יום שלישי, עשר וחצי בבוקר, חום אימים שרק הנגב יכול לייצר. קבוצת חיילים זוחלת לעמדת תצפית. מאחור מחכים ג'יפים ונגמ"שים עליהם מותקנים טילי עורב. החיילים מאתרים מטרות אויב ומדווחים לאחור, סוגרים גזרות ומחלקים את המטרות בין הכלים. לאחר מכן הם זוחלים לאחור ומצטרפים לכלים. ארבעה האמרים מתקדמים בנסיעה מבצעית אל הגבעה במרחק בטוח זה מזה. הם תופסים עמדה והכוונים לוזרים על המטרה, "קודקוד קבל, כולם על המטרות".
רס"ן רועי יונתן נותן פקודת אש. רעש מחריש אוזניים. מארבעת צינורות השיגור יוצאות להבות אדומות-צהובות ומטח טילים יוצא לדרך. שניות ספורות אחר כך עולה עשן מרוב המטרות, אבל זה לא נגמר. פקודה קצרה בקשר, וההאמרים יורדים כשבמקומם מתמקמים ארבעה נגמ"שים שמשגרים מטח טילים נוסף. גם הפעם נרשמות פגיעות יפות ועשן שחור עולה ממרבית המטרות.
אגרוף לחימה נגד הטרור: גדודי הסיור משלבים כוחות
השנה הוכרזה בצה"ל כשנת גדודי הסיור החטיבתיים - החוד הקטלני של החרב הצה"לית. במסגרת זו כתבו בצבא ספר תורת לחימה חדש, שנועד ליצור אחדות בין הגדס"רים השונים הן באימונים והן בתורת ההפעלה של היחידות.
גדודי הסיור החטיבתיים הוקמו במהלך שנת 2002, כשעד לשנה זו היו בכל חטיבת חי"ר שלוש פלוגות עצמאיות בפיקודו הישיר של המח"ט: הסיירת החטיבתית, פלוגת הנ"ט ופלוגת החבלה. מספר שיקולים הובילו את הצבא לאגד את היח"טיות בגדודים. אחד מהם הוא חתירה לפיקוד ושליטה משופרים; המבנה החדש משפר את יכולת השליטה בפלוגות במספר רב של ממדים, החל מהפיקוד בזמן לחימה ועד להדרכה וללוגיסטיקה. בנוסף, יכול מפקד הפלוגה להתעסק בצורה ישירה יותר בלחימה עצמה. כמו כן, במתכונתו הנוכחית מהווה הגדס"ר אגרוף לחימה איכותי נגד הטרור, תוך שילוב אמצעים שאינם קיימים בגדודי החי"ר הרגילים. נכון להיום קיימים ארבעה גדס"רים של ארבע מחטיבות החי"ר (צנחנים, גולני, נח"ל וגבעתי), והשאיפה היא שהמתווה יכנס גם לחטיבות המילואים, שם היח"טיות עדיין חיות ונושמות.
מסלול הכשרה איכותי
צה"ל לא נוהג לפרסם את תורת הלחימה שלו, מהסיבות המובנות, אולם סא"ל קובי ולר הסכים להסביר לנו את משמעות ההכרזה על שנת הגדס"ר ויצירת התו"ל החדש. "בעיניי, הדבר המרכזי שאמור לצאת מהשנה הזו", אומר סא"ל ולר, "הוא כל נושא הסדרת תורת הלחימה ויישור קו ביחידות עצמן, ובנוסף הפעלתן על ידי הפיקוד הבכיר. בכנס שנערך השבוע בנושא אמרו מפקדי הגדס"ר שבעצם, בגלל המצב, מפעילים אותם כגדוד רגיל. מדובר בחיילים מאוד איכותיים שעוברים מסלול הכשרה איכותי ולומדים אמל"ח אחר - הסיירת, העורב והפלחה"ן, שהוא גוף ייחודי בחטיבה". פריצת הדרך של שנת הגדס"ר, על פי סא"ל ולר, היא הסדרת כל הפעילות והאימונים של היחידות השונות בתוך עצמן ומול המפקדים הבכירים.
