בבוקר יום שישי ה־29 באוגוסט, רב"ט אלכס רגב הייתה מודאגת במיוחד ולא בגלל הכותרות הראשיות בעיתונים על נוכחות אל קאעידה בגבול רמת הגולן. 24 שעות קודם לכן חטפה שלוחת אל־קאעידה בסוריה 45 חיילים מצבא פיג'י שהוצבו ברמת הגולן מטעם אונדו"ף. לרב"ט רגב, המשרתת ביחידת הקישור לאו"ם של פיקוד הצפון, היו סיבות אחרות לדאגה. "היה לי מאוד קשה לראות את התמונה הזו בעיתון", מספרת רגב. "אלה אנשים שאני מכירה ורואה בכל יום. אני לא אשכח איך אחד מהם בא אליי לפני כמה חודשים ואמר, 'יש לך חיוך יפה. רק תמשיכי לחייך'", היא נזכרת. "את השמות של חלקם אני מכירה ולהרבה מהם יש שמות מסובכים וארוכים שאני אפילו לא יודעת לבטא, אבל לחשוב שאנשים שהתחברת אליהם נמצאים שם בשבי זה לא פשוט בכלל".
יחידת הקישור לאו"ם בה משרתת רגב אמונה על ניהול הקשר בין צה"ל ובין כוחות שמירת השלום המוצבים בגבול הצפוני של מדינת ישראל. בהתאם לכך, מפעילה היחידה שתי שלוחות – אחת באוגדת הבשן, שמוצבת בגבול הסורי ואחראית על תיאום הפעילות מול אונדו"ף, והשנייה באוגדת הגליל, הנמצאת סמוך לגבול לבנון ואמונה על התקשורת עם יוניפי"ל. היחידה כפופה למחלקת הקישור באגף התכנון, שאחראית על ניהול הקשרים של צה"ל עם כוחות זרים, בהם גם צבאות מצרים וירדן.
ביום שני האחרון נסוגו מאות חיילי אונדו"ף מעמדותיהם באזור הגולן הסורי וחצו את הגבול לישראל, לנוכח התגברות הקרבות בין כוחות משטר אסד לבין ארגוני המורדים הסוריים. בעוד הכותרות הראשיות בכלי התקשורת בישרו בדרמטיות על המהלך, חיילי יחידת הקישור וקציניה לא הופתעו. "פעלנו נמרצות בימים האחרונים במטרה לסייע לאו"ם לבצע את המעבר בצורה הטובה והחלקה ביותר ונמשיך לעזור להם בתהליך ההתארגנות מחדש", טוען קצין הקישור לאו"ם (הקשל"ם) של פיקוד הצפון, סא"ל אברי. "כרגע אנחנו מתעסקים בתכנון ובתיאום הפריסה החדשה של האו"ם בצד הישראלי והמתווה החדש של פעילות חייליו. צה"ל רואה חשיבות בהישארותו של אונדו"ף בגזרה. זה משהו שצה"ל ומדינת ישראל יכולים להמליץ עליו, אך ההחלטה בסופו של דבר תהיה של האו"ם".
מגנים על הגבול, שומרים על הלגיטימציה
הכללים המגדירים את התנהלות חיילי צה"ל מול כוחות האו"ם נוקשים ביותר. בין היתר, חל איסור לשוחח עמם על נושאים צבאיים, לעכב את רכביהם מעל 15 דקות (כנגזרת של חופש התנועה), לכוון נשק לעברם או לקבל מהם מוצרים ודברי מאכל. "אנחנו מנסים לא לדבר איתם על דברים רגישים, כמו דת או פוליטיקה. זה יכול להוביל למצב לא נעים", טוענת רגב. "אנחנו מדברים בעיקר על מאיפה באנו, על מה אנחנו רוצים ללמוד או על האזור, מה יש לעשות כאן ואיפה כדאי לטייל. אנחנו משתדלים לא להתחבר איתם יותר מדי, אנחנו מכירים אותם וצוחקים איתם, אבל אתה לא יכול להיות חבר שלהם".
השלט בכניסה למעבר קוניטרה, המאחל לעוברים והשבים "Have a safe journey", נראה פתאום כמו לועג לדממה ולשיממון השולטים במקום. מעבר לשער הצהוב לא עומד איש. כבר שבועיים שהוא סגור במנעול ובריח, מאז השתלטו כוחות המורדים על האזור. השקט ממלא את האוויר. מדי פעם נשמע קולו של סרט הפלסטיק המשטרתי האדום שנמתח לאורך המעבר, מתנופף מעלה ברוח ונחבט ברצפה חליפות. עד לפני שבועיים עוד איישו את הבסיס הסמוך למעבר קוניטרה חיילי או"ם שהוצבו במקום לאחר מלחמת יום הכיפורים. בהתאם להסכם הפרדת הכוחות שנחתם ב־1974 בין ישראל לסוריה, הוטל עליהם לשמור על השקט בגבול הצפוני ולמנוע הסלמה.
