"חבל שלא פיתחתי מכונת תפירה", אמר פעם גנרל מיכאיל קלצ'ניקוב, מי שפיתח לפני יותר משישים שנה את הרובה המפורסם בעולם ומת בגיל 94 בביתו שבהרי אוראל. לא פחות ממאה מיליון רובים מסוג זה יוצרו מאז פיתח מיכאיל את הקלצ'ניקוב, רובה אשר עליו אמר הנשיא לשעבר מדבדב: "המותג הלאומי הזה, קלצ'ניקוב, גורם לתחושת גאווה בכל אזרח רוסי". הגאווה הזו, אגב, נחשבת לנשק שהרג הכי הרבה בני אדם עם ממוצע של 250 אלף בשנה.
מיכאיל קלצ'ניקוב היה מפקד טנק שנפצע במלחמת העולם השנייה. בזמן שהחלים החל לתכנן כלי נשק חדשים, בין השאר – בעקבות תלונות של חיילים רוסים על כך שלגרמנים יש רובים טובים יותר – את הקלאצ'. את הנשק שזכה לשם המקצועי AK-47 הוא סיים לעצב ב-1947 ובאותה השנה הוא הפך להיות הרובה הסטנדרטי של צבא ברה"מ.
מאפיינים של פשטות ותפעול קל
הקלאצ' תוכנן להיות קל לתפעול עם מאפיינים של פשטות. "זה חשוב מאוד, כי חייל לא צריך תואר באוניברסיטה הוא צריך נשק", אמר קלצ'ניקוב. זהו נשק אמין והיתרון הגדול ביותר שלו הוא כמות המעצורים הנמוכה גם בתנאים קשים של אזורים חמים וקרים. החיסרון העיקרי שלו זה משקלו הגבוה שעומד על 4.3 ק"ג. הנשק מוזן ממחסניות של 30 כדורים בקוטר 7.62 מ"מ. בגרסאות מתקדמות יש גם מחסניות ותופים של 40 ו-75 כדורים. הנשק הזה יורה קליעים בקצב אש שעומד על 600 כדורים בדקה ומהירות לוע של 715 מטר בשנייה. הדיוק שלו נחשב לסביר והטווח האפקטיבי של מגיע למאות מטרים.
לאורך השנים נוצרו עוד 11 דגמים ובנוסף רובים שמבוססים על הקלאצ' כמו מקלעי ה-RPK או רובה הצלפים דרגונוב שגם הם הפכו לנפוצים. יש לא מעט מדינות שניסו לחקות את הנשק הזה, כמו למשל הגליל הישראלי. לרוב זה נעשה ללא הצלחה.
הנשק הנפוץ בעולם
הקאלצ' נחשב להצלחה כבר בהתחלה, לאחר שמכרו אותו הרוסים למדינות הגוש המזרחי, למדינות אפריקה ולארגוני טרור רבים. הפשטות של הנשק יחד עם מחירו הנמוך הפכו אותו לאהוד באותן מדינות וארגונים ומאז השתמשו בו כמעט בכל סכסוך ופעולת טרור.
בשלבים האחרונים של מלחמת קוריאה, בזמן שהחיילים האמריקאים עוד היו חמושים ברובים ישנים ממלחמת העולם השנייה הסתערו עליהם עשרות אלפי חיילים סינים שרובם חמושים בקלאצ'. אבל את הבעיה האמיתית הבינו בארה"ב רק במלחמת ווייטנאם, אז התברר שהחיילים האמריקאים חמושים ברובים נחותים. לאחר מכן הם הכניסו לשרות את ה-M-16, שמאוד מהר הפך להיות היריב העיקרי.
ממש באותן שנים למדו להכיר את הנשק גם בישראל, כל אויבינו היו חמושים בקלאצ' שהתגלה כעדיף בהרבה על הנשק של החייל הישראלי. במלחמת ששת הימים היה ה-FN הבלגי הרובה התקני של לוחם החי"ר הישראלי. במהלך המלחמה חיילינו שנתקלו בהרוגים ובשבויים של האויב פשוט זרקו את הנשק שלהם ולקחו את הקלצ'ניקוב. אחד מהם היה האלוף במיל יוסי בן חנן, אז קצין צעיר. בן חנן צולם עם השלל שלו במימי תעלת סואץ והתמונה הפכה לאחת מהנפוצות בעולם כולל על שער המגזין לייף. אגב המצב היה דומה גם במלחת יום כיפור, שם שוב חיילינו זרקו את הנשק שלהם, וזה השתנה רק בסוף שנות ה-70 אז החלו להיכנס רובי ה M-16.
