יציאה מהארון היא אחד הדברים הכי קשים שתעשו בחייכם. מצד שני, זה הרבה יותר קל מאשר לחיות במשך שנים בתוך הארון. ואני אומרת את זה מניסיון. אבל איך תוכלו להכין את עצמכם לצעד הזה, כך שתצאו ממנו מחוזקים ושלמים?

לסביות בלונדיניות- מריבות משפחתיות הזויות (צילום: istockphoto)
אם נמאס לכן להסתתר | צילום: istockphoto

כדי להקל עליכם במשהו את התהליך, נעזרתי בכמה מומחים מקהילת הלהט"ב, שכבר סייעו לעשרות ארוניסטים לעשות את הצעד: ד"ר גידי רובינשטיין, מרצה בכיר לפסיכולוגיה במכללה האקדמית נתניה ומנחה פורום המיועד להומואים, בי ומתלבטים; ד"ר אילנה ברגר, פסיכותרפיסטית המתמחה במגדר וזהות מינית, העובדת מזה שנים רבות עם אוכלוסיה טרנסג'נדרית; וגילי פליסקין, לסבית, מחברת הספר "דברים שרציתי לגעת", מלווה בתהליכי יציאה מהארון, מאמנת אישית ומנחת קבוצות בהכשרתה. שלושתם חזרו והדגישו שמדובר בתהליכים אינדיווידואליים, ושאין מרשם אחד. ובכל זאת, קבלו כמה טיפים.

לפני שאתם יוצאים מהארון

האמינו בעצמכם
פליסקין מציעה לעבור, ראשית כל, תהליך אישי של יציאה מהארון וקבלה עצמית, "ואם אפשר לשמוח מזה - עוד יותר טוב. אם תהיו שלמים, תוכלו לעמוד מאחורי ההצהרה שלכם, בלי לשדר תחושה של 'אם לא תהיו מרוצים אני אנסה להשתנות'".
ד"ר רובינשטיין ממליץ לכם לבדוק מה המניע שלכם ליציאה מהארון: האם זה כדי להפסיק לחיות בשקר, או כדי לקבל אישור מהסביבה? "מי שמחפש אישור, הוא אדם שלרוב מנסה לרצות את הזולת, וזו נטייה שגורמת לצרות רבות".

התחילו בתוך הקהילה
לפני כ-15 שנה התחלתי להיות פעילה בקבוצת נשים ביסקסואליות ולסביות בירושלים. התחושה שיש אחרות ששותפות להתחבטויות שלי, היכולת לשאול והאפשרות ללמוד דברים חדשים - כל אלה חיזקו אותי והגבירו את תחושת השלמות העצמית שלי. רק לאחר מכן הייתי מוכנה לצאת מהארון בפני משפחה וחברים, ומאוחר יותר גם בעבודה.
פליסקין: "אם אתן מרגישות בנוח, לכו לפעילויות, אירועים ומקומות קהילתיים. אם לא, יש עולם ומלואו באינטרנט, לכל קבוצה שאפשר לדמיין. קיימים גם קווי תמיכה טלפוניים, למי שהאינטרנט הוא לא ידידה הטוב ביותר".
ד"ר ברגר מספרת שהרבה טרנסים צעירים מממשים את זהותם באינטרנט, כשהם מזדהים כבן/בת המין הרצוי להם, גם אם פיזית הם עדיין שייכים למין הביולוגי. "אני ממליצה לאנשים למצוא להם מרחב פרטי שמאפשר להם לתת ביטוי לעצמם". בקליניקה שלה ישנו חדר בו הם יכולים להחליף בגדים, ויש אנשים שזהו הזמן היחיד בו הם יכולים לבטא את עצמם.

היו מוכנים
איך תדעו שאתם מוכנים? עמדו מול הראי ושאלו את עצמכם: אם באמת יזרקו אותי מהבית, מהעבודה, מהדירה, איך אני ארגיש עם זה? אם אתם חושבים שתשרדו את זה ושלא תחזרו לארון - אז אתם מוכנים.

איך לספר

מצאו לכם בני ברית
"כשיש חשש מתגובה לא אוהדת מצד המשפחה, כדאי לספר קודם לקרובות אלייך ביותר - חברות/ים שאת מרגישה שיקבלו אותך כמו שאת", אומרת פליסקין.
ד"ר רובינשטיין אומר שגם בתוך המשפחה כדאי לעשות את זה בסדר מסוים: "חשוב מאוד לזהות מי בן או בת הברית שלי במשפחה בעניין הזה. לרוב אצל הומואים זוהי אחת האחיות, כי נשים סטרייטיות נוטות להיות הומופוביות פחות מגברים סטרייטים. בתוך המשפחה בדרך כלל לאב יהיה קשה יותר לקבל את המידע הזה, וכדאי להציבו אחרון ברשימה. ברוב המקרים גם הסבים והסבתות אינם ערוכים לקלוט מידע כזה".

