בחברה מתוקנת כולם צריכים לשאת בנטל
אחרי שהובאו כל התרומות, המשכן עומד על תילו. אז מדוע כעת כל אחד מעם ישראל - עני או עשיר - נדרש לתרום מחצית השקל? כדי לקיים חברה צודקת, כל אחד צריך לתת את חלקו. פרשת השבוע
בפרשת פקודי, מובאים כל כלי המשכן אל משה. ה' מצווה אותו להקים את המשכן, ומשה עושה זאת ביום הראשון של חודש ניסן, בשנה השנייה ליציאת מצרים. אחרי הקמת המשכן שוכן ענן הכבוד, המסמל את נוכחותו של ה', על המשכן. אם כך פרשת פקודי היא פרשה של שביעות רצון – המשכן כמעט מושלם והשכינה שורה בישראל.
אך בשבת הקרובה נקרא גם את פרשת שקלים, שהיא הראשונה מארבע הפרשיות שקוראים לפני פסח. פרשה זו עוסקת בחיובו של כל אחד מעם ישראל להביא מחצית השקל עבור קרבנות הציבור שהקריבו בבית המקדש.
כיצד ניתן לחבר בין פרשה העוסקת בסיום בניית המשכן, מתוך תרומות המבוססות על נדיבות ועל נתינה אינדיבידואלית, עם פרשת שקלים המנחה כל אחד מישראל לתת את אותו סכום בדיוק? שתי דרכי הנתינה השונות מציגות בפנינו כיצד בונים חברה צודקת. חברה הבנויה על נדיבות, ועל ביטוי אינדיבידואלי של רצון, יחד עם שיווין בנטל. כולם חייבים לתת את אותו הסכום – וגם יכולים להרבות או להמעיט – מהתרומות.
מה מקומן של התרומות המבוססות על הרצון בחיינו היום? כיצד מוסדות חינוכיים, עמותות העוסקות ברווחה יכולות להבטיח את קיימותן רק על בסיס תרומות? מה מתקציבן צריך להיות מובטח על ידי המדינה, ומה על רצונם הטוב של התורמים?
אנו ברשת בתי המדרש פועלים לקראת חקיקת חוק שיבטיח את מחויבותה של מדינת ישראל ללימוד יהדות פתוח ונגיש לכל אדם בכל מקום. מי שירצה להרבות בלימודי התורה שלו או שלה, לתרום עוד ועוד למדינה ולחברה מוזמן ותבוא הברכה על ראשו.
שלומית נאור, ראש רשת בתי המדרש בישראל וסמנכ"ל מליץ, וד"ר אריאל פיקאר, תוכנית בארי מכון הרטמן, השייכים לרשת בתי המדרש בישראל