגלת. מדי פעם אני הולכת לאחד המבצרים האלה, בודקת אם הרשויות כבר נטשו אותם ומשרטטת תוכניות פלישה. את הכל אני עושה בתחפושת של מדריכת טיולים, כיסוי מבטיח בהתחשב בעובדה שכל מהות המקצוע היא שידור אמינות בזמן הסבר נרגש על תפרחת חצבצובית מצויה שמעולם לא נבראה. אחת מחלקות הנדל"ן הפוטנציאליות הללו שוכנת בגליל העליון, ליד קיבוץ יחיעם. אם אתם מצטרפים לחקירה, נא לבוא עם כובע טמבל ותעודה מהחברה להגנת הטבע. זה שסבא שלכם היה בפלמ"ח לא אומר שהצלבנים פשוט יתנו לכם את המפתחות וינוסו על נפשותיהם.

אין תמונה
מבצר יחיעם: אחלה נדל"ן

למי שמעדיף ללכת כמה שפחות

ראשוני המתיישבים של קיבוץ יחיעם הלכו לפי התוכנית שלי והתגוררו בחורבות המבצר כשעלו על הקרקע, כך הם גם קיבלו הגנה בזמן מלחמת העצמאות. לא ברור מדוע החליטו לבנות קיבוץ במקום לשפץ את המבצר ולהישאר שם, אבל מה שקרה קרה, והיום המקום משמש כאתר למטיילים וכובשים, וגם לפסטיבלי רנסאנס בסוכות. אפשר להגיע אל הגן הלאומי עצמו ישירות עם הרכב (או הסוס), בדיוק כמו שמגיעים לקיבוץ יחיעם (מכביש 89, פניה דרומה בצומת געתון אל כביש 8833). החנו את האוטו בחניה והיכנסו למבצר.
ההיסטוריה של המקום הולכת רחוק עד לתקופה ההלניסטית, כאשר עיקר השרידים במקום שייכים דווקא לעותומאניים, וחלקם לצלבנים. על קירות החומה לצד שער דהר אל-עמר, אפשר לראות על פי גודל האבנים ואופן החיבור ביניהן כי התחתונות עומדות כאן מהתקופה הצלבנית, בעוד הבנוי מעל שייך לעותומאנית.
מספר נקודות תצפית במבצר, כולל מגדל צלבני בן שלוש קומות הניצב במרכזו, יציגו בפניכם את הגליל המערבי במלוא הדרו, מכאן ועד הים התיכון. גם אלמנטים היסטוריים קרובים נכנסו לשחזור, כולל תיעוד ההתבצרות והמאבק של אנשי הקיבוץ בתקופת מלחמת העצמאות. הסיור במבצר יימשך כשעה וחצי.

למי שמוכן ללכת קצת יותר

אפשר לנצל את ההזדמנות וללכת ברגל אל חורבת געתון, שנמצאת ממש ליד הקיבוץ הסמוך.
אחרי אותה פניה לכביש 8833, כעבור קילומטר וחצי נסיעה דרומה, יוצא מסלול רחב בסימון כחול.
נוסעים עליו כקילומטר נוסף עד שמגיעים לחורבת געתון, שממנה לא ניתן להמשיך ברכב רגיל. על הגבעה עומדת החורבה - לשעבר אחוזה בבעלות משפחה לבנונית עשירה, משפחת סורסוק. כל מה שצריך היה כאן – בית בד, בריכת מים, שדות חקלאיים ובית קברות. גם כאן יש היסטוריה שמגיעה עד לימי הצלבנים במאה ה-12, וכמובן נוף נהדר. היזהרו בפנים, שכן המבנה לא כל כך יציב.
אחרי הסיור חוזרים אל המסלול וממשיכים ברגל לכיוון מזרח. נעבור בשני מעיינות – עין ירק ועין אשחר, ומשם נמשיך על נחל געתון. קצת יותר משלושה קילומטרים נוספים של הליכה יובילו אותנו אל מערת נטיפים שמומלץ להיכנס אליה. ממשיכים בעלייה ומגיעים להר בטח, שממנו מתצפטים על כל האזור. סיום המסלול כעבור כמה מאות מטרים, בין הקילומטר השמיני לתשיעי על כביש 8833, משם צריכים לאסוף אתכם. כל הסיפור יארך בערך חמש שעות, ואתם מוזמנים לסיים (או להתחיל) במבצר יחיעם.

למי שרק רוצה לצעוד

אפשר לחבר את הטיול הזה עם מסלול נוסף, על נחל יחיעם, שיוביל אתכם למבצר בדרך הרגלית. יוצאים מהמרכז המסחרי הצפוני של הכפר הדרוזי ינוח, עם הסימון הירוק. לאחר כחצי קילומטר מגיעים אל בית בד עתיק וממנו ממשיכים מערבה עד היציאה מן הכפר. לאחר שמטעי הזיתים מתחלפים בחורש הטיפוסי, מתחילים לרדת אל נחל יחיעם. עם חציית הנחל מתחילה עלייה של כ-500 מטר אל המצוק, ואחריה ממשיכים כמעט במקביל לנחל. קילומטר מסיום העלייה עומד שער המצודה (הנוף בחינם, הכניסה בתשלום). אחרי הסיור במצודה (או בלעדיו, אם רוצים), אפשר להמשיך על הסימון הירוק בירידה תלולה יחסית אל נחל יחיעם, ולהגיע עימו עד ליישוב כליל. מצפון ליישוב יוצא סימון כחול ורחב שחוזר חזרה לכפר ינוח. ההליכה כולה תימשך שמונה – תשע שעות שכולן הנאה גדולה.

פתוחים: המבצר פתוח בשעות 08:00-17:00 בין אפריל לספטמבר, ובחורף עד 16:00.
משלמים: מבוגר: 12 שקל, ילד: 6 שקלים.
מגיעים: נוסעים על כביש 89 (נהריה-צפת) ופונים דרומה בצומת געתון, אל כביש 8833.
מתקשרים: 04-9856004.
נגישות: באתר שבילים המותאמים לכיסאות גלגלים.
מצטיידים: מצלמות וחוזה החכרה.