לך לך

התמונה בפארק נחל גרר בנגב המערבי נראתה כמו לקוחה מספר בראשית. עדר צאן ענק ירד אל הנחל וחצה אותו בין קנים ירוקים, עצי אשל ושיחי מלוח. הרועה הבדואי הוליך את עדרו באפיק הנחל, והאזור כולו נמלא בפעיות של כבשים ושל טלאים רכים. אי-אפשר היה לחשוב על המחשה הולמת יותר לתיאור דרכו של אברהם אבינו, שהגיע לכאן מחרן, הפך מנודד ומרועה צאן לחקלאי וליושב קבע. יחד איתו הפך החבל כולו לאזור של גידול תבואות, והיווה קו גבול בין הארץ הנושבת לבין המדבר.

הצטרפתי אל קבוצה של תיירים מגרמניה, משוודיה ומנורבגיה, שבאו לישראל כדי ללכת בקטע הישראלי של "דרך אברהם", נתיב ראשון מסוגו של תיירות תרבות במזרח התיכון. הסצנה הפסטורלית על רקע מישורי הלס גרמה לגרמנים ולשוודים, העצורים מטבעם, להתרגשות גדולה. "עצי האיקליפטוס שאתם רואים הם לא מימי אברהם", חייך אבנר גורן, ארכיאולוג ומורה דרך, וראש הצוות הישראלי של ארגון נתיב אברהם בישראל. "האיקליפטוס הוא זר שהפך לתושב של קבע, בדיוק כמו אברהם".

מאליו עלה הסיפור על אברהם ואבימלך מלך גרר, על הריב ביניהם ועל יחסי הדו-קיום שהשכילו ליצור. "באזור הזה התרחשה סצנה של שלום", אמר גורן. "אחרי שאנשי אבימלך גזלו מידי אברהם את הבאר שחפר בבאר שבע, כרתו השניים ברית ובאר שבע הפכה לסמל של שלום. כאשר בגין וסאדאת החלו לטוות את הסכם השלום, העיר הראשונה שבה נפגשו, על-פי בקשת סאדאת, הייתה באר שבע".

עלינו על תל אבו הרור, הנמצא בתחומי הפארק. מראש התל אפשר להשקיף למרחק של קילומטרים, ויש הקושרים אותו לגרר המקראית. התל מכוסה כולו עפר, ובראשו מבנה המציין את קברו של אבו הורירה, שנמנה עם מצביאי הנביא מוחמד. הפארק נמצא בין אופקים לנתיבות, והמרחק מכאן לעזה הוא 12 קילומטרים בסך-הכול. "בעתיד אנו מקווים להשתמש בקידום התיירות בנתיב אברהם למפגש בין תושבי עזה, ירדן, מצרים, טורקיה וישראל, וכמנוף כלכלי לתושבי היישובים הסמוכים לפארק", אמר גורן. "אם רוצים שלום אמיתי צריך להתחיל מהאנשים, מלמטה".

נוף בראשיתי. שמורת נחל גרר

צילום׃  עידו אלנבוגן

אברהם עדיין בתוקף

האורחים עמדו על התל והציצו במפות, מנסים לדמיין את אברהם ואת עדריו הולכים בדרך. "המסר של אברהם, שיש מספיק לכולם, תקף גם כיום ואותו עלינו להפיץ", אמר גורן, והם הנהנו בהסכמה. אורין וברברו לונדקויסט הגיעו מהעיר הצפונית טרונדהיים בנורבגיה. אורין, שהלך בנתיב הצליינים סנטיאגו דה קומפוסטלה בצפון ספרד, פעיל בחידוש ימיה כקדם של העלייה ההיסטורית לרגל מאוסלו לטרונדהיים, שהתקיימה במשך מאות שנים בנורבגיה של ימי הביניים. לישראל הגיע "כדי לראות איך בונים נתיב במקום שבו נעוצים שורשיהן של שלוש הדתות הגדולות, ושבו הן חיות ומתכתשות עד ימינו אלה".

