בכניסה לבריכה של מלון "גני דן אשקלון" עומד מפעיל צוות בידור שמנמן עם תלבושת אלאדין ורדרדה. המלון מארח יום הוקרה ללוחמות שמארגנת קרן לב"י, וכדי להוסיף להווי, מחלק המפעיל הוורוד לכל אחת ממאות לובשות המדים שרשרת הוואי צבעונית ועונד אותה לצווארה. בין כל הלוחמות מופיעה לפתע חיילת תמירה ודקיקה, מתהלכת במדים בהירים וקוקו אצילי שמתנפנף ברוח. דרגת הרב"ט שתפורה על זרועותיה מבליטה אותה מבין יתר החיילות שבמלון - לוחמת, מיד רואים, היא לא. מדובר במלכת היופי המכהנת, רב"ט שני חזן, שמשרתת בצבא כמפעילת מערכות בחיל הים. "אני מסתכלת כאן על כל הלוחמות ומרגישה כזאת קטנה", היא מחייכת בממלכתיות. "אני גאה בנדיבות שלהן. זה גם מפתיע ומדהים אותי שהן כאלה מטופחות. הכי קל להיסחב לצד הגברי ולהתנהגות של בנים, אבל זה נראה שהן מצליחות להיות הכי נשיות שאפשר. אני, למשל, לא מתאפרת לצבא בדרך כלל. רק מתעוררת בבוקר, לובשת את המדים ואוספת את השיער, ויוצאת ככה. היום התאפרתי רק בשביל הצילומים".
אף לוחמת לא תתרגש מהתדהמה של רב"ט חזן - שגם לוחמות יכולות להיות "כאלה מטופחות". למעשה, אחרי כמה חודשים בשירות קרבי, נדמה שאין סטיגמה שיכולה להפתיע אותן. לצד התיקים הנפוחים והמאובקים שהן מניחות בצד אולם הכנסים של המלון, כל לוחמת סוחבת איתה פק"ל קבוע של מיתוסים, שעולים מיד בשיחות עמן. למרות זאת, הן שונות מהדימוי המקובל ועדיין נושכות שפתיים כשקוראים להן "בוצ'ות". מבחינתן, היום הזה ההזדמנות שלהן לנפץ את המיתוסים האלה אחד־אחד, ולהשיב מלחמה כמו שרק הן יודעות.
מיתוס #1: לבנות אין חוש טכני
הלוחמות מתחילות את יום ההוקרה עם התרעננות בבריכה ממשימות הביטחון השוטף. עשרות הבנות שמשתכשכות במים נראות לרגע כמו סרט קולג' אמריקאי - עד שהעיניים נתקלות בכמה חיילות שנאלצות לשמור על מערום הנשקים, שמזכיר שמדובר בלוחמות לכל דבר. "הרבה אנשים אוהבים להגיד שהגדוד שלנו לא באמת לוחם", מספרת רב"ט ליטל קרופצ'יק, לוחמת בגדוד החי"ר קרקל, בעודה משגיחה על הנשקים. "אבל בסופו של דבר אנחנו עושות עם הבנים טירונות 07, ותופסים עכשיו את הגזרה הכי חמה. מי שיבוא לגדוד שלנו ויעשה איתנו את הטירונות ישנה את דעתו מהר מאוד".
מלבד קרקל, בבריכה משתעשעות גם לוחמות סנפיר מחיל הים, לוחמות איסוף קרבי וגם לוחמות מפלוגות החילוץ וההצלה של פיקוד העורף. גם הן, כמו רב"ט קרופצ'יק ויתר החיילות, נאלצו בעבר להדוף את הטענה המופרכת שהן "לא באמת לוחמות". "יש לנו אפילו מגן ביצים", צוחקת סמ"ר נופר עמר ממג"ב. "המגן הוא חלק מהסרבל שאנחנו לובשים בהפס"דים, וניסיתי להזדכות עליו פעם, אבל האפסנאי לא לקח את זה ברצינות. לא חוסכים מאיתנו כלום. אנחנו עושות הכול - גם מעצרים".