עוד באותן שנים החל הנשק הזה להיות אהוב גם על תנועת המחתרות השונות ביבשת השחורה. בשנים ההן החלה היבשת להתקומם נגד השלטון הקולוניאלי של מדינות אירופה וכולם שם אימצו את הקלאצ'. הרובה הזה נכנס לאתוס הלאומי של מדינות רבות באפריקה עד כדי כך שניתן לראותו מצויר על הדגל של מוזמביק ובסמלים הרשמיים של מדינות כמו מזרח טימור, זימבבואה ובורקינה פאסו.
לאורך שנות המלחמה הקרה ברה"מ מוכרת את הנשק לכל מדינה אפשרית בהן אויבי ישראל, מצרים, סוריה, עיראק נוספות. בשנות ה-80 היא מוכרת את הקלצ'ניקוב למדינות שעליהן הכריזו אמברגו במדינות המערב כמו איראן ולוב ודרך השוק השחור לארגוני טרור. גם במקרה של חיזבאללה זכה הנשק הזה לכבוד המפוקפק כסמל המרכזי בדגל של הארגון.
אחרי שברה"מ נפלה, והצורך המהיר לכסף מזומן גדל, הקלצ'ניקוב הופיע גם בידיהם של קרטלי הסמים ודיקטטורות אכזריות בעולם. במקסיקו למשל הנשק הזה מוכר בשם "השופר" ואף זכה להופיע בלא מעט שירים עממיים. בהמשך הנשק הזה מופיע גם אצל המורדים בעיראק וארגוני טרור כמו הטליבן ואל קאעידה באפגניסטן או הפארק בקולומביה. לא רק ארגוני טרור ומדינות אכזריות התחמשו בקלצ'. בשנות ה-90 וה-2000 הפך הנשק לאהוב גם על פושעים וגנגסטרים כולל בארה"ב. זו גם הסיבה שבסרטים האמריקאים נראה את הפושעים והטרוריסטים חמושים בקלאצ' בעוד שהטובים חמושים בדרך כלל ברובי M-16 על דגמיו השונים.
ויש גם מי שהחליט להשתמש בקלצ'ניקוב כדי להעביר מסרים של שלום. סזאר לופז, מוסיקאי ופעיל שלום קולומביאני החליט להפוך קלאצ'ים לגיטרות שנמכרו בסכום של 17,000 דולר לחתיכה. את הכסף שהרוויח הוא טרם במסגרת מופע התרמה שנערך לנפגעי שדות מוקשים. בנוסף השתמשו בנשק בוועדות שונות של האום, גם פה בכדי להעביר מסר.
קלצ'ניקוב עצמו דווקא לא הרוויח
בשנת 2004 נפתח ברוסיה מוזיאון AK-47. המוזיאון מתעד את הביוגרפיה של הגנרל קלצ'ניקוב, וכן מתעד את ההמצאה שלו. במתחם המוזיאון ניתן למצוא את האבולוציה וכל הדגמים של הנשק ובנוסף את המורשת שלו. במוזאון המשוכלל שכולל גם אולמות מולטימדיה מתקדמים מבקרים בכל חודש כ-10,000 מבקרים.
מיכאיל קלצ'ניקוב אמור היה להיות מיליארדר אבל למרות כל המכירות והמורשת הוא לא זכה לקבל תגמול בעבור ההמצאה שלו. בימים ההם לא ראו בעין יפה תגמולים כספיים בברה"מ, משהו ששייך לקפיטליזם. רק לפני עשור הוא זכה לקבל את אות הגיבור הלאומי וסכום כסף לא ידוע עבור ההמצאה. את הכסף האמיתי הוא זכה לקבל רק בשנים האחרונות אחרי שחברה גרמנית חתמה אתו על חוזה לייצור מוצרים על שמו כמו שעונים ומשקאות אנרגיה. וכן, יש גם וודקה קלצ'ניקוב שנמכרת על ידי חברה בבעלות נכדו.
בשנת 2011 החליט הצבא הרוסי לעצור כליל את הזמנות רובה הקלצ'ניקוב. מפקד צבא רוסיה אמר אז שלצבא יש כבר יותר מדי רובים במחסנים ואין צורך להזמין נוספים. כמו כן הוחלט לייצר נשק חדש שיחליף את הקלאצ'. אגב הוחלט לשמור את ההוראה בסוד מפני קלצ'ניקוב עצמו, שהיה אז בן 92. "זה עלול להרוג אותו", אמר קרוב משפחתו.
מיכאיל אולי מצטער שלא המציא מכונת תפירה אבל לא הייתה לו שום בעיה עם ההמצאה הקטלנית שלו: "אני ישן טוב. זה הפוליטיקאים שאשמים בכך שאנשים מתים ולא מצליחים להגיע להסכמים".