הם הגיעו לישראל מתוך סקרנות - נוצרים מאירופה, רובם בעלי מקצועות חופשיים, בהם בלשן, פרופסור לאיסלאם, פסיכולוגית, עובדים סוציאליים ורופאים, שבאו לחוות את ישראל בצורה קצת אחרת. יורגן, עובד סוציאלי מבוואריה, בא מתוך דחף "להבין מה זה ישראל, המדינה שתמיד בחדשות, ולראות איך בונים במזרח התיכון נתיב רעיוני שהוא גם שביל פיזי, כדרך להתמודד עם האחר. בעיר שפיר (Spier) בבוואריה, שבה אני מתגורר, עברו דרכים רבות עוד מימי הצלבנים, ואולי אקבל פה תובנה איך לקדם את הרעיון אצלנו בבית".

הסבא של המזרח התיכון

גם אם לא היה ולא נברא, אלא רק משל היה, צריך להודות כי דמותו של אברהם - אולי המגשר הראשון בהיסטוריה - מהווה השראה לדרך של דו-קיום ושל הבנה. כך ללא ספק חושב יוזם נתיב אברהם, וויליאם אורי (William Ury), מומחה בעל שם עולמי בפתרון סכסוכים ומנהל הפרויקט הבינלאומי לגישור בבית הספר למשפט באוניברסיטת הרווארד. אורי התחיל לגלגל את הרעיון כבר ב-2003, והיה בין מקימי ארגון נתיב אברהם (The Abraham Path).

התוכניות לעיצובו של הנתיב מרחיקות לכת. הוא עוקב אחר מסעו האפי של אברהם, שהחל במקום הולדתו בעיר אור בעיראק (יש מוסלמים המאמינים כי אור אינה אלא אורפה שליד חרן שבטורקיה), שם נאמר לו לראשונה "לך לך". המסלול ממשיך לצפון ירדן, ומשם, ככתוב בתנ"ך, לשכם ולבית אל. הנתיב ממשיך לירושלים, אל קברם של אברהם אל-חליל (כינויו של אברהם בערבית) ושל האבות בחברון, ומשם אל מרחב באר שבע וצפון הנגב, שבהם חי אברהם שנים ארוכות, עד סוף ימיו - בסך-הכול מרחק של כ-1,200 קילומטרים.

כמאתיים קילומטרים של שבילים הותקנו עד כה לאורך הנתיב בארצות השונות, אם כי חלקם אינם מסומנים עדיין. בטורקיה השביל מסומן מחרן ועד נהר פרת. הקטע הירדני, שאורכו כ-12 קילומטרים, נקרא שביל Al Ayoun. הוא סומן לאחרונה ועובר בין כפרים הרריים בצפון המדינה. הקטע הפלסטיני, שאורכו המתוכנן 55 קילומטרים, עובר בין שכם לטייבה ומתפתל בין שרידים כנעניים, רומיים וביזנטיים.

הנקודות שבדרך נקבעו לפי מסורות מקומיות שנקשרו באברהם ובצאצאיו - אך מתוך כבוד לא רק למסורת ולאתרים ההיסטוריים, אלא גם לתוואי הנוף, לטבע ולאורחות החיים כיום. כך יוכלו ההולכים בדרך המתוכננת ללמוד לאפות לחם אצל כפריים בטורקיה, לבקר בקואופרטיב של נשים לייצור מוצרי טיפוח בירדן, להתארח אצל משפחה פלסטינית, לראות איך ישראל הופכת מדבר לגן פורח, וללמוד לכבד את השונות התרבותית בחלק הזה של העולם, השסוע ולמוד המלחמות.

"אחת ממטרות הפרויקט בישראל היא קידום של תיירות תרבות, או תיירות הנשענת על נרטיב, מונח הצובר כיום תאוצה בעולם הטיילות", אומר גורן. "אברהם, אבי האמונה באל אחד, הוא נרטיב מצוין, שיוכל להביא לכאן תיירים בני דתות שונות".

