מישהו שמע על איריס שגיא?

אני מוצאת לנכון להזהיר מראש, שיתכן שיהיו השבוע כאלו שימצאו את הטור מעט סר טעם. אחרי הכל, להשוות בין שני מקרי מוות טראגיים ולשקלל את מספר דקות השידור ושטחי העיתונות שקיבלה כל טרגדיה, מבלי להתייחס לקרובי המשפחה שבורי הלב שנותרו מאחור – אינו מעשה מתחשב במיוחד. מצד שני, גם התעלמות כמעט מוחלטת מתאונת פגע וברח שהתרחשה החודש בדרום (מה? מתי? איפה?) בעודנו עוסקים באובססיביות במקרה מוות דומה שארע "אצלנו בבית", ברחוב אבן גבירול בתל אביב (מי לא מכיר את פני המלאך של מיטל אהרונסון ז"ל?), אינו המעשה ההוגן ביותר בסביבה.

את סיפור הירצחה של מיטל בתאונת פגע וברח כולנו מכירים. וזה אכן סיפור שיש בו הכל: בלונד, תל אביב, אזלת ידה של המשטרה בניסיון לעצור ג'יפ עבריינים. אני יכולה לתאר לעצמי את עורך מהדורת הערב יודע בדיוק איזה מטעמים אפשר לעשות מה"סיפור" הזה.
מצד שני, הדרום הרחוק, תאונת פגע וברח ליד כלא קציעות. נהג (מוצא בדואי, שזה אפילו פחות מעניין מהדרום), דורס ורוצח את איריס שגיא, שמותירה אחריה אלמן שבור לב ושלושה יתומים.

מישהו מכם שמע על הסיפור השני? התאונה הזו אירעה לפני כחודש, אבל מושב בדרום הארץ לעולם לא יפתח מהדורת חדשות. מושב בדרום זה "שם", אי שם. אנו כמובן נסקר אותו (במינימום ההכרחי, כן?) אבל הוא לא יקבל כתבות פולו-אפ ביומני שישי, תשכחו מזה. אנחנו נסקר את מה שקורה "פה", ליד הבית, בתל אביב.

ושלא יהיה מקום לטעות, גם אני זו שיורה ובוכה, גם בעיני תל אביב זה "כאן" והדרום זה "שם" ולעולם לא הייתי שומעת על התאונה שקיפדה את חייה של איריס שגיא, לולא התקשרה אלי המפיקה החרוצה של קרן נויבך, מתכנית הבוקר ברשת ב', שביקשה לתקוף את הנקודה הזו בדיוק.

כי אנחנו מעדיפים את הסיפורים שלנו קרובים ומוכרים. וזה לא משנה אם זו טלנובלה (בלונד, ת"א, דרמה באישון לילה, ניחוח עבריינים) או חדשות (תאונה מחרידה, בלונד, ת"א, דרמה באישון לילה, ניחוח עבריינים) - הקודים הם אותם קודים, הדרמה אותה דרמה והשפה היא אותה השפה.

גם אנשי דור הפלגה, אלו שבנו את מגדל בבל בפרשת נח השבוע, חשבו ודיברו באותה השפה. "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", אומר הכתוב. כולם דיברו ונשמעו שם אותו הדבר בדיוק. האנושות כולה דיברה באותה השפה והטון, אפילו באותו המבטא. והאחדות הזו, שלא הכירה בקיומו של אחר מאחר והיא זו שנמצאה במרכז העולם, באה עם יהירות קומפלט ועם טיפ-טיפה מגלומניה. בשלב הבא הם כבר חושבים שהם אלוהים (הסתייגות קלה: יש גם פרשנויות אחרות לסיפור הזה).

אלוהים מזהה את הסכנה שבדעות האחידות האלו ומפיץ אותם לכל עבר. "אתם לא תדברו ותחשבו לי אותו הדבר", הוא אומר, "ואתם גם לא תתרכזו לי במקום אחד", וכך הם נבעטים לכל עבר. כלומר לא עוד מרכז תרבותי אחד שניזון מאותם קודים תרבותיים, אלא בני תרבות נפרדים, שפזורים לארכה ולרחבה של הארץ, כאלה שכבר לא מדברים באותה שפה ולא רואים רק מעבר לכתפם. כאלה שהיו מסקרים את הטרגדיה של איריס שגיא למרות שהיא "משם" ובסיפור שלה אין "דרמה".