אם יש משהו שקשה ללוחם לעשות זה להיפרד מהנשק שלו, גם כאשר כלי חדיש יותר נכנס לשירות. זה קרה כאשר ה M-16 החליף את הגליל וזכה ללא מעט זלזול מצד לוחמי החי"ר, גם כאשר המקוצר החליף את הארוך היו שקראו למי שחתם עליו "נקבות". טוב, לפחות עד שהפך לסמל סטטוס. גם לטייסים מאוד קשה להיפרד מכלי הטיס שלהם, תשאלו את טייסי הפנטום שאיבדו את הבכורה לטייסי ה-F-16, ומאחורי הגב כינו אותם בשלל תארים מעליבים. היה להם כל כך קשה להיפרד מהמטוס שלם, עד שבעלי הממון הוציאו עשרות אלפי שקלים מכיסם כדי להציל כמה פנטומים מגריטה.
אבל יש שלב שצריך להגיד מספיק ודי. שגם כאשר מדובר באמצעי טוב, הגיע הזמן להיפרד. ולצה"ל שלנו כך נראה קשה מאוד להיפרד מכמה מהכלים שלו, וזה כולל כאלה שנולדו לפני הסבא של זה שמפעיל אותם. עתיקות של ממש שאומנם זכו לשדרוגים, אבל עדיין שייכים למועדון החמש.
הבהרה: הרשימה הבאה לא באה לזלזל חלילה במורשת המפוארת של כל אחד מאמצעי הלחימה – לא בחיילים שהשתמשו בהם ולא בחיים שניצלו בזכותם. אנחנו רק מציינים שרצוי להתקדם עם קצבו של הדור. והקשר בין הדור הזה לבין אמצעי הלחימה שלפניכם, קלוש בהחלט.
הקלאצ' של השייטת
בואו נתחיל דווקא מסמל הסטטוס של לוחמי שייטת 13, ה-AK-47 קלצ'ניקוב. הנשק הזה נבחר בזכות הפשטות שלו ובעיקר בזכות העובדה שמי הים לא מזיזים לו, מה שאומר שכמעט ואין חלודה. החבר'ה של השייטת, ולא מעט בעלי אינטרס כאלה ואחרים, נוהגים להגיד שהדבר היחיד שעוצר קלאצ' זה גמר תחמושת. הבנו את הרעיון אבל בכל זאת נראה לנו שהגיע הזמן להתקדם ולהביא להם נשק שיודע לעבוד גם מתחת למים, רק שיהיה מתקדם יותר ממודל 1949. בכל זאת.
M-16, המטאטא של המילואים
בגדול אנחנו מדברים על אותו רעיון גם מבחינת ה"ארוך", כפי שהנשק הזה מכונה בצבא. אומנם הסדירניקים נפטרו ממנו, אבל לצערנו יחידות מילואים רבות עדיין משתמשות בנשק הזה שממש, אבל ממש, לא מתאים ללחימה בשטח בנוי, שטח סבוך, שטח מבולדר ובקיצור שטחי הלחימה של איו"ש, עזה ולבנון שם צה"ל פועל. זה שמדובר בנשק שהחל לשחרר כדורים בסוף שנות ה-50, ובמקרה של צה"ל באמצע שנות ה-70, רק מוסיף לעובדה שהגיע הזמן להגיד שלום.
מא"ג - הגיע לניסוי בשנות ה-60 ומסרב לעזוב
אני מאמין שאין בצה"ל אף לא חי"רניק אחד שלא מקלל את המקלע הזה, במיוחד בזמן מסע כומתה. אני לפחות מקלל אותו עד היום ועברו הרבה מאוד שנים מהמסע כומתה שלי. המא"ג השתתף כמעט בכל מלחמות ישראל, אחרי שהגיע לפה בשנות ה-60 לצורך ניסויים. 50 שנה אחרי והוא עדיין נמצא איתנו, גם לא נראה שהוא מתכוון לעזוב בקרוב. אפילו הנגב לא הצליח להדיח את המא"ג מהתפקיד, ונראה לנו בפז"ם שבשנת 2015 יש בעולם כמה מקלעים בעלי יכולות זהות או טובות יותר ובמשקל הרבה יותר קל.
נעצור פה את נושא הנשק הקל והמקלעים, רק נרמוז שהמק"כ ירה את הכדור הראשון שלו ב-1932. אז אולי הגיע הזמן להוסיף גם את זה לרשימת "דרוש מחליף הולם".
CH-53 יסעור
בחיל האוויר יש שאומרים שהתחליף הכי טוב ליסעור זה, ובכן, יסעור. לדברי אותם תומכים נכון להיום אין בעולם מסוק לתובלה כבדה בעל יכולות דומות לאלה של היסעור, או לפחות לא כזה שאנחנו מוכנים לשלם עליו. הכול טוב ויפה אבל עדיין, אנחנו מדברים על מסוק שהספיק להשתתף במלחמת ההתשה, סוף שנות ה-60 כן? טס במלחמת יום כיפור, לבנון הראשונה, כמובן שהשנייה, והציל את חייהם של לוחמים רבים בצוק איתן.
המסוק הזה עבר כל כך הרבה השבחות שהוא לא זוכר מה השם שלו. לא מזמן יצא לי להתיישב בתא הטייס של היסעור, ולא היה נעים לי להגיד לטייס שליווה אותי שהגיל מורגש וגם נראה על המושב שהיה די קשה ומרופט. נראה לנו שבגיל 55 לערך הגיע הזמן למצוא לו מחליף הולם.