אברהם לא שאל שאלות

אברהם הרבה להסתובב בארץ, ועל כן נתיב אברהם בישראל יהיה מורכב מצרור של שבילים. בישראל הותקן עד עתה שביל אחד, שנחנך באוקטובר האחרון. הוא מתחיל בהר עמשא, כ-13 קילומטרים צפונית לערד, שם עברה הדרך הרומית הקדומה מירושלים לאילת. השביל ממשיך לערד, שם ניצב המקדש היחידי לאלוהי ישראל ששרד בשלמותו מימי בית ראשון, משם לכפר דריג'את באזור דרום הר חברון, אחר כך בעיקוף למושב נבטים המאוכלס על-ידי יוצאי קוצ'ין בדרום הודו, עובר בתל שבע המקראית ובאתר המקראי הסמוך אליו, שהוא אתר מורשת עולמית וגן לאומי, חוצה את באר שבע לאורך פארק נחל באר שבע, מגיע לבאר אברהם בעיר, ומסתיים בפארק נחל גרר.

"החיבור שלנו עם האירוח הפלאחי הייחודי של ג'אבר אבו-חמאד בדריג'את, עם סיפורי אברהם של תושבים נבטים המציעים גם אירוח בצימרים, או עם הכרת קדריות אתיופיות בבאר שבע הוא אחת מהדרכים לחבר בין הקהילות לאורך השביל, שאנחנו מחולליו", אומר גורן, "אך הקהילות הן המפעילות את השביל ונהנות ממנו ומהמטיילים בו".

השביל אינו מסומן עדיין. "סימון שבילי נתיב אברהם הוא עניין מורכב. הוא נמצא כעת בדיונים בוועדה לסימון שבילים ובוועדת שביל ישראל, שחלק מהתוואי שלנו יעבור לאורכו".

הלכנו לאורכה של הטיילת החדשה הנבנית על גדות נחל באר שבע, והמהווה חלק מפארק גדול וחדשני המוקם במקום. 36 בארות נטושות נמצאו לאורך האפיק. חלקן נחפרו אולי על-ידי אברהם ואנשיו, והן שאפשרו את ההתיישבות באזור. התיירים התרגשו אפילו למראה קרונות רכבת ישראל, שנסעו על המסילה העוברת כמעט במקביל לפארק.

הגענו לתל באר שבע, אתר מורשת הנמצא ברשימת אונסק"ו. "כאן, בין באר שבע לגרר, חי אברהם רוב הזמן", אמר גורן. "זה היה הגבול של ממלכת יהודה, ובעיני אנשי הזמן ההוא - גבול האמונה באל אחד, שקבלתה התחוללה בדרך של תהליך. זוהי האבולוציה של הרעיון האברהמי".

העדויות המוצקות ליישוב יהודי בתל באר שבע הן דווקא מימי שלמה המלך. נראה שפה הייתה המפקדה של מלכי יהודה, ומפעל מים תת-קרקעי מתוחכם, שנחפר ונפתח לאחרונה לביקורים, סיפק למבצר המרשים הזה את המים שנאגרו ממי השיטפונות מנחל חברון. גורן ניסה לשכנע את אנשי הקבוצה שכאן מדבר. "אל תדאגו", אמר, "הירוק האביבי שאתם רואים מסביב עוד מעט ייעלם".

המשכנו אל מרים משבט אבו-רקייק, המתגוררת בקצה היישוב הבדואי תל שבע. מרים, בת 30 ומשהו, שאימצה את השם "מרים בת המדבר", אינה נשואה עדיין, והיא דמות יוצאת דופן בקרב הנשים הבדואיות בנגב. היא סיימה תואר ראשון במינהל עסקים באנגליה, וכשחזרה הקימה מפעל משפחתי לסבונים ולמוצרי טיפוח, ופתחה אוהל אירוח שבו היא מארחת קבוצות ומספרת על חייה. "אני משלמת מחיר על עצמאותי", סיפרה. "החזון שלי הוא לעודד ולסייע לנשים כמוני. זוהי סוגיה מורכבת במקום הזה, שבו הדבר הכי חשוב לאישה זה להינשא וללדת".

