1. כידוע, ספר תהילים מיוחס לדוד המלך, כפי שצוין גם בתלמוד הבבלי: "דוד כתב ספר תהילים על ידי עשרה זקנים: על ידי אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, על ידי אברהם אבינו, על ידי משה, על ידי הימן, על ידי ידותון, על ידי אסף ועל ידי שלושת בני קורח" (מסכת בבא בתרא, דף י"ד, ע"ב). זהו הספר הראשון הפותח את חלק הכתובים בתנ"ך. הוא מורכב ממאה וחמישים מזמורים שונים (קיים מזמור נוסף- קנ"א שנמצא בין מגילות מדבר יהודה ושאינו נכלל בספר תהילים), שכל אחד מהם הוא יצירה עצמאית וסגורה בפני עצמה. 50 פרקים מתוך אלו נחשבים פרקים יתומים, קרי אין ייחוס בראשם למי שאמרם. אגב, ראוי לציין, כי חז"ל טענו שיש רק 147 מזמורים: "מאה ארבעים ושבעה מזמורים שכתוב בתהילים כנגד שנותיו של יעקב" (ירושלמי שבת טז'). ישנם הסוברים כי כנראה חז"ל ראו במזמורים א-ב, ט-י, קו'-קז' - מזמור אחד.
>> לעמוד הפייסבוק של mako רוח עשיתם לייק?
2. את ספר תהילים והפרקים שבו נהוג לחלק כנגד חמישה חומשי תורה: החלק הראשון כולל ארבעים ואחד מזמורים, השני כולל שלושים ואחד מזמורים, השלישי והרביעי כוללים שבעה עשר מזמורים כל אחד והחמישי ארבעים וארבעה. חלוקות נוספות של הספר הן לשבעת ימי השבוע ולכל ימי החודש, והן נעשו על מנת לאפשר את קריאת הספר במהלך שבוע שלם או חודש תמים.
3. את פרקי תהילים ניתן לקטלג לשלושה חלקים: אישיים (רועי לא אחסר), לאומיים (בצאת ישראל) ואמוניים דתיים (מלך הכבוד). בשבעים ושלושה מזמורים נזכר "דוד", שנים עשר מזמורים הם "לאסף", אחד עשר מזמורים "לבני קורח", שני מזמורים "לשלמה", שני מזמורים "לאיתן האזרחי" שמסורת חז"ל קובעת כי מדובר באברהם ומזמור אחד "למשה". בשלושה מזמורים מופיע "ידותון" שהדעות סביב משמעות השם חלוקות בין ייחוס המילה לשמו של אדם פרטי שהיה אחד המשוררים לבית לוי, ובין דרך ניגון מסויימת או כלי נגינה שהיה נהוג בימי קדם.
4. מזמורי תהילים עוסקים בספקטרום רחב אודות מצבו של האדם הפרטי על כאביו וייסוריו, ועד לבקשת רחמים על הציבור בכללותו. לפיכך, הם נאמרים בהשתפכות הנפש ובלשון המייחדת אותם לתפילה הנאמרת בפי כל ישראל לדורותיהם שראו במזמורי תהילים פתח לתקווה, נחמה, מזור ומהם שאבו עידוד ובטחון אישיים. רמז לכך ניתן למצוא באופן בו המעיין בכתובים עשוי למצוא את עצמו בין השורות ולחוש כאילו הדברים נכתבו בעבורו. כפי שכבר הביא רבי יודן את דברי רבי יהודה במדרש תהילים על מזמור י"ח: "כל שאמר דוד בספרו כנגדו וכנגד כל ישראל וכנגד כל העתים אמרו".
5. על פי המסורת, היו הלוויים מזמרים פרקי תהילים בבית המקדש בזמן עבודת הקורבנות. במיסטיקה היהודית רואים במזמורי תהילים סגולות רבות ועוצמה רוחנית בלתי מבוטלת לשמירה, לישועה ולעורר חסדי שמים. עדות לכך ניתן למצוא בקרב ציבור גדול של מאמינים הנוהגים לקרוא תהילים בשעת דחק וצרה, במקרה סכנה, על מיטת חולי ובכל עת שבה האדם חש נזקק לסיעתא דשמיא ולתחושת קרבה עם בוראו.
6. חכמת הקבלה רואה בקריאת תהילים סגולה נפלאה לאין ערוך ומייחסת לכל מזמור משמעות סגולית משל עצמו. בקרב המקובלים, לפרק קי"ט בתהילים, הבנוי מאותיות אלפא ביתא (בסדר עולה מהאות א' עד לאות ת') משמעות רוחנית עצומה לעילוי נשמת הנפטר (אותיות נשמה), ולהבדיל אלף הבדלות אף לישועתו של האדם החי. לשיטתם, הוא אוצר ומכסה בתוכו סודות קבלה עמוקים כים. זהו הפרק הארוך ביותר בתנ"ך כולו ומונה 176 פסוקים, בדיוק כמניין הפסוקים בפרשה הארוכה ביותר בתורה - פרשת נשא. אם לא די בכך, זהו אף מספר הדפים בתלמוד במסכת "בבא בתרא" שהיא המסכת הגדולה ביותר.
7. חכמת הקבלה מציינת שקריאת מזמור קי"ט על פי אותיות שם האדם יכולה לפעול פעולות אדירות, להשפיע מהרוחני לארצי ולחולל תמורות ניכרות בשעת דחק וצרה, למשל על מיטת חולי שבה קוראים אותיות שם החולה ושם אימו כדי להכרית עליו את מידת הדין והקטרוג. חכמי הסוד גרסו כי אדם המבקש פרנסה יקרא את שמו ושם אימו על פי סדר הופעת האותיות במזמור ויוסיף את אותיות המילה פרנסה. כך יעשה כל אדם, גבר ואישה, גם לעניינים אחרים כדוגמת זיווג, פריון וכדומה.
8. מרן החיד"א שבין ספריו הרבים ניתן למצוא את "תהילים החיד"א" או "ליקוטי תהילים", סידר את ספר תהילים על פי אותיות האלף בית ולא כסדר הופעת המזמורים כתחילה. בתחילת הספר כתב החיד"א על משמעות קריאת תהילים לפי שם האדם ושם אימו את הדברים הבאים: "והיא סגולה נפלאה עד מאוד להינצל מכל צרה וצוקה. וכל האומר בכל יום אותיות של שמו, יועיל לו להצלחה ולשמירה בכל, וינצל מכל צער ונזק באותו היום...". זכרו כי החיד"א, כמו גם מקובלים רבים, לימד כל המטה עצמו, מעומק הנפש ובכוונת הלב, וקורא את אותיות שמו כמובא לעיל עשוי בוודאי לקרוע מעליו ייסורים, מניעות, גזרות קשות ולזכות לברכה והצלחה בכל מעשי ידיו.
יצחק אהרון הוא מייעץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה במרכז "חכמה"