חדשות
לבנימין זאב הרצל היה רעיון מעולה: להקים לעם היהודי מדינה בארץ ישראל. היו כמה חסרונות בהצעה שלו, למשל הרעיון שחיפה תהיה בירת המדינה - מה הוא חשב, שהכנסת תהיה בצ'ק פוסט? אבל למרות הזיוף בכמה מהפרטים הקטנים, כולנו מפרגנים לו על היוזמה. ובכל זאת, הרצל לא זכה לראות את החזון שלו מתגשם.
והוא לא הראשון - דוד המלך השאיר לבנו שלמה לבנות את בית המקדש, גם בן גוריון לא זכה לראות את הנגב פורח (ת'כלס, בינתיים גם אנחנו לא), דן מנו תחמן את כל העולם ובסוף ראה את נעמה קסרי לוקחת את המיליון. ולפני כל אלה, היה לנו את משה רבנו.
משה הוא דמות טרגית: כשנולד נאלצו להחביא אותו, כשרק למד לדבר הוא התחיל לגמגם, לתפקיד מנהיג עם ישראל היו צריכים לדחוף אותו. ואחרי ארבעים שנה של חול ונדודים, רגע לפני שהוא עומד להיכנס לארץ המובטחת - אומרים לו לא.
|
שמונה מחשבות חיוביות לבוקר
מה בדיוק מרוויחים בני ישראל מהפרידה ממשה? מה זה מלמד על העם, שנפרד מהמנהיג האגדי שלו? ומה זה אומר על הרצונות האישיים של כל אחד מאיתנו?
בפרשה דנו שלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"לית מליץ וד"ר נוח חיות, מנהל מרכז יעקב הרצוג, השייכים לרשת בתי המדרש בישראל
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
אתר זה פועל כחוק ברישיון
