ערב טוב ניצנים!

צווחות "קוקוריקו! קוקריקו!" אנושיות – צרודות ורמות - עולות מבית האבן הדו-קומתי, המואר בזרקורים צהובים. אנו מתקרבים למבנה, המכונה "הארמון", שנבנה לפני כמאה שנים עבור אפנדי עשיר ורב פעלים. כיום שוכן כאן בית ספר שדה שקמים. משקופי חלונותיו של הארמון, שתהילתו חלפה זה מכבר, צבועים בכחול עז. מדריך טיולים מזדקן עומד על שולחן פיקניק סמוך, מוקף בבני נוער טרוטי עיניים ומחקה קריאות תרנגול. מה הקשר בין בית האבן, שהפך במלחמת העצמאות למתחם המבוצר של חברי קיבוץ ניצנים, לבין צווחות תרנגול? כנראה שקירוב העוללים למורשת הקרב נעשה דרך סיפורי שדים ורוחות – על יתרון הצבע הכחול של החלונות בהרחקת רוחות רעות, או על קריאות תרנגול שמיועדות לסלק את השד בחושבו שהנה, הבוקר כבר מגיע.
אבל עד שהבוקר יגיע יש עוד הרבה זמן, וכדי לעשות צדק היסטורי עם המקום והסיפורים שנקשרו בו, קחו שעה קלה של סיבוב בין שלטי ההסבר המתארים את השתלשלות הקרבות ואת ההחלטות המאוד שנויות במחלוקת בנושא הכניעה לצבא המצרי. תוך כדי קריאת השלטים נשמעים ממטווח של בסיס צה"לי סמוך קולות ירי, שכמעט הופכים את השיטוט למופע מולטימדיה.

עולם שכולו חול

אחרי ההקדמה הדידקטית, הגיע הזמן להתמסר ללילה, לדיונות, לבוסתנים ולכל מה שביניהם (וחייבים להודות - יש ביניהם די הרבה). כאן, לא רק פנס וירח מלא הם חובה, אלא גם נעליים שמתאימות להליכה בדיונות. מה שלא חובה בממלכת החול הזו הוא מסלול מוגדר. אם כבר לילה, ואם כבר מרחבים פתוחים, אז למה לא ללכת לאיבוד? אורותיה של העיר אשדוד מצפון ישמשו לכם כמצפן. לא תוכלו ללכת באמת לאיבוד, רק אם באמת תרצו בכך.
אבל את ההתחלה נעשה בצורה מסודרת. מה"ארמון" יוצא שביל המסומן בשחור, שיוביל אתכם אל מגדלי מים (לכו בעקבות השלט "מסלול בעקבות לוחמים וחולות נודדים"). השביל פונה מעט מערבה ומגיע לבית הקברות של ניצנים. תוכלו לזהות אותו לפי שער הברזל שלו, שמציג בעבודת נפחות מקסימה את ההיסטוריה של הקיבוץ.
מכאן צועדים צפונה עם השביל לכיוון אשדוד המופיעה באופק. עץ שקמה קשיש, על ענפיו הרבים מספור, ולצדו עץ תות צנוע, יסמנו לכם שהגעתם אל שער הכניסה לעולם שכולו חול. אם תשמרו על כיוון כללי מערב או דרום, תמצאו את הדיונה החביבה עליכם, שתשמש לכם כבית לשעות הקרובות.

ראית דיונה אחת – ראית את כולם? לא בדיוק. מומחי חול יודעים בדיוק כיצד לאתר את הדיונה המתאימה להם. הפרמטרים כוללים בראש ובראשונה מדרון תלול (אבל לא תלול מדי), שממנו אפשר להתגלגל על החול. היא גם צריכה להיות גבוהה, כדי לספק תצפיות פנורמיות. עניין נוסף הוא האפשרות להיכנס לדמות של בלש-גשש זואולוגי. כלומר, לבחור דיונה שעליה מגוון גדול של עקבות בעלי חיים. ומה שטוב עבור הזוחלים והחרקים – טוב גם לכם. והפרמטר האחרון: על החול להיות רך במידה כזו שתוכלו לשקוע בו בנוחות. דיונה ארגונומית, אם תרצו.

