לעיתים אנו שואלים עצמנו "לשם מה נוצרנו?" או "מהי מטרת הבריאה?". תשובה - בדרך כלל אין. המקובלים, לעומת זאת, יתנו לנו מיד ובאופן חד וברור תשובה ודאית והחלטית. על פי הקבלה אין לנו מטרה אחרת בחיים מלבד אושר מוחלט, תחושת מילוי ללא גבולות, סיפוק והתעלות, הגעה למצב של high והישארות במצב זה לאורך זמן.
רבים יירתעו מהצהרה שכזאת מכיוון שההתניה הדתית והמוסרית הרווחת במקומות רבים בעולם מטיפה לחיים של סגפנות, הסתפקות במועט וצמצום, כאמצעי להגיע לעולם הבא, אמצעי שקיבל הצדקה ממורים רוחניים רבים ומנהיגים דתיים.
התפיסה הרווחת בין חכמי הקבלה מבוססת על ההנחה הראשונית שמחשבת הבריאה היא להיטיב לנבראים, או ש"מתכונת הטוב להיטיב". כלומר, כל מטרת הבריאה היא לברוא את הנבראים כדי שיוכלו ליהנות מכל הטוב שהבורא מקרין אליהם. לפיכך, נבראנו כ"כלי" אשר נועד לקבל את הטוב שמושפע אלינו ללא הפסק מן הבורא עצמו.
הוכחה לכך שנבראנו לשמוח ולא לסבול, לאהוב ולא לשנוא, להיות רגועים ומסופקים ולא להיות לחוצים וכועסים, היא העובדה שהגוף האנושי מתפקד גרוע מאד כאשר אנחנו סובלים מנטאלית. כשאנחנו נמצאים במצב רגשי שלילי לאורך זמן, מערכת החיסון שלנו קורסת, מערכת העצבים נשחקת והשרירים מתחילים להתנוון. לעומת זאת, כאשר אנו מאושרים, רגועים ושלווים, הגוף שלנו מתפקד במיטבו. במצב כזה קל לנו יותר להילחם במחלות שונות ולהחלים מטראומות פיסיות כמו ניתוח, פציעה או תאונה.
המרדף אחרי אשליית הסיפוק והריגוש
ואכן, אנשים רבים מעבירים את חייהם במרדף תמידי אחרי האושר, שמשווק בדרך כלל באריזות מטעות - אלכוהול, סמים, קניות, מין, אוכל, אגו ועוד. אבל דרכים מלאכותיות אלה פועלות באופן מיידי וזמני בלבד. למה אף אחד לא מלמד אותנו להגיע בעצמנו לאותה תחושת high מיוחלת?
חכמת הקבלה מלמדת שאושר, מילוי וסיפוק בני קיימא הם תוצאה של מודעות, צורת מחשבה ודרך חיים. מתברר שהשכל האנושי הוא כל יכול, והוא לבדו יכול להגיע לכך, בעזרת אימון והנחיה. הקבלה מדריכה כל אחד ואחת כיצד להיות ב-high תמידי, בתחושת מלאות, אושר וסיפוק באופן רציף ויום יומי, באמצעות התחברות למשאב אינסופי, בלתי מתכלה וזמין לכולם - האור הרוחני.
ארבעה תנאים להגיע ל-high
התנאי הראשון: כל אדם נולד לחיות חיים של שמחה וסיפוק, לכך הוא נברא ואין מטרה יותר חשובה בחייו. עלינו לזכור זאת בכל רגע אפשרי ולפעול תמיד לפי הידיעה הזאת, שבלעדיה אנו נידונים להשלים עם חיים של סבל ("כי לא מגיע לי", "כי ככה זה בחיים", "כי אני כישלון וחיי כישלון").
התנאי השני: מכיוון שכל אדם נולד לחיות חיים של שמחה וסיפוק, ובכלל זה, אלו הסובבים אותי, אזי לא יכול להיות שנגיע לאושר תוך כדי גרימת סבל לזולת. יתרה מזאת, הסיכוי גדול יותר להגיע לאושר כאשר נגרום אושר לזולתנו. ניסיון העבר מלמדנו שרגעים של אושר קשורים יותר ב"לתת" מאשר ב"לקחת" או ב"לקבל".
התנאי השלישי: "דומה מושך דומה". אם נתנהג בדרך בה אנשים מאושרים מתנהגים, נמשוך אלינו אושר. אנשים מאושרים חושבים באופן חיובי על עצמם, על זולתם ועל העתיד (וגם על העבר - שכן בסופו של דבר הכל היה לטובה), והם עסוקים בלחלוק את האושר שלהם עם אחרים. הם אינם שונאים אנשים אחרים, לא כועסים עליהם, לא עסוקים בהטלת אשמה ולא מתמקדים בתלונות על המצב בו הם שרויים. כל המחשבות והרגשות השליליים, גם כאשר הן לכאורה מוצדקות, דוחות מאיתנו את אנרגית האושר.
התנאי הרביעי: מי שמחכה לאושר - תמיד יחכה. אנשים מאושרים לא מחכים שזה יקרה להם, הם יוזמים מצבים שמביאים לאושר. מי שמחכה לזולתו כדי שיגרום לו אושר מזמין לעצמו סבל. אין אנשים מאושרים שחייהם, רגשותיהם והצלחתם תלויים בזולתם. הסיבה לכך היא, שכל אדם ש"נברא בצלם", יכול להיות מאושר באמת, ולאורך זמן, רק כאשר הוא הבורא, הסיבה, המקור של האושר בחייו.
יתר הכללים, ההבנות והדרכים להגיע לאושר נמצאים בחכמת הקבלה, עליהם הרחבנו במאמרים קודמים.