הרבי אמר: אל תלכו למיסטיקנים
התורה אוסרת עלינו להתייעץ עם בעלי כוחות מאגיים, והסיבות לכך חלוקות: חלק טוענים שמדובר ברמאות ושרלטנות, אחרים מנמקים זאת בחשש שהאדם יסיר אחריות לגורלו ולמעשיו. עצה מהרבי
עידן הניו אייג' הביא עמו אינספור מיסטיקנים מסוגים שונים: קוראים בקפה, פותחים בקלפים, אסטרולוגים, נומרולוגים ומתקשרים עם רוחות, מלאכים ושדים. כולם מתיימרים לגלות לנו את העתיד ולהרגיע אותנו שבקרוב נתחתן, נתרבה, נזכה בלוטו או לפחות נמצא עבודה חדשה. החברים ממליצים, אמא לוחצת ואפילו המחיר כבר לא בשמים. אז למה בעצם לא ללכת?
ובכן, התורה אוסרת להתייעץ עם בעלי כוחות מאגיים ואומרת: "לא יימצא בך קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים..." (דברים יח). נימוקים לאיסור הזה לא תמצאו בתורה, אבל חכמים ופרשנים לאורך הדורות דנו לא מעט בשאלה הזאת.
הרמב"ם, למשל, טען שאסור ללכת למכשפים מכיוון שמדובר ברמאות ושרלטנות. כרציונליסט מושבע, הרמב"ם ייחס חשיבות רבה להיגיון, שלל את המיסטיקה וראה בעייתיות רבה בטעיית הציבור והולכתו שולל על ידי מאחזי עיניים. מבחינתו, מדבר בעבודה זרה ולא יותר.
הרמב"ן, לעומתו, האמין במיסטיקה ואף היה מקובל ואסטרולוג בעצמו. לדעתו התורה אסרה את המאגיה רק מפני שמדובר בחריגה מהטבע ולא בשל שקריותה. דעת הרמב"ן עוררה תגובה חריפה מצד הרמב"ם, שמיהר לקבוע בספרו "משנה תורה": "כל המאמין בדברים אלו וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן – אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת".
חכמים אחרים סיפקו סיבות נוספות לאיסור המיסטיקה בתורה. העיקריות מביניהן הן הבעייתיות שביחוס כוחות גדולים מדי לבני אנוש, על גבול העבודה הזרה, והחשש שחיזוי העתיד יסיר מהאדם אחריות לגורלו ומעשיו. במקום לפנות למיסטיקנים, פסקו חכמים, על האדם לפעול בכוחות עצמו לשינוי העולם בדרכים טובות ורצויות.