לשים ת'ראש על דיונה

אנשים נוטים לעשות דברים מוזרים. להתגלגל מדיונות, למשל. זה נראה טיפשי, וזה אכן טיפשי, אבל עד שלא תנסו – לא תבינו כמה זה ממכר. וחוץ מזה, עכשיו לילה ואף אחד לא יראה אתכם.
המשחק הבא הוא התחקות אחרי עקבות של בעלי חיים. פארק החולות – אחד הבודדים שנשארו לנו באזור החוף – הוא ביתם של ירבועים, חיפושיות, גרבילים, לטאות, תנים, חוגלות, שועלים ושאר חובבי חולות. בעזרת הפנס תתחילו לגשש ולנסות לזהות. הנה מספר כללי אצבע (תרתי משמע): טביעה של שלוש אצבעות שייכת בדרך כלל לעופות, הזוחלים משאירים אחריהם שובל צר וארוך, והיונקים בעלי ה"כריות" בכפות הרגליים מותירים שקעים עמוקים יחסית. הכיף האמיתי הוא לא רק לזהות, אלא גם לשחזר את השתלשלות המאורעות. ואכן, על אחת הדיונות גילינו עדות לאקשן אמיתי: סימני טביעות מבוהלות, החוזרות על עצמן בתבניות רבות. מדי פעם סימני רביצה במקום, ושוב – התרוצצות אחוזת תזזית. המסקנה הייתה חד-משמעית: כאן היה סקס פרוע בין ארנב לארנבת.
אם אתם מתקנאים – נפלא. כבר אמרנו – לילה. מי שלא ראה אתכם מתגלגלים מהדיונה, כבר לא יראה שום שעשוע אחר שלכם. ואם אתם בקטע של בהייה חסרת פשר במרחבים, טפסו שוב לפסגה החולית. יש לכם זמן עד הבוקר.

זה גן השקמים

אחרי הפרק החולי של הלילה, חזרו לשביל שיוצא מעצי התות והשקמה ולכו מערבה, אל "שדרת השקמים" החשוכה גם בירח מלא. אם אין לכם כוח לחזור ואתם בטוחים ביכולת הניווט שלכם, פשוט חתכו את הדיונות לכיוון דרום-מזרח, עד שתגיעו לשדרה. בצדי השביל (המסומן עדיין בשחור) ניצבים בדממה בוסתנים עבותים של תאנים, דקלים ועצי שקמה, שמשום מה נראים תמיד קשישים מגילם האמיתי. בקיץ תוכלו למצוא ענבים לא מרוססים וטעימים להפליא.
עוד 15-10 דקות של הליכה והגעתם לחניון האקליפטוסים של קק"ל. שימו לב לכך שסימון השבילים הופך לכחול, וכאן לא כדאי להתברבר. השביל פונה מזרחה והופך לדרך רחבה המטפסת לצד שדות חשוכים בחזרה ל"ארמון", השומם בשעה זו. עכשיו אין כאן לא זאטוטים, לא מדריכי טיולים ובטח לא שדים ורוחות.

אורך המסלול: כשני ק"מ.
אופי המסלול: מעגלי.
דרגת קושי: קלילה.
ירח מלא: חובה.
הגעה: כשבעה ק"מ מדרום לצומת אשדוד-דרום, על כביש מס' 4, פונים מערבה בצומת ניצנים. סעו בעקבות השלטים לבית ספר שדה שקמים, שם מחנים את הרכב.
מפת סימון שבילים: מס' 10, גוש דן וחוף פלשת (לא חובה).

* זוהי גרסת טיול מקוצרת מתוך הספר "טיולי לילה", מאת איל שפירא, צילומים: איציק מרום.
הוצאת "מיל"