החיפוש אחרי רחובות שווים מגיע קודם כל מעצלות. הרי מה יותר כיף מרחוב אחד שמציע לך עולם ומלואו בהליכה אחידה בקו ישר? כשמגיעים לרחוב שווה לא צריך להסתבך עם הוראות הגעה וחיפוש אחרי כתובות, אפשר פשוט להתקדם בנחת בכיוון אחד ולדעת שהדברים הטובים כבר יגיעו.
רחוב שווה בעינינו זה רחוב שאפשר למצוא בו אוכל או שופינג או אופי או נקודות עניין; זה רחוב שיש לו סיפור, זה רחוב שיש עליו דיבור. חיפשנו ברחבי הארץ רחובות שווים כאלה, שראויים שיגיעו אליהם במיוחד, וזה לא היה קל אבל נדמה לנו שעלינו על כמה דברים די מגניבים.
קרדיטים: רחלי רוגל, איתן וקסמן, באדיבות עוגות דה לה פה
רחובות: רחוב יעקב
עד לפני כמה שנים רחוב יעקב, הרחוב הראשון שהוקם במושבה לפני יותר מ-120 שנה, היה בעיקר פריט טריוויה משמים. אלא שאז הסתערה עליו עירית רחובות, שפצרה תשתיות מעל האדמה ומתחתיה, ולפני כשנה השיקה אותו מחדש עם השם היומרני "מתחם ראשית המושבה" והפכה אותו לרחוב הכי מגניב ברחובות.
ברחוב יעקב תמצאו את השילוב המנצח של היסטוריה, עוגה טובה, בתים יפים וצל. כמה מהבתים הישנים והיפים עברו שימור ושחזור אדריכלי, וסיור בעקבות ימיה הראשונים של המושבה יוביל אתכם בין פעמון עתיק שהיה קורא לאיכרים לאסיפה, אקליפטוס בן מאה שנה, בית כנסת ותיק, גן הילדים הראשון שעדיין פעיל, ובית העם שהתחדש ובחזיתו שני מבוכים שיכולים גם לספק שעשוע של כמה דקות. ברחוב יש כמה בתי קפה חמודים, אחד מהם הוא סניף של עוגות דה לה פה, חנות יין, קצבייה מצוינת, סניף של רולגלידה - הגלידריה התאילנדית הקצת מדוברת, וחנות ספרים עצמאית ומקסימה שעורכת שעות סיפור לילדים.
קרדיטים: נמרוד סונדרס, רקפת רז
פרדס חנה כרכור: המייסדים
הרחוב הראשי של פרדס חנה כרכור מזקק לתוכו את מהות העיירה הזו כפי שהתעצבה בשנים האחרונות – רוחניקיות שבעה, כמעט יאפית, שמחוברת לעצמה ולטבע בקטע של סדנאות איפור מעצימות או גויאבות אורגניות יקרות. יש המון חן ברחוב הזה, שברובו עדיין נראה מושבניקי טיפוסי ופשוט, ללא מדרכות ועם בתי סוכנות קטנים ועצי פרי משני צדדיו; אבל העסקים הרבים שפועלים בו מוסיפים לו גם נופך סמי-אורבני והופכים אותו לרחוב שכיף להכיר וכיף להסתובב בו.
תמצאו שם את השווארמה הוותיקה "החסידה" (שלאחרונה פתחה בר-מסעדה הודית בשם "חסידאבה"), את פלאפל דבורה המיתולוגי וההומה מדי צהריים, את קפה כרכור וחנות הטבע כרכור ואת הבר "כהן", שמלא מדי ערב ומגיש גם אוכל טעים. ויש גם דוכן מיצים, פיצוחיה מצוינת, חומוס, מאפייה, חנויות יד שנייה, חנויות עיצוב וגם בתי קפה שמגישים כמובן גם תפריט צמחוני, טבעוני או ללא גלוטן. אם תקשיבו טוב, תוכלו לקלוט רסיסים של מילות קארמה טובות שמחליפים ביניהם המקומיים, אולי משהו מהטוב הזה ידבק גם בכם.