מתחבא בארון (צילום: אור גץ, iStock)
צא משם כשתהיה מוכן | צילום: אור גץ, iStock
הדגישו את הצד החיובי
"יש נשים שמגיעות ממקום של התנצלות ולפעמים מזהירות מראש שהן הולכות לשתף במשהו קשה", אומרת פליסקין. "בעייני זה צובע מראש את התוכן בגוון שלילי, ומשאיר יותר מקום לנבואה שמגשימה את עצמה". היא ממליצה "לשתף ממקום של התרגשות, של רצון לחלוק, של שמחה ובטחון".
זוגיות משמעותית עוזרת לפעמים, אבל לא הכרחית. גם הומור וקלילות הם לעניין. כשהוריה של פליסקין שאלו מה היא רוצה ליום הולדתה ה-24 היא ענתה "אוזן קשבת". "הרגשתי שזה טיימינג מושלם - כי איך אפשר לכעוס על הבת שלך ביום הולדת שלה ולעשות לה רע. אז סיפרתי להם ואחר כך התבדחתי ואמרתי להם 'אל תדאגו, השניים האחרים סטרייטים'. למרות שחששתי שזה ישבור לאבא שלי את הלב, זה עבר ממש בקלות".

נסו להבין את הצד השני
גם כשמגיעים בגישה הכי חיובית בעולם, מזהירה פליסקין, "ההורים עדיין עלולים להגיב קשה. חשוב לגייס את כל כוחות הנפש והתמיכה, ולנסות לתת להם זמן לעכל ומרחב להרגיש את מה שהם מרגישים. כדאי לאפשר להם לבטא את הקושי שלהם, וכך להמיס אותו - כל עוד הוא לא מופנה כלפינו בצורה שפוגעת בנו או שקשה לנו להתמודד איתה".
גם אם נדמה לכם שלא יאהבו אתכם ואין סיכוי שיבינו, אל תנסו להתריס. יכול להיות שאם תתייחסו למי שעומד מולכם בעדינות ובחמלה, יתייחסו אליכם בהתאם.

ועכשיו, במשרד
במקום העבודה, ד"ר רובינשטיין מציע להיזהר מרכלנים שאינם מכבדים את צנעת הפרט. "כשסיפרת לאחד, כולם עלולים לדעת, ואין לך שליטה על הדברים. דברים יכולים להגיע גם להומופובים קיצוניים בעמדות מפתח, בלי שתכננת שזה מה שיקרה".
ד"ר ברגר טוענת שזה תלוי באדם. "יש כאלה שאוהבים להטיל פצצות, אבל הרוב מעדיפים לעשות את זה בהדרגה, וזו בעיניי הדרך הנכונה למי שעובד טוב, אוהב את עבודתו ומעוניין להמשיך בה. חשוב שיהיה מי שתומך גם בתוך מקום העבודה".

אחרי שסיפרתם

היו מוכנים לתגובות שליליות
יהיו אנשים שינתקו איתכם קשרים. לרוב יהיו אלה אנשים שלא תרצו בחיים שלכם. זה בסדר אם לא כולם מקבלים, ואם לא כולם עוברים אתכם לשלב הבא בחייכם. ד"ר ברגר ממליצה גם להתכונן כלכלית ורגשית לדחייה.

תנו לזה זמן
ד"ר ברגר: "את צריכה להבין שעשית תהליך מאוד משמעותי, ואת נמצאת במרחק שנות אור לפני הבנאדם שאליו את נחשפת. תזכרי כמה זמן את היית צריכה כדי להגיע למקום הזה".
"גם התרחקות היא לפעמים חלק מהתהליך", אומרת ד"ר ברגר. אני יודעת. כשספרי "תאנים, אהובתי" יצא התראיינתי לטלוויזיה, וההורים שלי טענו שאני חושפת גם אותם. אני הרגשתי שדעתם של חבריהם לעבודה חשובה להם יותר מהאושר והקריירה שלי. לא דיברנו כמעט שלושה שבועות. ואז, כאילו כלום, אמא התקשרה אליי להזמין אותי לארוחת חג. הם הבינו שאם הם רוצים אותי כחלק מהמשפחה, הם צריכים לקבל אותי על כל מה שאני.

סרטו של אסי עזר "אמא ואבא, יש לי משהו לספר לכם", שעוסק ביציאתו מהארון, ישודר ביום שישי, 2 ביולי, ב-21:20 בערוץ 2