בגדול אנחנו מאשרים לעצמנו להוסיף ליסעור גם את ההרקולס שנמצא פה מ-71 או ה-F-15 שנמצא פה כבר למעלה מ-40 שנה, אבל סביר להניח שבחיל האוויר יודעים יותר טוב מאתנו מה הם עושים. או שבקופת המדינה.
M-109 תומ"ת
בהתחשב בעובדה שחיל התותחנים הפך בשנים האחרונות לאחד מהחילות המובילים של המערכה, הגיע הזמן להחליף להם את התותח. נכון, הם עברו הרבה מאוד שדרוגים וטיפולים קוסמטיים. אבל עדיין מדובר בתותח שהספיק להפיל פגזים על המצרים והסורים במלחמת יום כיפור ועשה לא מעט סיבובים בלבנון. תותח שיורה לטווח של 27 ק"מ פלוס מינוס, בזמן שעל המדף בישראל יש כמה כלים שיורים לטווח כפול.
לתותח הזה יש הרבה כבוד, הרבה מאוד מערכות אלקטרוניות חדשות, אבל שוב, הבסיס זה אותו בסיס והגיע הזמן להגיד די. ועם באש תלולת מסלול אנחנו עוסקים, אז הגיע הזמן להוציא משרות גם את המרגמה 52 מ"מ ו-60 מ"מ שבמונחים עולמיים נחשבות לקשישות במיוחד.
הפומ"ה של הנדסה
בהתחשב בתאריכי הלידה של כלי הנשק שאנחנו מביאים פה, הפומה נחשבת לצעירה. "רק" 35 שנה. הכלי הזה נכנס לשירות בסוף שנות ה-80 אבל שלא יעבדו עליכם, למעשה מדובר בטנק צנטוריון שהורידו לו את הצריח ואמרו לו, מעכשיו אתה נגמ"ש של הנדסה. הצנטוריון למי שלא יודע השתתף במלחמת ששת הימים. אין ספק שהכלי הזה נותן עבודה במשימות המיקוש והחבלה של החיל, אבל לפחות על פי הטוקבקיסטים שלנו ששרתו ומשרתים בגדודי ההנדסה הגיע הזמן להחליף את הכלי.
נגמ"ש M-113
רבות דובר על הכלי הזה שזכה לשלל כינויים מפי חיילי צה"ל, רובם ככולם מעליבים וכוללים הרבה מאוד קללות. לצה"ל יש כמה אלפים כאלה מה שמקשה עליו את ההחלפה, הוא אמור להוביל את החיילים מנקודה א' לנקודה ב' בצורה ממוגנת. אבל איך נגיד זאת בעדינות, הוא ממש לא עושה את זה. אפילו האקט של הנסיעה נחשב לסיוט של ממש. בואו נגיד גם שסיבות מבצעיות להחלפה של הכלי לא חסרות, ראו ערך אסון הנגמ"ש במבצע צוק איתן, תקריות הנגמ"ש בעזה ואפילו את הערך של מלחמת יום כיפור כאשר כבר אז הכלי הזה לא סיפק את הסחורה.
אכזרית - היה אמור להוביל את גולני נגד הסורים
לוחמי גולני וגבעתי מאוד אוהבים את האכזרית שלהם, אבל גם פה הגיע הזמן להגיד שלום. במיוחד כאשר המחליף כבר נמצא בדלת וזה רק עניין של תקציב. לא תאמינו אבל את האכזרית תכננו לפני כ-30 שנה, כאשר המטרה הייתה להוביל את לוחמי צה"ל בבטחה לכיוון מוצבי צבא סוריה. מה שמוכר בשם "פיתה סורית". מי שתכנן את הכלי הזה הוא בני (בנגה) בית אור, זה שפיתח את הפרא שיורה טילי תמוז ונחשף לאחרונה. אגב, כתבנו שהאכזרית פותח לפני 30 שנה? אז נוסיף ונגיד שהוא פותח על בסיס ה-T55 שפותח לפני 60 שנה. בינתיים כולנו יודעים מה נהיה עם הצבא הסורי, האכזרית עדיין אתנו.
האביר נראה זקן גילו
האמת היא שעד עכשיו קשה לנו להאמין שהאביר "רק" בן 30, פלוס מינוס. היינו בטוחים שהוא בן 200 או משהו כזה, ועל זה נאמר נראה זקן לגילו. וגם ככה גילו מבוגר כי אני לא מכיר הרבה אזרחים שנוסעים על רכב מודל 88. אומנם הפסיקו לייצר את הרכב הזה לפני עשר שנים בערך, אבל לצה"ל יש כל כך הרבה כלים כאלה שהוא פשוט מסרב לשחרר אותו. בגדול הוא נועד לשאת ציוד במשקל של 1.8 טון או 13 חיילים, אבל נראה אתכם נוסעים על אביר עם כזה משקל או כזו כמות של חיילים. גם בצה"ל מודים שרמת הבטיחות שלו נמוכה, לראייה שלל השדרוגים, ואנחנו אומרים שפשוט הגיע הזמן להחליף אותו במשהו מוצלח יותר.
פספסנו משהו עתיק? הגזמנו במשהו? ספרו לנו בטוקבקים.