קרדיטים: ג'רמי יפה, עידית נרקיס כ"ץ
תל אביב: רחוב לוינסקי
איכשהו ובניגוד לציפיות, שהרי בתל אביב לא חסרים רחובות מגניבים, הבחירה בלוינסקי לא הייתה קשה. בשנה-שנתיים האחרונות הוא עשה את המהפך המשתלם שעושים לפעמים רחובות - מרחוב מיתולוגי לברנז'אי, והיום הוא מציע לחובבי הקולינריה אטרקציות מעודכנות לצדם של מוסדות נוסטלגיים מהוותיקים בעיר.
שוק לוינסקי הוא שוק מעדניות, ואפשר למצוא בו חנויות איכותיות מאוד לממכר תבלינים, קפה, ממתקים, בשרים, חמוצים ועוד ועוד. כדי לסמן וי על כל השמות הגדולים מומלץ לכם לאכול את הסנדוויץ' המושלם במאפיית יום טוב, להצטייד בכל טוב ממעדניית חיים רפאל, להמשיך עם בורקס חמים אצל פנסו ולקנח עם גזוז מתוק בדוכן של בני. הסצנה החדשה כוללת את טוני ואסתר, בית קפה מסעדה ובר שהפך למקום בילוי של ממש, וגם את הקיאמק, מסעדה צמחונית שהיא התגלמות ההיפסטריות עם עיצוב על סף הג'אנקיה, אוכל מעולה ומחירים עוד יותר מעולים.
קרדיט: חיים יוסף; באדיבות דליקט ובוזה
מעלות-תרשיחא: מעלה המסגד
בהתחלה זה היה דיבור פנים-גלילי, אבל בשנתיים האחרונות מדברים כבר בכל הארץ על תרשיחא כעל נקודת עניין הולכת וגדלה של קולינריה כפרית גלילית. יש בכפר הרבה מה לטעום ומה לראות, אבל גם אם מתמקדים ברחוב אחד – רחוב מעלה המסגד, הנכנס לכפר מכיוון מושב מעונה ומתפתל מעלה, דרך כיכר הכפר הצמודה לשוק ועד מעבר למסגד לכיוון כפר ורדים – יוצאים מורווחים.
תחילתו של הרחוב, בכיכר ממנה נכנסים לשוק תרשיחא המפורסם הפעיל בשבת ושווה ביקור בפני עצמו, הוא אזור מסחרי כעור למראה שבו נחבאות כמה פנינים נפלאות: תמצאו שם חנות קפה עם ריח (וטעם) שלא יאמנו; את מיקי'ז טופ ויו, מסעדת דגים מעושנים על הגג שאסור לפספס; את דליקט, מסעדת ארוחות הבוקר החדשה של בעלי מיקי'ז; את לחם בר, מאפיית האיכות המפונפנת; את בוזה, הגלידה הגלילית שהפכה להיסטריה כלל-ישראלית; ואת ארט בורגר, מסעדת המבורגרים חדשה ממש מעל לבוזה. אחרי שאכלתם לשובע, טפסו ברגל או ברכב במעלה רחוב המסגד כדי לבקר במסגד עצמו, הציצו למאפייה החדשה והיפה שנפתחה ממש מולו ואל תוותרו על סמטת הכנסיות היוצאת מהרחוב, בה תמצאו חן תרשיחאי מיוחד, מאפיית בוטיק וחנות כלי נגינה מקסימה. הכי כדאי להגיע לקראת חג המולד – אז מקבלים גם טונה אווירה חו"לית באותו כסף.
קרדיטים: עופר חן, באדיבות בוגארט
גבעתיים: רחוב כצנלסון
קשה לומר שרחוב כצנלסון, אחד מהרחובות המסחריים הראשיים של גבעתיים, הוא רחוב מגניב – אבל בשנתיים האחרונות הוא לא מפסיק לככב בכתבות בלייזריות משוכפלות בהן כתבים בני 35 מריירים על סצנת הברים המפתיעה שלו, והוא עדיין מציע הרבה יותר מאשר שכנו, רחוב שינקין, המשתדל לעטות ארשת שיקית וינטג'ית.
