למלחמת האזרחים בסוריה, כמו לכל מלחמה בעצם, יש גם קורבנות מפתיעים. עשרות סטודנטים דרוזים תושבי רמת הגולן שלומדים בסוריה נאלצו לקטוע את לימודיהם בגלל הקרבות המשתוללים ברחובות, ושבו לארץ. עם זאת, כמה עשרות מהם בחרו לחזור למדינה המדממת ולנסות להשלים את התואר, למרות הסכנה שנשקפת לחייהם.
"אני נמצא בסוריה כבר חמש שנים", סיפר למאקו פ', תושב בוקעתא וסטודנט לרפואה שנה חמישית. "תמיד התקבלנו פה בחום והמשטר דאג לנו. בישראל דרישות הקבלה היו מוגזמות, וכאן אני לומד בחינם במקום איכותי שמשתווה לכל אוניברסיטה בישראל. דמשק מאוד חופשית והחיים באוניברסיטה היו טובים, כולל חיי לילה ומסיבות. במשפחה שלי יש שלושה רופאים שלמדו בסוריה וכולם עברו בקלות את המבחנים של משרד הבריאות הישראלי ועובדים בבתי חולים בצפון".
פ', שהשיחה אתו נערכה בצ'אט, הודה שאיחר להבין את משמעותה של מלחמת האזרחים בסוריה. "בהתחלה לא ממש הרגשנו את זה, וכמו כל העולם ראינו מה קורה רק בטלוויזיה. הפעם הראשונה שהרגשתי את המלחמה באופן אישי הייתה בפיצוץ בבניין המודיעין הסורי. אבל אפילו אז המשכנו בחיים שלנו כמעט כרגיל, וגם לא ממש דיברנו על מה שקורה, כי זה לא בריא לדבר על דברים כאלה בסוריה".
אבל ככל שעברו החודשים, התקפות המורדים על דמשק נהפכו לעניין יומיומי. "פתאום התחלנו לפחד כי אתה שומע את היריות ורואה מול העיניים מטוסים מפציצים. אלה דברים שאני לא רגיל אליהם אפילו מהאימונים של הצבא הישראלי בגולן. ישבנו כמה חברים שלומדים ביחד והחלטנו שצריך לצאת, אבל לא ידענו איך לעשות את זה כי המלחמה הגיעה גם לגבול. בקיץ האחרון, כשסיימנו את השנה האקדמית, הצלחתי לחזור בעזרת חבר הכנסת אכרם חסון והצלב האדום".
קריאה נואשת לחילוץ
פ' הוא רק אחד מבין כמאה סטודנטים דרוזים שלומדים בסוריה אשר פנו ביולי האחרון לשר הביטחון אהוד ברק בבקשה שיפעל לחלצם מהמדינה. במכתב ששלח בשמם הפעיל הפוליטי הדרוזי-ישראלי אכרם חסון, לשעבר חבר כנסת מטעם קדימה, נכתב כי "משפחות הסטודנטים פנו לצלב האדום לאחר שקיבלו קריאה נואשת מבניהם להוציאם במהירות המרבית מסוריה, אחרת הן יאבדו אותם. אני פונה אליך אדוני שר הביטחון בבקשה לפנות לצלב האדום בניסיון להאיץ את התהליך של חזרתם לארץ", הוסיף חסון במכתבו. "יש לפנות למדינות אירופה שיעזרו לפתח מגעים עם משטר אסד ולוודא את חזרתם לארץ".
חודש לאחר מכן חזרו הסטודנטים לישראל דרך מעבר קונייטרה בסיוע של הצלב האדום. הם קיוו כי המוסדות האקדמיים בישראל יאפשרו להם להשלים את לימודי התואר שלהם בארץ, אבל זה לא מה שקרה. לכן, למרות שהמצב בסוריה החמיר, החליטו חלק מהם לשים את נפשם בכפם ולחזור לסוריה.
לפי נתוני משרד הפנים והצלב האדום, בשנים האחרונות למדו בסוריה כ-200 סטודנטים מישראל, כולם בני העדה הדרוזית ברמת הגולן. עם זאת, מאז פרוץ המלחמה לא נרשם אף סטודנט דרוזי חדש ללימודים בסוריה, ו-110 סטודנטים ותיקים בחרו לקטוע את לימודיהם ולהישאר בישראל. כיום לומדים בסוריה 59 סטודנטים דרוזים, כולם תלמידי שנים מתקדמות לתואר: 18 מהם כלל לא יצאו מסוריה ו-41 חזרו אליה בסוף הקיץ מישראל.
