"אני קרוב לקחת רימון ולהתאבד, שום דבר לא השתנה"

שמונה שנים אחרי המעשה המזעזע, כהן יושב בביתו ברחוב אברהם אבינו בבאר שבע כשהוא נמצא בדיוק באותה נקודה בה היה אז של מצוקה כלכלית קשה. "שום דבר לא השתנה. אני מקבל קצבה מביטוח לאומי ומימון של תרופות בסיוע של עיריית באר שבע, אבל המצב הכלכלי שלי על הפנים", הוא אומר היום, "עשיתי את המעשה כמחאה על כך שהרשויות לא עזרו לי למצוא עבודה. הייתי אסיר שנים רבות, ואחרי השחרור רציתי לצאת מהפשע והעוני וביקשתי בסך הכול לעבוד. לא משנה במה, העיקר להשתקם, אף אחד לא הושיט לי יד לעזרה. כולם דחו אותי, זרקו אותי מכל המדרגות ואז עלה לי הרעיון להצית את עצמי כדי לזעזע את הנהגת המדינה האטומה".

כהן, סב לנכדים עבר מעל 20 ניתוחים וסובל מנכות של 100 אחוזים, אבל לטענתו המעשה היה לשווא. "האם הצלחתי? ממש לא. המצב רק נהיה גרוע יותר. תראה מה קורה היום. אנשים מציתים את עצמם מתוך ייאוש, זועקים לעזרה, אבל את הממשלה זה לא מזיז. השרים נוהגים ברכבי פאר, מקבלים משכורות שמנות והעם- האוכלוסיה החלשה הולכת ודועכת. הם לא רואים אותנו ממטר".

לכהן, המכונה גם 'חמימו' פתרון ראדיקלי למצב. "אנשים שרוצים להתאבד עקב קשיים כלכליים צריכים לפעול על פי שיטת הג'יהאד החברתי- כלומר לקחת רימוני יד או חגורות נפץ ולהתאבד. אין דרך אחרת לשנות את המצב. רק ג'יהאד חברתי ישנה את סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל. התאבדויות כאלה יזעזעו את כל המדינה ותראה שהשינוי המיוחל בטוח יגיע. אין ברירה אחרת. הובילו אותנו לתהום. לאנשים אין מה להפסיד".

מה זה עושה לך לראות את כל המקרים האחרונים?

"קשה לי מאד עם זה, הזכרונות עולים ואני מבין שבעצם שום דבר לא השתנה. אני לא בוכה על חלב שנשפך אבל היום אני קרוב מאוד לעשות סיבוב נוסף. מה זה אומר? לקחת רימון ולהתאבד. זה הפתרון. אין דרך אחרת", אומר כהן.