בכצלנסון נפתחו בשנתיים האחרונות יותר משבעה ברים (לשניים מהם קוראים בוגארט, לכו תבינו) ובערבים הם עמוסים בכל הצעירים שעברו לגבעתיים בעקבות יוקר המחיה. הברים שכונתיים וחמודים למדי, למרות (ואולי גם בגלל) שהם נסגרים בחצות ולפעמים צריך להנמיך את הקול כי בקומות מעל עדיין גרים חברי הסתדרות. בשעות היום לא מדובר ברחוב יפה במיוחד, אבל בהחלט בכזה שנחמד להסתובב בו – תמצאו שם כל מה שאתם צריכים, בעיקר אם מה שאתם צריכים זה כמה חנויות בגדים שוות (גם לילדים), בית קפה מוצלח (נלסון), פיצה, חומוס, סושי ואפילו חנות מיצים ותבשילים טבעונית (מיץ מרק).
קרדיטים: אבן דרך טיולים אישיים, אירוס חיון באדיבות InnSense מתחם אירוח וקולינריה
מצפה רמון: הר בוקר ברובע דרך הבשמים
לא חייבים להיות רוחניים כדי להתחבר לרוחניות של מצפה רמון; הנסיעה הארוכה והאוויר היבש מצליחים להחדיר את השקט והרוגע אפילו לליבם הקר של הציניקנים הגדולים ביותר. בעיירת המדבר האפרורית דווקא חיה לה בשנים האחרונות קהילת צעירים צבעונית, שרובע דרך הבשמים יכול לתת איזה רושם די טוב עליה. במחסני ענק תעשייתיים ונטושים אפשר למצוא עסקים קטנים, מקומיים ומגניבים בהחלט, שמציעים שילוב של שאנטיות לא מאוד מעצבנת עם יצירה אותנטית מהסוג הטוב. הרובע מתאפיין באווירת רוחניקיות-לייט פריפריאלית, שבה כולם חיים בשלום גם עם מאפי הבוטיק של מאפיית לשה וגם עם הג'חנון במכולת של רפי.
הרחוב השווה של הרובע הוא רחוב הר בוקר, בו תמצאו בקלות את אסתר, חנות יד שנייה מגניבה שמגישה גם קפה, פטל או עראק; את הברך, פאב כיפי; את InnSense מתחם אירוח וקולינריה; את קפלוטו, מתפרה שיקית, ובמרחק כמה צעדים גם את הדסער, בית קפה/מעדנייה צמחונית ומגניבה. בקצה הרובע, מעל סטודיו הקרמיקה של נחום וחנות התכשירים הטבעיים של גליה, תוכלו לבקר באולפן "רדיו סבתא", התחנה האינטרנטית הכי גרובית מדרום לקול הקמפוס.
קרדיטים: עיריית באר שבע, אביאל זינו, באדיבות כפרה
באר שבע: סמילנסקי
העיר העתיקה בבאר שבע היא יפהפייה – ולצערנו, רוב החלקים שלה עדיין מוזנחים למדי. אבל עובדים על זה, ורחוב סמילנסקי הוא דוגמה מושלמת לאיך האזור הזה יכול להיראות ולהרגיש אם יתנו לו עוד קצת אהבה ותשומת לב. בתים עות'מניים (שזה אומר קשתות, תקרות גבוהות וחצרות פנימיות מקסימות) משוחזרים, ריצוף מדרחובי, עסקים תרבותיים-חברתיים, אירועי רחוב מדליקים, ווייב טוב - כל אלה מתקיימים ברחוב סמילנסקי, שהסצנה שלו גולשת גם לרחובות הסמוכים אליו וכוללת חוץ מכמה מסעדות וברים גם תיאטרון פרינג', בית להופעות ובקיץ גם כל מיני פסטיבלים עם הופעות רחוב, דוכנים, מוסיקה ואלכוהול.
להבדיל מהמתחרה, רחוב רינגלבלום – עוד רחוב פח שקיבל שוט של מגניבות והפך לאזור קולינרי ושווה אבל נותר בתחומי "הבועה הסטודנטיאלית" – העיר העתיקה מצליחה לחבר בין הסטודנטים הארעיים לבין תושביה הקבועים של באר שבע, והסינרגיה הזו מעניקה להתרחשות ברחוב סמילנסקי ערך מוסף.
