אל תעבדו קשה - זה לא משתלם בשיט

נתונים סטטיסטים פשוטים גורסים כי אנחנו עובדים כשבעים אחוז מהחיים שלנו. תיאוריות ניו אייג' מגוונות טוענות שבשביל להיות מאושרים מוטב להסתפק ברוח ולא בחומר - כלומר למצוא עבודה שמטרתה היא עזרה וטיפול בזולת, או לסווג את חיינו לאומנות ולמדע. 

ובכל זאת, רובנו שכירים שעובדים בארגון גדול בהייטק. בגוף תקשורתי ענק ואולי בקופת חולים. אבל באופן כזה או אחר, בכירים או זוטרים, כולנו מתפקדים כבורג בתוך מערכת גדולה. נשמע לכם מוכר?

קורין מאייר, פיסוכאנילטית צרפתיה שבמקרה גם עובדת בחצי משרה בחברת החשמל הלאומית של צרפת, מבקשת לספר לנו את האמת המרה על הארגון שבו אנחנו עובדים. בעידן הקפיטליסטי של היום, מקום העבודה שלנו כבר לא יכול לשמש לנו מעלית חברתית בדרך להצלחה. קיצוצים ופיטורים מרחפים כל הזמן מעל לראשנו, הקביעות כבר לא מובטחת והתארים האקדמאים שווים פחות ופחות.

העובדים פחות מרוויחים הרבה יותר

אז מה עושים? איך כדאי לבחור מקום עבודה? איך כדאי להתנהל בתוכו וכיצד מתגברים על הקשיים? התשובה שלה היא פשוטה: מוצאים עבודה ועושים כלום. פשוט כלום.

"אל תעבדו לעולם" ייעץ הפילוסוף גי דבור. בעקבותיו חקרה מאייר את נושא העבודה, והגיע למסקנות עצובות ומשעשעות כאחד. בספר החדש והמרתק "שלום לך עצלות" היא מייעצת איך כדאי להשתמש במקום העבודה לתועלת האישית, ולעבוד כמה שפחות.

קודם כל, מאייר טוענת שהארגון בו אנו עובדים הוא לא ארגון הומניטרי. כל חברה בסופו של דבר היא בעצם ארגון אטום, וככל שארגון מדבר על תהליכים בשפתו הפנימית המיוחדת, כך הוא בעצם משאיר אותם כמגדלים פורחים באוויר, וקיומו ברוב המקרים הוא למטרות רווח בלבד. ככל שמנהלים מתקדמים בו, הם מוצאים את עצמם עובדים פחות ופחות שעות, יושבים בישיבות ממושכות ודואגים ליצור לעצמם מוניטין חיובי אצל הבכירים מהם, בעוד העובדים הזוטרים הם אלו שבאמת מתרוצצים במסדרונות ומנסים לעקוב אחרי ההחלטות, הניירת והקבצים במחשב.

בנוסף, מקום העבודה שלנו לעיתים קרובות מוציא אותנו לגמרי מפרופורציות. אייטם חדשותי חשוב, מסמך שצריך להגיע ללקוח, או כל איחור של מנהל זה או אחר לישיבת הבוקר, הופכים להיות סיטואציות היסטריות שמקבילות ליחידת טיפול נמרץ באיכילוב. 

סיסמאות שחוקות, קלישאות וכותרות מפוצצות הם המוטואים שמובילים את הארגון להתקדמות. במשחק של הארגון, הארגון הוא תמיד השחקן הראשי והעובדים הם חיילים על לוח המשחק שלו. הם צריכים לספק את הסחורה, הם צריכים להישאר שעות נוספות והם צריכים להגיע אל הבונוס. הספר הזה פונה אליכם. הברגים.

פועלי העולם, התאחדו

בסך הכל, העבודה היא שוחקת. אחרי תקופה מסוימת היא מתחילה לשעמם, ואם עובד מזהה חוסר צדק שפעל נגדו, סביר להניח שמקום העבודה ינצח כמעט בכל עימות שכזה, כי הוא החזק אחרי הכל, ממש כמו בג'ונגל. שוב, הספר הזה פונה אליכם - האינדיבידואליסטים, אלו שמזהים זה את זה בעמדת הקפה על ידי פליטות פה בלתי לויאליות, אלו שלובשים בגדים קצת צבעוניים, אלו שמטילים ספק במערכת, ואלו שמחייכים חיוכים חמים רק לאנשים שהם באמת אוהבים.

איך בכל זאת שומרים על שפיות במקום העבודה? מאייר מציעה את עשרת הדברות:

1. דעו למכור את עצמכם - מה שיקבע על קידום עתידי או על העלאה במשכורת הוא לאו דווקא יכולתכם המוצלחת בעבודה, אלא קרבתכם לבוס הגדול, או לחילופין, למזכירה שלו.

2. היו צייתנים וגמישים - הקונצנזוס הוא הדבר החשוב מכל בארגון. כל מי שיעיז לבטא עמדה מנוגדת, ימצא את עצמו מהר מאוד נאשם בשם האינטרס הכללי.

3. אל תאמינו במה שאתם עושים - זה חסר תועלת. פשוט עשו את העבודה.

4. תנו מזמנכם בלי חשבון - זה התנאי להשגת עבודה קבועה ולשמירה עליה.

5. זכרו תמיד - השכיר הוא בן דמותו של העבד. אתה עובד למען המשכורת בסוף החודש.

6. אין טעם לרצות לשנות את השיטה או להתנגד לה. בסופו של דבר, זה רק מחזק אותה.

7. מה שאתם עושים הוא תמיד בר תחליף. לכן לא ישפטו אתכם על אופן הביצוע של עבודתכם, אלא על היכולת לסגל את עצמכם בתבונה למודל שהארגון מארגן.

8. אל תסכימו בשום אופן לקבל על עצמכם משרה עם אקסטרה אחריות. זה יאלץ אתכם לעבוד קשה, וזו לא המטרה.

9. בארגונים הגדולים ביותר, בחרו במשרות דווקא המועילות פחות: ייעוץ, חוות דעת ומחקר.

10. והכי חשוב - העבודה היא נכס והתעסוקה היא פריווילגייה. יש לכם עבודה? תהנו מהמזל שנפל בחלקכם.
רבים לא זוכים בו.

"שלום לך עצלות" מאת קורין מאייר, הוצאת בבל. 108 עמ'.

חולמים על תפקיד בכיר? כך תתכננו את הדרך שלכם למעלה, שלב אחר שלב

העצה הטובה: אם תשתמשו במילים פחות מלחיצות, תרגישו יותר רגועים