הלוחמות מקבלות בבריכה רובי מים, ומכוונות אותם אל האופק במצב כריעה מדויק למדי. כנראה שאפשר להוציא את הלוחמת מהבסיס, אבל לא את הבסיס מהלוחמת. לפעמים נדמה שזה בדיוק מה שקשה לאנשים לתפוס - את רמת המקצועיות הקרבית שאליה הן מגיעות. "לא מזמן נסעתי באוטובוס, והסברתי לאחד הנוסעים על חלקי מנוע בסירה. באמצע השיחה איזה חייל עצר ושאל אותי - יכול להיות שאת מדברת על חלקים במנוע?" צוחקת סמ"ר טל יחזקאל, לוחמת סנפיר. "ובאמת למדתי הרבה בסירה על איך להבריג, לבדוק שמן במנוע. אני כבר יודעת את ההבדל בין קרבורטור לאלטרנטור". סרן רותם, מיחידות הסגולה שסיימו קורס חובלים, מחייכת מהצד. "בניגוד לאמונה הטפלה שאומרת שלאישה אסור להיכנס לחדר המכונה כי המכונה מקנאה, כשמתקלקל משהו בסירה אנחנו נכנסות ללב המכונה".
מיתוס #2: לוחמות מוותרות על טיפוח נשי
עם הכניסה לבריכה, הלוחמות חושפות אצבעות רגליים מקושטות בלקים בשלל צבעים שהוחבאו היטב בנעלי הבנים. במקביל, בשירותים מתבצעים שדרוגים אחרונים והכרחיים. "לא אמרו לי שתהיה בריכה! מגיעות לפה בנות ממוצבים", מתרעמת לוחמת תותחנים בעודה מטפחת את רגליה. למעשה, להסתדר בשנייה זה לא אתגר עבורן: הן רגילות לשמור על טיפוח בתנאים קשים הרבה יותר, ובניגוד למיתוס המוכר - תסמכו עליהן שהן מוצאות את הדרך. למעשה, גם הבנים בפלוגות הלוחמות לומדים שיעור או שניים על טיפוח בשטח. "אני זוכרת איזו פעילות שהיינו בשטח, והוצאתי לרגע מראה קטנה מהתיק", משחזרת סמ"ר נינה וינראוב, לוחמת אב"ך. "כל הבנים אמרו לי: 'מה זה, מה את מוציאה מראה, את לוחמת!' בסוף הם הסתכלו על עצמם יחד איתי".
מדובר אולי במיתוס הנפוץ מכולם - הלוחמת הגברית, או בכינויה, ה"בוצ'ה", אך האמת רחוקה מכך. "יש בדיחה קבועה שללוחמות אב"ך יש פטור זקן", מספרת במיאוס סמל לורה גולדברג, לוחמת אב"ך. "ללוחמים אין פטור זקן כי אסור להיות עם זקן במסכת אב"ך, אז הם תמיד שואלים מה עם הבנות".
"לנו קראו בהתחלה 'סנפירולות'", מוסיפה סמ"ר טל יחזקאל, "והיינו צוחקות על זה. יש שתי דרכים להתמודד עם כאלה דברים - להתבאס או לצחוק, ובחרנו בשנייה. האמת היא שבסדיר אנחנו עושות הרבה ערבים של טיפוח אישי, פילינג לרגליים, סידור גבות", היא צוחקת. "יש בנות שזה ממש חשוב להן".
"אבל זה דווקא טוב שבצבא לא מתייחסים לנשיות שלנו, ככה אנחנו שוות לכולם. "בבסיס קוראים לי 'אחי'", צוחקת סמ"ר עמר, המג"בניקית.
מיתוס #3: "טופס ויתור רחם"
כשחיילת מתגייסת לשירות קרבי, על פי רוב, היא נתקלת בהרבה שאלות. "למה?" היא בדרך כלל הנפוצה ביותר. אולם חלק מהלוחמות נתקלו גם בשאלה המוזרה: "חתמת בבקו"ם על טופס ויתור רחם?"
"זאת לגמרי הנפצה!" מבהירה סמל אור רוזן, לוחמת אב"ך. "ברור שלא, והרבה שואלים אותי את זה. הטופס היחיד שאנחנו חותמות עליו הוא הטופס של דין אישה כדין גבר, שמחייב אותנו לשרת שלוש שנים ולאחר מכן לעשות מילואים".