"בפועל, מה שזה אומר זה שאנחנו נכנסים לכל הפלוגות בגדודי הסיור, ומוודאים את הרלוונטיות שלהן ושל כל הפק"לים שלהן על פי התו"ל החדש", מוסיפה סגן שיראל אשכנזי, סרמ"ד הכשרות. "המ"פים בעצם מחויבים לעבוד על פי תורת הלחימה שנוצרה. אנחנו סוגרים את הפער על-ידי הכשרה ואימון אחיד. חשוב לציין שלמרות זאת המדור לא מקובע; מכל קורס אנחנו מפיקים לקחים ומשפרים לקראת הקורס הבא".
"הצעירים של היום מבינים טכנולוגיה טוב יותר"
למרות הצניעות והרוגע שהוא משדר, סא"ל ולר הוא לוחם בעל ניסיון עשיר בתחום: הוא החל כלוחם בעורב צנחנים והתקדם עד לפיקוד על היחידה, ובדרך הספיק לעצור בדובדבן, כך שאפשר לומר שקידומו מובטח. כשהוא מדבר על לוחמי הגדס"ר של היום, קשה לפספס את הערכתו לאותם צעירים איכותיים, שמבחינתו הם חוד החנית. "אני יודע שזה נשמע כמו סיסמה שחוקה, אבל הצעירים של היום, בהרבה מובנים, הם טובים בהרבה ממה שהיינו אנחנו. המודעות הטכנולוגיות שלהם הרבה יותר גבוהה מבעבר; כשמדברים איתם על טכנולוגיה של מערכת תצפית או מערכת עורב הם מסתכלים על דברים בפשטות".
רס"ן רועי יונתן, כיום רמ"ד הכשרות גדס"ר, הוא אחד מאותם צעירים עליהם מדבר סא"ל ולר. רס"ן רועי היה מפקד עורב גולני בזמן הפיגוע בכביש 12 בדרך לאילת. כשבצה"ל התקבלה התרעה על הפיגוע, היו אלה לוחמי הגדס"ר, בהם גם רס"ן רועי ואנשיו, שנשלחו לאזור יחד עם היחידות המיוחדות. לתפקידו כרמ"ד הכשרות נכנס שבועיים אחרי אותו פיגוע, שבמהלכו איבד את אחד מחייליו. רגע לפני מטח הטילים האחרון בתרגיל הסביר לנו רס"ן רועי על חשיבות התחום בעיני הצבא ועל הצורך המתמיד ללמוד ולהשתפר.
"תמיד יש חידוש ורענון", הוא אומר. "אני לא מצפה שהאמל"ח ישתנה כל הזמן - כי הוא טוב ואמין. השנה אנחנו משקיעים יותר דווקא במבנה הגדס"ר. אנחנו שולחים את הלוחמים ליחידות השונות כדי ליישר קו, כאשר השוני העיקרי בין היחידות מתבטא באמל"ח בו הן משתמשות - בין אם מנוגמ"ש או רכוב. מלבד זה אין הבדל. חשוב גם לומר שיש פה מדריכות שעושות עבודה מדהימה. לא קל להדריך לוחמי גדס"ר; אלה אנשים ששואלים שאלות, שצריך לאתגר אותם, והמש"קיות עושות את זה בצורה מדהימה".
חוד החנית מעולם לא היה מיומן יותר
את מטח הטילים האחרון ירו המש"קיות של רס"ן רועי. ארבעת הנגמ"שים מתארגנים לירי, אבל לדעתו לוקח להם יותר מדי זמן. "תוך חמש דקות אני רוצה את כל הטילים באוויר", הוא פוקד, "ככה גם יהיה במלחמה. מי שיש לו תקלה ולא מוכן - לא יורה". שלושה מארבעת הנגמ"שים מזנקים לעמדות, ומטח הטילים האחרון יוצא לדרך. צהלות השמחה של אחת המש"קיות בישרו לנו על פגיעה מדויקת במטרה.
השהייה במחיצת אותם לוחמים משפיעה אפילו על נציג דובר צה"ל, שלפתע נכנס לתחרות זחילות נגד אחד ממפקדי הצוותים. הוא הפסיד. אין ספק שעל פי האימון שבו צפינו והאנשים איתם דיברנו, ראש החנית שמסייר, מנווט, פורץ את הדרך ומסלק מכשולים לפני החטיבה יעשה זאת על הצד הטוב ביותר.
>> בנות, קדימה הסתער! הצטרפנו לאימון של לוחמות הקרקל