מרים היא ידידה של נתיב אברהם, "כי אברהם הוא האב של כולנו. הוא הביא דבר טוב לעולם, וגם הנתיב הזה יביא שלום ושגשוג. כאשר שלושת המלאכים הגיעו, אברהם לא שאל שאלות. רק אירח אותם. זה מה שקורה במדבר. אפשר להבין טוב יותר את הסיפור התנ"כי כשנחשפים לאורח החיים שלנו".

פארק נחל גרר. מקום מושבו, אולי, של אברהם אבינו

דרך סנטיאגו כמודל כלכלי

עד היום טיילו בנתיב אברהם תשע קבוצות של תיירים. "אנחנו מצפים להרבה יותר", אומר גורן, "אך בגלל הרגישויות הפוליטיות לא צועקים את דבר קיומו של השביל. בכל מדינה שבה עובר או יעבור השביל יש צוות מקומי, והכוונה היא להתקדם לאט ובחוכמה. יצרנו שותפויות עם החברה להגנת הטבע ועם אוניברסיטת בן-גוריון, וקיבלנו תרומות מכמה גופים בינלאומיים, אך אנחנו זקוקים להרבה יותר. דרך סנטיאגו בספרד היא בהחלט מודל כלכלי, כמו גם נתיב האפלצ'ים בארצות הברית. שתי הדרכים מהוות כיום מנוף תיירותי-כלכלי רב עוצמה באזורים שבהן הן עוברות, והתקווה שלנו היא שגופים תיירותיים שונים באותה ארץ ייזמו ויפעילו תיירות תרבות לאורך נתיב אברהם".

איך מקבל אתכם הממסד הישראלי?
"כשהרב מיכאל מלכיאור היה יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, הוא אימץ את הרעיון בחום, וכך גם גופים רבים אחרים".

בחזון של גורן יתחברו לרעיון גם ערים כמו נתיבות ואופקים, שנושקות לנתיב. "לנתיבות יש קבר הבאבא סאלי, שהוא בעיניי קטע פולחני אתני-נאיבי. אנחנו מחפשים את הקשר המקומי, המיתי, לאו דווקא את הממצא הארכיאולוגי המדויק. הרעיון הוא להפוך את המקום שבו עובר השביל לטוב יותר עבור התושבים, לסייע להם להעצים את זהותם שלהם, וללמוד לכבד את הנרטיב של האחר. זה לא מובן מאליו ולא יקרה בעוד שבוע".

גורן הוא בן 65. שאלתי אותו אם אנחנו בדרך למזרח תיכון חדש. "הפרויקט שלנו הוא טיפה בים, ולא הוא שיעשה שינוי דרסטי", חייך. "אבל, אם לא יהיו מיזמים כאלה, שיעשו דה-דמוניזציה של האחר, ויקשרו קשרים בין אנשים, השלום יישאר קר במקרה הטוב. כארכיאולוג הראשי של סיני בזמנו, שהיה בצוותי המשא ומתן עם המצרים, למדתי שחשוב לפתוח דלתות כפי שהסכמי השלום עשו, אך חשוב עוד יותר להיכנס בהן. אנחנו מתכוונים להמשיך את השביל למצרים, ויום אחד אולי גם למכה. אני חושש שאני לא אראה את התוצאות. אולי הנכדים שלי".

>> לא להאמין שצילמתם את זה בעצמכם: תחרות גלויה מאיטליה

>> כל העדכונים הכי חמים מהארץ ומהעולם ישירות לנייד