קרדיטים: באדיבות כפר האמנים אניעם
רמת הגולן: כפר האמנים אניעם
במשך יומיים בשנה בערך, המדרחוב של מושב אניעם יכול לענות גם לתואר "הרחוב השווה המושלג ביותר בארץ". בשאר ימי השנה מדובר פשוט ברחוב מרוצף ורחב ידיים, שמשני צדדיו גלריות וחנויות צבעוניות וכיפיות. במושב אניעם מתגוררים לא מעט אמנים – צורפים, אמני קרמיקה, כדרים ועוד – ואת היצירות שלהם תוכלו לראות וכמובן שגם לקנות במדרחוב היפה של הכפר.
בחלק מהגלריות אפשר להציץ לבית המלאכה ולפגוש את האמן במהלך יצירתו, ויש גם חנויות בגדים ותיקים, חנות שוקולד, חנות יד שנייה עם אוצרות משגעים, חנות תמונות שווה (בעיקר לחדרי ילדים), המון מתנות (בעיקר אם אתם מחפשים שלטים של שמות משפחה ומספרי בית מקרמיקה) וגם כמה מסעדות ובתי קפה.
קרדיט: עופר חן
רמת גן: רחוב ביאליק
ברחוב ביאליק ברמת גן לא תמצאו חמארות מלאות אווירה בהן מסתופפים יחד משוררי העיר – ברחוב ביאליק תמצאו נעליים בחמישים שקל, מיליון אופציות לקפה בחמישה שקלים, את כל הטוב שחנות של מקסטוק (במקרה הזה – מקס 10) יכולה להציע, בנקים, סופרפארם, מסעדה איטלקית ביתית, כמה גלידריות, חנות ספרים מיתולוגית עם קפה, דואר ושען.
את רחוב ביאליק אוהבים מכל הסיבות הנכונות: הוא שכונתי, הוא כיפי, הוא זול, הוא מוצל. יש לו אפס שיק, נאדה, לא מכוון לזה אפילו, וזה כל היופי. זה רחוב עם מודעות עצמית: הוא אומר אני רמת גן, זה מה שאני, אני לא בתי הקפה הוואנביז של גבעתיים, ואם זה טוב לכם אז כל מה שאני רוצה מכם זה רק שתגיעו אליי ביום שישי בצהריים לקנות פיצוחים תוצרת בית, ושתביאו גם את הילדים לשחק עם היונים בכיכר ואת סבתא לנוח קצת בשמש.
קרדיטים: באדיבות קוקושקה וסבידה
עכו: הבזאר הטורקי
הדיבור המבשר על עכו העתיקה כדבר הבא נמצא בעיצומו כבר לפחות שלוש שנים, ונראה שבמקרה של העיר הגלילית המעורבת חבלי הלידה ארוכים וקשים – אבל אנחנו לעולם לא נאבד תקווה. אנחנו מאמינים בעכו כי יש לה קסם שאי אפשר לעמוד בו, כי יש בה אוצרות שמצדיקים נסיעה מכל מקום בארץ וכי אנחנו יודעים שעדיין עובדים שם במלוא הכוח אנשים מוכשרים ואמיצים שמנסים לזרז את הלידה ולהפוך את עכו העתיקה עוד במהרה בימינו לאחת מהנקודות התיירותיות המרהיבות, העשירות והמשתלמות ביותר בישראל.
אנחנו אומרים את כל זה כיוון שהבזאר הטורקי, שנחנך מחדש בעכו לפני כשלוש שנים, הוא אמנם סמטה קטנה וקסומה שפועלות בה ארבע מסעדות מדוברות שלא מפסיקות לערום תשבחות (סבידה מסעדת הדגים ופירות הים הכיפית, מעדלה המסעדה הערבית הטרנדית שהתחבבה על מבקר המסעדות של mako, קוקושקה שמגישה אוכל רחוב מגניב, ומרקטו האיטלקית שגם זכתה לשבחים) – ובכל זאת הוא לא הומה במבקרים יומם ולילה ומתקשה להתרומם מבחינה מסחרית. רוב החנויות במתחם לא פעילות, ופרט למסעדות המצוינות תמצאו שם רק חנות מזכרות לתיירים והרבה אווירה. מזל שמחוץ לסמטה מחכה לכם עכו העתיקה והמפתיעה עם הנמל שלה והעתיד שלה, שאנחנו בטוחים שהוא מבטיח.