"למרות שהייתי אז בשנה הרביעית, כדי לסיים את הלימודים בארץ דרשו ממני לעבור את המבחנים מחדש ולעשות פסיכומטרי", מסביר פ' את החלטתו לחזור אל התופת. "פחד אלוהים מה שקורה פה. כל יום יש פיצוצים וירי, גם על האוניברסיטה. נפלו פה פגזים והמורדים יורים לפה עם צלפים. אנחנו לא יוצאים לרחוב, ישנים באוניברסיטה, יוצאים רק כשאין ברירה כי צריך ללכת לבית החולים, כמה דקות מהאוניברסיטה, כדי ללמוד את הפרקטיקה. כל יציאה כזו זה סכנת חיים, אבל יש פה חיילים של השלטון ששומרים על האוניברסיטה וגם מלווים אותנו כשהולכים לבית החולים".
בביתו רחב הידיים ברמת הגולן, אביו של פ' נחרד לקרוא את דבריו של בנו. "אני מפחד עליו", הוא אומר. "זה לא הגיוני ככה לשלוח את הילד למלחמה, אבל מה נעשה? איפה הוא ירכוש פה השכלה? מה שהוא אומר זה עוד כלום, כי הוא מפחד שהשלטון מאזין לשיחה. כשהוא היה פה בקיץ הוא סיפר דברים יותר גרועים. אמר שמאבדים שם שליטה ושהוא מפחד שהמורדים יכבשו את האוניברסיטה. כשהוא חזר הביתה בקיץ, הוא לא ישן בלילה".
אסד משלם, לא תקחו?
זה אולי מוזר, אבל משלם המסים הסורי מממן כבר שנים רבות את שכר הלימוד של מאות רופאים שעובדים בישראל. לאחר שאיבדו את רמת הגולן במלחמת ששת הימים, הסורים נקטו צעדים שנועדו לשמר את תמיכת הדרוזים שנשארו תחת שלטון ישראלי. על אף שהדרוזים חיים בשטח הנמצא תחת שליטה ישראלית, שמרו עבורם הסורים על ההטבות אותן מקבל כל אזרח סורי כמו למשל לימודים חינם; בנוסף לכך, ואת זה לא כל אזרח סורי מקבל, זכאים הדרוזים של רמת הגולן למלגת קיום של עשרת אלפים דולר בשנה, על חשבון האוצר הסורי.
"99.9% מהרופאים הדרוזים שחזרו מהלימודים בסוריה לישראל עברו את המבחנים של משרד הבריאות הישראלי ועובדים בבתי חולים ישראליים", אומר ח"כ לשעבר חסון. "ובכל זאת, המערכת הישראלית מתעקשת לדרוש מסטודנטים שלמדו ארבע שנים רפואה בסוריה, לפעמים בהצטיינות, לעשות פסיכומטרי. זה אבסורד. מדינת ישראל בעצמה אומרת שהלימודים בסוריה הם ברמה גבוהה מאוד. אז הסטודנטים שלנו חוזרים ללמוד בסוריה, כי מבחינתם הסיכון שווה את זה. אלה אנשים עם כבוד שחוזרים לאבא ואמא עם תעודה של רופא או מהנדס. מה אתם רוצים? שיישארו בגולן לקטוף תפוחים? כל המשכילים הדרוזים שיש בישראל זה בזכות הסורים".
בישראל חיים כ-130 אלף דרוזים. רק 25% מהם זכאים לתעודת בגרות ורק 9% הם בעלי תואר ראשון. כ-85% מהדרוזים משרתים בצה"ל, אך הנתון הזה נכון בעיקר לגבי הדרוזים של הגליל. לעומתם, רק מיעוט קטן מקרב בני העדה אשר מתגוררים ברמת הגולן אכן משרתים בצה"ל. לאורך השנים, חששו הדרוזים של רמת הגולן מהיום בו תחזור הרמה לידיים סוריות, והעדיפו לגלות נאמנות למשטרו של אסד. כאשר עבר בכנסת חוק רמת הגולן ב-1981, סירבו כמעט כל הדרוזים ברמה לקבל את האזרחות הישראלית והבודדים שבחרו לקבלה סבלו מחרם דתי. כיום כבר אין חרמות וישנם מעט דרוזים בגולן שמחזיקים תעודת זהות כחולה או דרכון ישראלי. מעטים שבמעטים גם מתגייסים לצבא או עושים שירות לאומי.
