עושים שוק בתל אביב

עד שלא ימצאו מילה מתאימה בעברית, כזו שתתלבש על השפה כמו כפפה ליד, אין לנו אלא להישאר עם המילה הנוראית "אטרקציה". מילה שאמורה לתאר מגוון עצום של מקומות שעושים בהם כיף. אז האם שוק לוינסקי הוא אטרקציה? תלוי את מי שואלים. אם אתם חושבים שכן, המשיכו לקרוא. אם לא – גשו לעשות קניות בקניון הממוזג הסמוך לביתכם.

עושים: לשוק לוינסקי אין אמנם רייטינג גבוה כמו לשכנו הצפוף, שוק הכרמל, אבל דווקא פה תמצאו פנינים של ממש (וגם פחות צפיפות). את השוטטות מומלץ להתחיל בפלורנטין, וממנה להגיע לשוק. כדאי לזכור שכמו שווילונות ורהיטים קונים בהרצל, וכמו שנברשות ואביזרי תאורה קונים בוולפסון, שוק לוינסקי הוא מלך התבלינים.

אבל לפני התבלינים, יש עוד הרבה מה לעשות: לשתות גזוז כמו של פעם ברחוב הקישון, עם היצע של מיליון טעמים, להמשיך אל הקונדיטוריות השוות לצד רחוב וולפסון, וכמובן – לבקר אצל "בורקס פנסו" המיתולוגי, ברחוב לוינסקי 43. חוץ מבורקסים במגוון מילויים (אגב, המילה "בורקס" היא כבר ברבים, אבל נניח לזה עכשיו), תמצאו כאן עוגיות קדאיף, בקלאווה, מעמול, סחלב טורקי, מלאבי טורקי ומשקאות אקזוטיים. ובין לבין, חפשו אחר מעדניות נשכחות ומלאות הפתעות (לכו בעקבות חוש הריח). וכמובן – אל תשכחו לבקר בחנויות התבלינים השונות. המלך הוא כמובן "תבליני פרג" (רחוב לוינסקי 46), אבל יש גם אחרים. המקום מציע כ-250 סוגי תבלינים, וחובבי הכשפים והלחשים מוזמנים לרכוש "בכור" – מין קטורת ריחנית לסילוק עין הרע ורוחות רעות. צריך פשוט להבעיר, ולתת לעשן המתקתק לעשות את שלו בארבע פינות הבית. ואת זה – תהיו חייבים להודות – לא תמצאו בשום קניון.

אוכלים: אתם בשוק. רק תבחרו.

שירותים: חבויים היטב בפינות השוק.

מגיעים: מרחוב לוינסקי בתל אביב. כדאי להתחיל את השיטוט משכונת פלורנטין.

ברוכים הבאים: כולם, חוץ מאלה שהמילים "ריחות וצבעים" עושה להם אסוציאציה של חנות אופנתית לנרות.

פתוחים: בימי חול. הכי כיף להגיע בשישי.

מדברים: לא.

גולשים: לא.

משלמים: רק עם מה שקונים.