די כבר עם "הדרת נשים"

נושא "הדרת נשים" התחיל דווקא במינון נכון. גם אותי הרגיזו אנשי חברא קדישא שלא אפשרו לאישה לשאת הספד בהלוויה של קרוב משפחה, וגם אני זעמתי כשדרשו מאזרח ישראלי לעבור לצד האחורי של האוטובוס רק מפני שאלוהים ברא אותו עם שחלות ורחם. אך עם כל הכבוד, בימים האחרונים יש תחושה שהשימוש בביטוי "הדרת נשים" הפך למתק שפתיים של כל אבירי זכויות האישה למיניהם. בכל רגע נתון בו פותחים טלוויזיה, רדיו או אינטרנט נשמעות עוד ועוד ידיעות מופרכות שהכותרת שלהם כוללת את אותו צמד מילים.

כאדם שאוהב לרכב על טרנדים הייתי שמח להציע עוד מספר אפיזודות מהמציאות הישראלית שיש בהם קורטוב של הדרת נשים. גברים שמרימים את האסלה בשירותים - הדרת נשים מובהקת. האיש ברמזור- הדרת נשים. מה קרה? אי אפשר להתחשב בג'נדרים נוספים? ברמזור הירוק אפשר לשים גבר, באדום אישה ובצהוב את מיקי בוגנים. כדורסל נשים - הדרת נשים. גרבוץ מול ערוץ הספורט - הדרת נשים פעמיים, גם על הגרבוץ וגם על ערוץ הספורט. רוורס ברכב - הדרת נשים. רק גבר שוביניסט מסוגל לייצר כלי נייד שהאפשרות היחידה שלו להיכנס לחניה היא ברוורס.

בקיצור, הבנתם. וזה לא שאני שונא נשים. להיפך. אני אוהב אותן אהבת נפש. אבל התחושה שלי היא שמאחורי המושג המכובס הזה (תירגעו, אני כיבסתי, לא אשתי) מסתתרת נקמה על השפלה צורבת שמקורה בעשרות שנים של דיכוי נשי. וזה באמת נכון. בעבר הלא הרחוק נשים בישראל ספגו השפלות על ימין ועל שמאל והיו אזרחים סוג ב'. אבל היום - נו, למעט אירועים חריגים פה ושם, מצב הנשים בארץ די טוב. וגם אם הוא עדיין לא מושלם, מה הקשר בין זה לבין הקרקס המגדרי שמתקיים כאן בשבועיים האחרונים. אני די בטוח שתיירים שצופים בימים אלו בטלוויזיה הישראלית משוכנעים שהם הגיעו מינימום לפקיסטן או ערב הסעודית.

יוסף סובל מטראומות עבר

"נקמה מגישים קר" היא אימרה נבונה שכנראה צצה למישהו במוח לאחר שקרא את פרשת השבוע "מקץ". בשבוע שעבר כתבתי על האחים שהשליכו את יוסף אל הבור ולאחר מכן מכרו אותו לאורחת ישמעאלים. מאז עברו שנים. יוסף בגר, נמכר לפוטיפר סריס פרעה, ולאחר תלאות וייסורים שיכולים למלא טלנובלה דרום אמריקאית מונה על ידי פרעה למושל מצרים, כאות הוקרה על כך שהצליח לפרש את חלומותיו של האחרון.

באותו זמן בו יוסף זוכה לתהילת עולם, מתחילה בארץ כנען שנת בצורת שמובילה לרעב קשה. לאור המצב שולח יעקב את בניו - אחי יוסף - לארץ מצרים העשירה, כדי לשבור את הרעב. מיד כשהאחים מגיעים למצרים הם פוגשים את יוסף, שמתוקף תפקידו אחראי גם על חלוקת המזון שנאגר במחסנים: "ויוסף הוא השליט על מצרים הוא המשביר לכל עם הארץ, ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה" (בראשית מ"ב, ו').

לכאורה, חלום הילדות של יוסף מתגשם. לראיה, אחד עשר הכוכבים (הלא הם האחים) משתחווים לו. אך את יוסף זה לא מספק, ולוקח לו עוד פרשה שלמה של נקמות באחים עד שהוא מצליח להתעלות מעל עצמו ולהתפייס עמם.

בדומה ליוסף (שאגב, על פי ספר הזוהר היה יפה כמו אישה), גם המגזר הנשי סבל מטראומות עבר שדרבנו אותו לנסוק לגבהים מרשימים. האם, כמוהו, גם הן זקוקות לנקמות נוספות כדי להפיס את רוחה של אלת הנמסיס? הנבואה, כידוע, ניתנה לשוטים. וכדי שמירב מיכאלי לא תצלוב אותי, נוסיף - גם לשוטות.

>> מה עומד מאחורי קרבות הרחוב בין החרדים במאה שערים?
>> החלה הספירה לאחור עד סוף העולם