קרדיטים: עופר אידלוביצ'י, באדיבות עיזה בר
חיפה: דרך יפו
באופן כללי חיפה היא לגמרי המקום הנכון להיות בו בימים אלה. בזמן שההיפסטרים התל אביביים הצפויים לוגמים מרק חרירה תימני אורבני ומרגישים נורא מחוברים ללבנטיניות שלהם, צעירים בעיר התחתית בחיפה פשוט יושבים בברים של ערבים ועם ערבים ועושים את הדבר האמיתי. במתחם השוק התורכי אפשר למצוא צבר של ברים טובים (נסו את עיזה בר, קאבאריט או לחזא) שמגישים אוכל טעים, אלכוהול במחיר שפוי, תפריטים דו לשוניים ואווירה של בוהמה ים תיכונית אורגינל.
בקרוב יסתיימו עבודות השיפוץ הנעשות ברחוב, והוא ייהפך בחלקו לחצי מדרחוב ויאפשר הליכה נעימה בצל הבניינים המשוחזרים והיפים. בשעות היום תמצאו בסביבה גם את הפיצה הכי טובה בעיר (פיצה לינגה) ואת מתחם 21 המחודש המכיל עסקים וחנויות של מעצבים צעירים.
קרדיט: עופר חן
בני ברק: רבי עקיבא
"הטיים סקוור של בני ברק", לא פחות, ככה מכנים את צומת הרחובות הרב שך ורבי עקיבא בבני ברק. החנויות ברחוב רבי עקיבא פתוחות עד מאוחר, מאוד מאוחר, והמדרכות עמוסות קונים נחפזים כמעט 24 שעות ביממה. הם קונים פאות (כמובן), בגדים, נעליים, כלים לבית, מאפים משובחים, דיסקים ובעצם כל דבר - גם אוכל הם קונים ואוכלים אותו תוך כדי הליכה, פשוט כי אחרי השעה 23:00 אסור למסעדות להושיב סועדים בשל איסור הלכתי של "מושב לצים". המחירים הנמוכים יחסית הביאו אל הרחוב גם את הציבור החילוני, ולמרות ששיטוט שם בהחלט יחשוף אתכם לפשקווילים מקוריים ולשלטי "בת מלך כבודה פנימה", בכל זאת לא תהיו האנשים היחידים ללא שטריימל בסביבה.
אבל רחוב בני עקיבא מעניין לא רק בזכות חווית השופינג שלו. בית הכנסת איצקוביץ שבטיימס סקוור המקומית לא נראה מפואר מבחוץ אלא יותר כמו מבנה טלאים עזוב, אבל האמת היא שזהו אחד מבתי הכנסת הפעילים ביותר בעולם, עם קרוב ל-20,000 מתפללים מדי יום. קוראים לזה שטיבלעך: בית כנסת מרובה חדרי תפילה, שממלאים מנין כמו מונית שירות: יש עשרה אנשים? יוצאים לדרך. בכל שעה ביום אפשר לסגור מניין באיצקוביץ, גם בשתיים בלילה, ובתפר שבין זמני התפילות אפשר למצוא שחרית ומנחה במקביל, למשל. אם אתם גברים ויכולים להיכנס, צפו לחוויה אנתרופולוגית מדהימה. בשישי בערב הרחוב מתרוקן מרכבים אבל לא מפעילות, והופך למרכז שיטוט רגוע של מאות אנשים שמטיילים על הכביש לקרע שירת זמירות העולה מהבתים.