בעוד שבתחילת המלחמה נחשבו הדרוזים לניטרליים, בחודשים האחרונים הפכו אותם המורדים למטרה משום שלדבריהם הם נאמנים למשטר אסד ולשלטון העלאווי. "כל יום יש עליהם התקפות ומחבלים מתאבדים", אומר חסון. "יותר מ-500 חיילים דרוזים נהרגו במלחמה הזו, והדרוזים משלמים את המחיר על הנאמנות למשטר הסורי".
"לפעמים אני רעב"
ע', סטודנט להנדסה אווירונאוטית ותושב מג'דל שאמס, סיפר למאקו בשיחת סקייפ כי לפני ארבעה חודשים, כשהיה ביישוב הר הדרוזים בסוריה, התפוצצה שם מכונית תופת. "באותו היום ברחתי חזרה לאוניברסיטה", הוא מספר, "ומאז לא יצאתי משם חוץ מהתארגנויות שלנו לאוכל. אנחנו עושים תורות, וכל פעם יש קבוצה שמתארגנת לקנות אוכל לכולם. לפעמים החיילים של השלטון ששומרים עלינו עוזרים לנו, מביאים לנו אוכל או מלווים אותנו לחנות. אבל גם פה כבר לא בטוח. רק לפני יומיים נחתו בתוך הקמפוס שלושה פגזים של המורדים ואתמול ירו לפה. הפגז פגע בקיר, אולי מטר ממני. ברור שזה מאוד קשה ללמוד ולהתרכז ככה".
א', שגם הוא תושב מג'דל שאמס, הצטרף לשיחה וסיפר: "אני לומד להיות מהנדס חשמל וזו השנה האחרונה שלי פה. החודש האחרון ממש קשה לי ולא תמיד אני מצליח ללמוד. חשבתי להפסיק ולחזור לישראל, אבל חבל לי על הלימודים. זה לא פשוט ולפעמים אני רעב. לפני כמה שבועות יצאתי החוצה לבד ופתאום תקפו אותי ברחוב. אין לי מושג איך הם ידעו שאני סטודנט דרוזי, אבל קיללו אותי ונתנו מכות רצח. זה היה ממש קרוב לאוניברסיטה, והחיילים ששמרו בחוץ הצילו אותי.
"נשארה לי רק שנה אחת לימודים, ולא רצו לתת לי לסיים אותה בישראל, אז חזרתי לסוריה. אני לא מכיר הרבה סטודנטים שתוך כדי הלימודים שומעים צרורות של כדורי רובה ופיצוצים של טילים ופגזים. ככה זה פה: בשיעורים לפעמים אתה לא שומע את המרצה כי מטוס בדיוק תוקף שכונה קרובה. אתה יושב בחוץ, מעשן ופתאום משהו מתפוצץ ועשן שחור עולה. זה השלב שאתה בורח פנימה ומחפש מחסה".
אמו של א' בוכה למשמע הדברים של בנה. "יא אלוהים יא אלוהים, למה למה", היא זועקת. "תראה איך אנחנו יושבים פה בכיף והילד שלי יכול ממש עכשיו תוך כדי השיחה למות", אומר אביו של ע'. "אני מאשים את מדינת ישראל. בן הדוד שלו שירת בצבא הישראלי. אנחנו קרועים פה בכפר - הרוב נאמנים לסוריה אבל חלק, כולל אותי, נאמנים לישראל, אבל במקום לעזור לנו זורקים אותנו לכלבים. איך אני יכול להגן פה בכפר על ישראל, שממש שולחת את הבן שלי למלחמה בסוריה? איך אני יכול להתווכח עם מי שעד היום נאמן לסוריה ולשלטון של אסד?".
ההורים מספרים שבעבר הייתה למשפחות אפשרות לצאת לסוריה כדי לבקר את הבנים, אך מאז שפרצה המלחמה כבר לא ניתן לעשות זאת ולכן הם לא רואים את הילדים במשך שנה ואף יותר.
המצב בסוריה מתדרדר, ובכל יום שעובר המורדים מתקרבים לדמשק. הסטודנטים מקווים לסיים את הלימודים בטרם ייפול המשטר כי ברור לעדה הדרוזית שברגע שהשלטון יקרוס, תקרוס גם האפשרות של בניה להשלים את לימודיהם בסוריה. "כשזה יקרה אנחנו, הדרוזים של הגולן, נהיה בבעיה", אמר אחד האבות שבנו נמצא בסוריה. "לא נצליח לרכוש השכלה גבוהה לילדים שלנו וזה ישפיע לרעה על כולם. אני מאוד מודאג מהעתיד. אני רוצה שהבן שלי יחזור, אבל הוא מסרב".