עורך הדין שהמציא את אלוהים מחדש

בעיצומה של חוויה מינית מסעירה, הוגה עורך דין העוסק בפטנטים רעיון מהפכני וממציא את ה"אלוהון" – תרופה המכילה את אלוהים. הוא מגיש בקשה לפטנט על האלוהון שלו, ומציע אותו לחברת התרופות הגדולה בעולם. החברה משלמת לו הון עתק ושולחת אותו למשימה רוחנית: חיפוש אחרי מסר אוניברסלי המבטא את אלוהים.

המסע החושני, האנושי והמשעשע עובר בתאילנד, באמסטרדם, בפריז ובניו יורק ומסתיים בתרופה וגם בהפתעה גדולה. את כל הסיפור המסועף הזה המציא אדם שעד גיל חמישים כתב רק סיכומי בית משפט ופסקי דין. אבל אז, אי שם בחופי תאילנד, פרץ מתוכו רומן חסר מעצורים: "יום אחד ישבתי מול הבריכה, חדור אדרנלין ממשפט שניצחתי בו בישראל, ומצאתי את עצמי כותב על הלפטופ במשך שבועיים. הספר נכתב כמו דיבוק, שנכנס ויצא".

לויט הוא עורך דין העוסק בקניין רוחני ובעיקר מתמחה בפטנטים תרופתיים. בעקבות המקצוע, התפתח בו רעיון ה"אלוהון", שנכתב בעצם כסאטירה או קומדיה שחורה - כיצד ניתן להכניס השגחה עליונה אל תוך מוצרים שונים ומשונים. "הסיפור שכתבתי הוא סיפור מסע, שנע בין הקטבים והקיצוניות שיש בעולם. בתוך פטנטים יש הרבה פילוסופיה. כל פטנט הוא סערה מחשבתית וכל השפעה של כל כדור, אולי, מתחילה ונגמרת בראש".

אתה כבר מרגיש סופר?
"אני מרגיש הכל. יש לי תואר בביולוגיה, אני עורך דין, עכשיו אני גם כותב, ואני בן לאמא פסיכולוגית שקרא בילדותו את כל הספרים שלה. יש לי כובע רחב שוליים של עשייה. אני לא רק סופר".

ואיפה אלוהים בתוך כל העשייה הרחבה הזאת?
"אני מאמין שיש כוח עליון, ישות שמארגנת את הדברים ועושה בהם סדר, וגם אי סדר. העולם נמצא בין ניגודים שונים, כמו הניגוד בין מזרח למערב, והיישות הזאת תוחמת את הכל יחד".

הספר משלב סיפור משפחתי עם מסע ברחבי העולם ומשפטים אישיים על סקס, חיי משפחה ואמונה. כמה מכל זה אמיתי? באמת ביצעת ויפאסנה במדבר, ונסעת לפגישות עסקים ביו יורק? באמת יש לך אובססיה לתאילנד?
"כתבתי שילוב של דמיון פרוע עם מציאות נעימה, שהיא החיים שלי. אבל האובססיה לתאילנד היא אמיתית, ואובססיה היא לא מילה גסה. גם אמונה היא סוג של אובססיה. תאילנד מתאימה לי, כי אני אדם שהאגו שלו הוא אנטי אגו, ובמקום הזה נופלות כל המסכות. בתאילנד יש את כל מה שאני אוהב: מוזיקה, ריקודים, ים טבע, ואוכל הכי טעים. יש ביני ובין תאילנד יחס הדדי: היא מוציאה ממני את הטוב שבי, ואני מוצא ממנה את הטוב שבה. בתאילנד אתה חיי את ההווה, כמו שאי אפשר לחיות אותו בשום מקום אחר. היא ה'אפר' בעוד כל שאר העולם הוא 'דאונר' אחד גדול.

בין דיוני בית משפט, גידול הבנות, כתיבה ועבודה מול לקוחות בחו"ל, לויט נוסע לתאילנד כמה פעמים בשנה - עם המשפחה, לבדו, ועם חברים קרובים. "הכל התחיל במילואים שעשיתי בחיל הים. שירתתי בסטי"לים והייתי במילואים על שפת הים עם אנשים ואוכל טוב. דווקא שם, לשבת מול המים בין השמירות, זה היה לחיות את הרגע. הדבר הכי אלוהי בעולם בעיני זה טיימינג - כשהדברים מסתדרים בול בזמן שהם אמורים להסתדר".

הספר שלך יכול לעורר תגובות מתנגדות מאנשים שמאמינים באלוהים, או מאנשים שלא אוהבים פרובוקציות.
"לפני שהספר יצא ניסיתי אותו על מאמינים מסוגים שונים: נוצרים, בודהיסטים, ויהודים מאמינים. לצד תגובות שהספר פרובוקטיבי, ושוביניסטי - למרות שבעיני הספר סוגד למין הנשי - קיבלתי תגובות נלהבות על רעיון ה'אלוהון', במיוחד מאנשים נוצרים שרגילים לגעת בפסלים קדושים. הלהיב אותם לחשוב שתמצית אלוהות יכולה להיות בתוך חומר".

ובכל זאת, הגיבור של הספר מדבר בשפה מאוד חופשית, דיבורית, גסה, שקשה להתעלם ממנה.
"קללות זה דבר משחרר. המקומות שמכירים קללות הכי טוב הם בלומפילד, ובית המשפט. בספרות לא חייבים להיות שגרתיים. אני עורך דין לא שגרתי במסגרת המגבלות של המערכת, ואולי גם כותב לא שגרתי. אני מגדיר את עצמי כחוליגן פואטי, ומרגיש מחובר למקום הקדמוני שבתוך הראש שלי".

ומה לדברי ספרים עתידיים? האם ההצלחה גירתה את מוחו של לויט להגות לנו פטנטים נוספים? "אני עדיין חושב שהתרומה שלי לציבור על פטנטים תרופתיים שגויים שמנעתי את הפצתם גבוהה יותר מתרומתו של הספר" צוחק לויט, "אבל בזמן עריכת הספר, קיבלתי עצה טובה להתחיל לכתוב סיפור נוסף, ולו רק כדי לא להיחסם. את הספר הבא כתבתי גם תוך כדי פרצי כתיבה בתאילנד, אבל זה לוקח יותר זמן משבועיים. יש בו עומק שונה מהספר הראשון, והוא הולך להיקרא 'אין קץ לילדות', כמו השיר של פורטיס. אני מת על פורטיס".

עמיר בניון חושב שרצוי להסתכל גם על הקנקן, ולאו דווקא על מה שיש בתוכו

ה' נמצא בפרטים הקטנים ולתנ"ך אין שורה תחתונה. רוצים הוכחה?