קרדיט: חאג' יחיא
שפרעם: ג'אבור יוסף ג'אבור
אם תצעדו במעלה רחוב ג'אבור תפגשו תוך כמה דקות כנסיה, מסגד ובית כנסת – ולא, זו לא התחלה של בדיחה. התחילו בכנסיית נזירות נצרת (הממוקמת בתוך מתחם חינוכי גדול). זהו מנזר בו מתגוררת האחות עבוד הזקנה, המדברת רק ערבית או צרפתית (אפשר לתאם איתה ביקור במנזר במספר 04-9865267). כדי לבקר בבית הכנסת תצטרכו לבקש את המפתח מהמשפחה המוסלמית הגרה בצמוד אליו ושומרת עליו באדיקות.
ההליכה בגרעין העתיק של שפרעם מרתקת: הרחוב מציג תערובת של מבנים מהמאה ה-18 עם מבנים חדשים יותר, ולאורכו מספר רב של בתי קליה, שהרי שפרעם היא בירת הקפה הערבי של ישראל. כשריחות של קפה ותבלינים ממלאים לכם את האף תוכלו להציץ בחלק מהחנויות, לגלות לפחות שני ברים הפועלים ברחוב וליהנות מאוכל ערבי משובח במסעדת אל אהלי המומלצת או מנוף פנורמי של העיר כולה מהקומה השנייה של מסעדת השיפודים אבו זכי.
בקצה המסלול מחכה לכם גלידת שפרעם - הגלידרייה של משפחת זייתון, בה מכינים ומוכרים גלידה דמשקאית המבוססת על מתכון העובר במשפחה מזה שלושה דורות בשלושה טעמים בלבד: פיסטוק, וניל ולימון. את הסיור אפשר לערוך עצמאית, אבל כדאי אפילו יותר לבדוק באתר של "דרכים שלובות", המציעים מדריכים פרטיים וגם סיורים הפתוחים לקהל הרחב.
קרדיט: יואב לרמן, נועם פיינר אתר העירה
ירושלים: החבצלת
לבחור את הרחוב הכי שווה בירושלים היה יותר קשה מלבחור את הרחוב הכי שווה בתל אביב. רחוב שץ? דרך בית לחם? כל בחירה נראתה צפויה או מבאסת, ולכן אנחנו שלמים עם הבחירה שלנו ברחוב החבצלת במרכז העיר, אבל גם מודעים לטריקיות שבה.
החבצלת הוא רחוב ברנז'אי היסטורי: בשנות השלושים פעלו בו (עוד כשנשא את שמו המקורי, רחוב הסולל) הוצאות לאור של שני עיתונים עבריים, ובהמשך שונה שמו כמחווה לעיתון העברי הראשון. כבר אז הוא היה רחוב בילויים מגניב, והחיילים הבריטיים היו פוקדים אותו בהמוניהם.
בשנים האחרונות הוא זכה לעדנה מחודשת בזכות הרכבת הקלה והפיכתו למעין מדרחוב יפה, והיום יש אפילו שאומרים שהוא מזכיר להם את פריז. בחבצלת פועלות כמה מסעדות קטנות (יש גם אתיופיות וגם כאלה המכינות אוכל על פתיליות), חנויות בגדים מפתיעות, סנדלר מצוין ואפילו מועדון או שניים לעת לילה.
קרדיט: איתמר שי, באדיבות Room Service ומיקה
קיבוץ אילון: הכביש הראשי
גילוי נאות: אני אמנם חברת קיבוץ אילון, אבל אני באמת חושבת שהמתחם העסקי החדש מהניילונים של הקיבוץ הגלילי הזה מושלם לסגור את רשימת הרחובות השווים. בקיבוץ אין רחובות, אבל הכביש הראשי של היישוב התחדש בשנה האחרונה במתחם של עסקים קטנים, מקומיים וסופר חמודים. במרחק הליכה קצרצר תמצאו חנות תבלינים וממתקים שאפשר גם לשבת בה לקפה ועוגה תוצרת בית; בוטיק קטן לבגדי מעצבים לנשים; שתי גלריות וסדנאות לקרמיקה; חנות עיצוב לבית; חנות יד שנייה (של אמא שלי!) עם שפע של פיצ'יפקעס במחירי רצפה, פאב הכי קיבוצי אולד פאשן שיש ומסעדת ביסטרו משפחתית.