מה, יש גן חיות בפתח תקווה?

שירי, "החברה הכי טובה שלי", הייתה ילדת מפתח ודמות מפתח שעזרה לעצב את מי שאני אבל בעיקר, את מי שאני לא. היא הייתה בלונדינית, כחולת עיניים ובעלת כישורי חיים של חתולת רחוב. מהצד, כולם חשבו שאנחנו הצמד שאי אפשר להפריד. אבל האמת היא, שאני פשוט הלכתי מספיק מהר בעקבותיה. ידעתי שאם לא אהיה מהירה מספיק, היא תחליף אותי בשנייה באחרת ואם יש משהו שלא יכולתי לשאת, זה את העובדה שמישהי אחרת תספוג את העלבונות של הבלונדה המרשעת במקומי.
ואז דרכינו נפרדו. כל אחת המשיכה לתיכון אחר ושכחתי ממנה. לפחות ככה חשבתי. אבל אז, התגייסתי ומאיזו שהיא סיבה, הרגשתי שאני חייבת, פשוט חייבת להתקשר אליה. "נחשי מי?" צהלתי אל תוך השפופרת והיא לא אכזבה. "מירי?!" שאגה, "את תמותי, פשוט תמותי, מי חשבתי שאת בטעות. את זוכרת את שירלי, החננה המפגרת עם המשקפיים?...". ואני, כתמיד מלאתי אחרי ההוראות שלה– ומתתי.

עברו מאז עשרים שנה. שוב חשבתי ששכחתי ממנה. אבל אז אמא של יובל התקשרה והזמינה את הבן שלי ואותי להצטרף אליהם לביקור בגן החיות בפתח תקווה בשבת. בכל הזדמנות אחרת, הייתי לובשת את ארשת האמא האסרטיבית והדעתנית שלי ומסבירה שאנחנו לא מבקרים בגני חיות שכולאים קופים ושימפנזים בתנאים מעוררי שאלות קיומיות. רק שהזמנה מיובל היא משהו שהבן שלי עובד ממש קשה בשבילו. לא משנה כמה שניסיתי להראות לו, שהגמד הקטן והיהיר נהנה ללעוג ולהתחרות בו בכל הזדמנות, הבן שלי המשיך להעריץ אותו בכל זאת. 

וככה, בדיוק כמו פעם, התקפלתי. ומצאתי את עצמי בשבת בגן החיות בפתח תקווה, הידוע בכינויו: "מה, יש גן חיות בפתח תקווה?"

בואו עם אופניים ובימבות

גן החיות ממוקם בליבו של גן חביב, שמאפשר שילוב של טיול נעים ברגל. כיוון שמחנים במפרץ החניה שבחוץ (ברור שחינם, זה פתח תקווה, לא תל אביב), אפשר בהחלט לקחת אופניים או בימבות לקטנים ולשלב בילוי בגן. כשהגענו לשער הכניסה לגן החיות, מצאנו את הקופה סגורה. לידה עמד איש ומכר כרטיסים. מסתבר, שזו דרכה המשונה של הנהלת המקום לרצות את הציבור הדתי שלא אוהב לראות יהודים עובדים בשבת, אבל עם גויים שעובדים בשבת ושימפנזים כלואים, אין לו בעיה.
מבירור קצר במקום, הבנתי שככה זה עובד תמיד. לציבור הדתי יש אפשרות לרכוש כרטיסים לפני כניסת השבת או ביום חול והחילוניים יכולים לקנות כרטיסים מ"גוי של שבת".

עושים חיים עם קופים וציפורים

המקום יפה. לא פחות יפה מכל המקומות שגובים פי שתיים ושלוש ממחיר הכניסה הסמלי שמשלשל לכיסו הגוי בכניסה. מתקנים בטיחותיים מאפשרים צפייה מקרוב ביונקים וזוחלים רבים, ביניהם משפחת שימפנזים זקנה שנמצאת במקום משנות החמישים וחלק מפרטיה נולדו אל השבי הפתח תקוואי מבלי אפילו לשער שיש חיים אחרים מלבד אלו. קופי הקפוצ'ין והסנאי כלואים בכלוב ענק ששביל הליכה עובר ממש בתוכו ומאפשר לחוות את הקופים, לפנק אותם בבמבה ולשקר לעצמנו שהם נראים מאושרים.

מתחם העופות והציפורים בנוי כמסלול נעים ומטופח, המתפתל דרך כלובי ענק, שבהם לא פחות משישים סוגים וזנים של עופות, תוכים מרהיבים וציפורים רבות אחרות. תרנגולות בר שמהדסות חופשי על השבילים וטווסים שמגיחים מבעד לצמחיה העבותה לקול צהלת הילדים, הופכים את הסיור לחוויה מענגת ושלווה. בפינות הליטוף אפשר להתחכך עם ארנבים, גדיים, עיזים וכבשים, ולעבור את הגבול שבדרך כלל שמים בן הילדים והחיות ולהרגיש.

האגם המלאכותי שמשובץ בברבורים לבנים ופלמינגו ורודים ומוזיאון הפוחלצים שבו טורפים, יונקים, זוחלים, עופות דורסים, דגים ופרפרים, משלימים את התמונה. אפשר להצטלם מקרוב עם אריות קפואים על מקומם ודובי פרא שלסתות הענק שלהם פעורות לנצח לטובת הצלמים החובבים.

זאת הייתה שבת נעימה. אמא של יובל ואני החלפנו מתכונים. אני הקשבתי לה באוזן אחת ובאוזן השנייה שמעתי את יובל מקניט אותו, בגלל שהוא שיחק ביום שישי בהפסקה עם בנות. הבן שלי עשה את עצמו כאילו שהוא לא שומע והמשיך לקטוף תותים מהעץ הענק שהצל על שולחן הפיקניק שבכניסה. אחר כך, הוא הושיט ליובל כף יד מלאה תותי עץ ומוכתמת בעסיס דביק וארגמני ואמר בשקט: "אני לא משחק עם בנות. אני משחק עם חברים שלי. יש לי חברים בנים ויש לי חברות בנות. ומה שקובע זה שהם מתנהגים כמו חברים. ומי שמנסה כל הזמן להקניט, כנראה שהוא לא חבר שלי."

כרטיס ביקור

"אמא משעמם לי": שעות פתיחה בקיץ : א-ה- 9:00-19:00, שישי- 9:00-13:00. שבת- 10:00-16:00

"אמא אפשר שקל?": מחירים: 20 ₪ למבוגר 15 ₪ לילד מגיל 3. לתושבי פתח תקווה: 18 ₪ למבוגר 12 ₪ לילד.
"אמא יש צ'יפס?": מכונות שתיה וחטיפים. ושולחנות להסב ולאכול את מה שמביאים מהבית.
"אמא מתי מגיעים?": משה שרת 10, פתח תקווה.

>> את גן החיות בחיפה כבר גיליתם?