מה בין גלעד שליט ופדיון שבויים?

אחרי פרסום הקלטת של גלעד שליט, סדר היום הציבורי התמלא שוב בשאלת פדיון השבויים: האם צריך לעשות הכל, כולל הכל, על מנת לפדות את גלעד, שנמק במקום מסתור כבר יותר משלוש שנים? כמו בכל נושא על סדר היום, גם כאן יש התייחסות ברורה של היהדות לדילמה. אמנם במבט ראשון נראה שיש לא מעט סתירות בין הקביעות השונות, אבל כשחוקרים לעומק – מגלים קו מנחה אחד.

לא פודים שבויים באמצעים בלתי מוגבלים

באופן בסיסי, מצוות פדיון שבויים ביהדות היא מאז ומתמיד אחת המצוות הגדולות והמשמעותיות ביותר. כבר בתקופת האבות פדה אברהם אבינו את לוט בן אחיו (בראשית י"ד). בהמשך מסופר איך כל העם יצא למלחמה על מנת להשיב שפחה יהודייה שהכנענים שבו במהלך קרב (שמות כ"א), ובתקופת דוד המלך מסופר איך הגיב דוד לאחר שכמה יהודים נשבו על ידי העמלקים (שמואל א', ל').

גם הרמב"ם הבליט מאוד את חשיבות מצוות פדיון השבויים, וכתב ש"פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות. והמעלים עיניו מפדיונו, הרי זה עובר על 'לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך'". די חד משמעי, לא?

אבל היהדות, כמו היהדות, הולכת תמיד בדרך המלך המאוזנת, כך שאפילו אחרי כל האמור לעיל, אי אפשר להסיק שהשורה התחתונה היא שחרור שבויים בכל מחיר. במסכת גיטין קבעו חז"ל ש"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהם, מפני תיקון העולם", המשמעות של זה היא שאין לפדות את השבוי תמורת יותר מ"ערכו", אם יש חשש שכתוצאה מכך האויבים יתאמצו לשבות עוד ועוד שבויים, מתוך ידיעה שעם ישראל מוכן להפוך עולמות ולהיענות לכל סחטנות. במצב כזה אולי עשינו הכל בשביל שבוי שכרגע נמצא בידם, אבל בפועל התאכזרנו והתעלמנו מאינספור שבויים או הרוגים פוטנציאליים.

שמעו סיפור: השנה הייתה 1284, ואחד הצדיקים הגדולים, רבי מאיר (מהר"ם) מרוטנברג, רצה לעלות לארץ ישראל. הקיסר הרומאי כעס על שהוא יוצא בלי רשותו, ואסר אותו. התנאי לשחרור היה סכום כספי גבוה, והיהודים בקהילה היו מוכנים לאסוף את הסכום. אבל רבי מאיר התנגד, מאותה סיבה שציינו חז"ל: אין פודים את השבויים יותר מכפי דמיהם. למעשה, הוא אף אסר על הקהילה שלו להיענות לדרישת הסחטנים, מתוך הבנה שהיענות תביא איתה צרות נוספות. בסופו של דבר הרב ישב שבע שנים במאסר ונפטר בין חומות הכלא.

יש לציין שאם מדובר בדרישת כופר, והשבוי הוא אדם עשיר שמשפחתו יכולה לשלם תמורת החזרתו – היהדות לא רואה בכך בעיה, מאחר שמדובר במקרה פרטי שאינו נוגע לכלל הציבור.

עסקת שליט: מה בין תפילות לפדיון

אז מה העמדה של היהדות בסוגיית שחרורו של גלעד שליט? אמנם המשפחה שלו זוכה לתמיכה ועידוד מצד הרב עובדיה יוסף והרב שלום אלישיב, אבל שימו לב ששניהם בעיקר מדברים על ריבוי תפילות ועל התקווה ששליט ישוחרר בהקדם. האם הם גם בעד שחרור המוני של מחבלים ורוצחים? זה כבר לא בטוח.

"פדיון שבויים היא אחת המצוות הגדולות בתורה, עד כדי כך שמותר למכור ספר תורה ולשלם את תמורתו לשובים כדי שישחררו את השבוי היהודי", אומר הרב זמיר כהן, יו"ר ארגון הידברות. "עם זאת, כדרכה של התורה, היא אינה נסחפת אחר רגשות העלולים לגרום נזק לכלל. ההלכה קובעת שאסור לפדות את השבוי היחיד אם בכך מסכנים רבים אחרים. ואם זה כך כשמדובר בתשלום כספי, קל וחומר שיש לשקול היטב כאשר התשלום הוא שחרור מחבלים".

ובכל זאת, יש טענה שקשה לעמוד מולה: "אם זה היה הבן שלך, מה היית עושה?".
"הפנייה לראש הממשלה היא בדרך כלל כזו, אבל מדובר בטעות. אם זה היה הבן שלו, הוא היה צריך לפסול את עצמו מלטפל בעניין, כי זה יכול להיות מנוגד לטובת הכלל. כמו כל שופט בבית המשפט, ברגע שיש לו נגיעה במשפט - הוא נגוע, ולכן אמור לפסול את עצמו. אני לא בא לומר שלפי כללי ההלכה לא צריכים לעשות את העסקה, אבל ההחלטה צריכה להיות בהתייעצות עם גורמי ביטחון.
"עצם הנכונות לשחרר כל כך הרבה מחבלים תמורת אדם אחד – גורמת לסיכון של אחרים. נכון שאצלנו יש ערך גבוה לחיי אדם, אבל בכל זאת, צריכה להיות גם מחשבה על חיי האדם שעתידים לעמוד בסכנה. בדיוק סיפרו לי אתמול שהאסירות ששוחררו תמורת הקלטת כבר עודדו את החמאס לחטוף חיילים נוספים. גם על זה צריך לדון: למרות הסקרנות והרצון לדעת ששלומו טוב, האם היה שווה לשחרר אסירות תמורת קלטת בלבד?".