אותה סטיגמה, למעשה, נולדה בעקבות מספר לוחמות שנפצעו במהלך הכשרתן. מאז שהחלו להשתמש בשיטת סרגל המאמצים, פועלים בצבא כדי שהדבר לא יקרה שוב. "הבנים חושבים שאנחנו חלביות, אבל צריך להתחשב בסיבה, זה בשביל העתיד הרחוק", מוחה סמל לודה פליפוב מגדוד קרקל, וחברתה לגדוד מסכימה. "מאוד מקפידים לשים לב לזה בכל אתגר שנותנים לנו. הבנים בעיקר מקנאים בזה", מחדדת רב"ט קרופצ'יק.
מיתוס #3: למרות הכל, משתחרות אחרי שנתיים שירות
מסיבת הבריכה הצוהלת מטעה: אף על פי שהקהל שמפזז על הרחבה מורכב מחיילות, אפשר לטעום בו את טעמה המתוק של האזרחות. הגורמים לתחושה הם קיר המגנטים, עליהם מודפסות תמונות מהאירוע, וההופעה הרועשת של ליאור נרקיס. לרשות הלוחמות ניצב אפילו דוכן עם מזרקת שוקולד, שבסמוך אליו עומד עובד מהמלון שמכריז: "אנחנו כמו לאומי - לפנק, לפנק, לפנק".
עבור אותן חיילות, בשנתן השלישית לשירות, פיסת האזרחות הקטנה בעיקר מזכירה להן את השחרור שהיה בהישג יד, ונגוז. "הידיעה שחתמנו שנה נוספת לא קלה", מודה סמ"ר יחזקאל. "יש גם את משבר השנתיים שכל אחת עוברת, כשרואים את כל החברות משתחררות קודם".
משבר השנתיים מפריח מיתוס נוסף שמשום מה נפוץ בקרב לובשי המדים, שלפיו לוחמות פוסלות מקצוע אחרי שנתיים בשירות, ומשתחררות. בעוד שמדובר בטענה חסרת שחר, השנה השלישית, עבור רבות מהן, בהחלט מאתגרת הרבה יותר מקודמותיה. "אמרו לי שאני פראיירית שחתמתי שנה נוספת, אבל אצלי זה דווקא היה הפוך", מעודדת רס"ל א', לוחמת בלוחמה אלקטרונית. "הזמן ממש עף לי בשנה השלישית. דווקא בה למדתי הרבה ולקחתי חלק בהכי הרבה פעילויות מבצעיות".
מיתוס #4: המחזור החודשי מזכה בגימלים?
א' - אוהל, ב' - בית, ג' - אוויר לנשימה עבור כל חייל בצה"ל, ביניהם החיילים הקרביים - שלרוב לא ממש יוצאים הביתה כדי להגיע אל סניף הביקורופא. ללוחמות, על פי המיתוס שנועל את הרשימה המפוקפקת, יש די והותר גימלים. למעשה, מספר גימלים בזמן המחזור החודשי. "זה שבנות מושבתות בזמן מחזור זה לגמרי מיתוס", מפזרת את הערפל סמ"ר חן תורג'מן, לוחמת אב"ך. "יצא לי כבר לעשות פטרולים, מעצרים ופעילויות מבצעיות באותם ימים. זה פחות נעים, אבל זה גם לא השבית אותי".
אולם למיתוסים כאלה יש לעתים יתרונות. הדיווח על המצב החודשי גורם לא פעם למפקד למבוכה. "אם חיילת תבוא למפקד שלה עם זה, הוא מיד יילחץ ויגיד לה 'לכי לשעתיים־שלוש להתארגן'", צוחקת סג"ם מעיין יוחי, מ"מית בפלוגת חילוץ והצלה. "בפועל, לנו הבנות ברור שאין לגיטימציה להפסיק לתפקד כשאת במחזור. אני לא יכולה להגיד למחלקה שלי 'עכשיו סוגרים לשבוע את הכול, אין מחלקה".