"למרות נסיגת אונדו"ף, לא צפויים שינויים בהסכם", מדגיש סא"ל אברי. "מה שישתנה הוא האופן שבו האו"ם יפקח על מימוש ההסכם. הוא יוכל לעשות זאת מעתה באופן מאוד מוגבל, למשל באמצעות תצפיות מהצד הישראלי", מפרט הקשל"ם. "צריך לזכור שבכל מקרה, מי שנמצא היום בשטח הוא לא הצבא הסורי אלא מיליציות חמושות של מורדים סורים, שאינם מהווים צד בהסכם ולכן גם אינם מחויבים לו", הוא טוען.
"מבחינתנו, אונדו"ף הוא אמצעי לשקף לקהילה הבין־לאומית את מה שבאמת מתרחש פה– המאמצים של ישראל לקיים את הסכם הפרדת הכוחות מול הפעולות של הצד השני שסותרות את זה", קובע סא"ל אברי. "בכל אירוע שמתרחש, החל מזליגת ירי ועד לפיגוע, אנחנו מביאים באופן מידי ועדת חקירה של אונדו"ף. אותה ועדה מתעדת את מה שקורה ומשקפת לאו"ם עם מה אנחנו מתמודדים, שיראו ויבינו מה קורה פה".
והם מבינים?
"לפעמים יותר ולפעמים פחות", מודה סא"ל אברי. "בכל מקרה, יש לנו מקום קריטי בבניית הלגיטימציה של מדינת ישראל. למשל, כשצה"ל בוחר להגיב באש לשטח סוריה, אנחנו יודעים לשפוך אור על האירוע מול האו"ם. יש הבנה היום שאנו חייבים להגן על הריבונות הישראלית ועל אזרחנו".
עד לפני כשנה, מנה כוח אונדו"ף כ־1,200 חיילים והורכב ברובו משני גדודי חי"ר שנפרסו בתוך אזור החיץ הסמוך לגבול. נכון להיום, נכללים בו כמה מאות חיילים וקצינים אירים, פיג'יאנים, פיליפינים, הודים ונפאלים. לצדם פועלים באזור גם משקיפים מטעם אונטס"ו (ארגון הפיקוח על הפסקת האש של האו"ם), שהוקם במאי 1949 במטרה לשמור על הפסקת האש במזרח התיכון. משקיפי אונטס"ו ברמת הגולן מאיישים מוצבי תצפית לאורך הגבול ומבצעים אחת לשבועיים סיורים המכונים "ביקורות דילול" (בקד"ל), כשהם מלווים על ידי חיילי היחידה וקציניה, במטרה לפקח על מימוש הסכם ההפרדה. "בעבר בקד"ל היו מתבצעות גם בסוריה, אבל בשנתיים האחרונות זה לא קורה בגלל חוסר היכולת של המשקיפים לנוע שם בבטחה", מספר סא"ל אברי. "ישראל היא מדינה שמכבדת הסכמים ולכן אצלנו זה ממשיך לקרות".
בסיס רב לאומי
איך אומרים "פנטסטי" בפיליפינית? את כמות החיילים שיודעים להשיב על השאלה הזו אפשר, כנראה, לספור על כף יד אחת. חיילי יחידת הקישור נמנים עם המעטים שיודעים את התשובה ("מאגאלינג", למקרה שתהיתם).
בלילי שפות ומבטאים הם חלק בלתי נפרד מהפסקול הנשמע במתחם היחידה במחנה נפח ברמת הגולן. המקום הוא אולי הבסיס היחיד בגולן, אם לא בישראל, שכולל בתחומו Lounge ו-Restroom. כל השלטים בו מנוסחים גם באנגלית. על הקירות בלאונג' היחידתי תלויים בריסטולים בצבעי פסטל. קיר אחד מקושט בתמונות של החיילים לצד קצינים הודים ופיליפינים, כשברקע סמל האו"ם והרי הגולן. על קיר אחר תלוי טור של דפים המחוברים זה לזה בסיכות שדכן ובראשו מתנוססת הכותרת "משפטים נפוצים" באנגלית. טבלה רחבה מפרטת ביטויים שונים במגוון שפות – אנגלית, עברית, גרמנית, קרואטית, יפנית, פיליפינית ואפילו הינדו. הדפים כוללים עשרות ביטויים שימושיים – מ"בוקר טוב", "לחיים", "בתיאבון" ועד "בוא נצא לג'וגינג".
"'קאטסי' זה 'נמוך' ו'סמבוקה נקקה' זה 'אני רוצה עוגה'", מפגינה רב"ט רגב את בקיאותה ברזי השפה הפיג'יאנית וצוחקת. "נשמע מפחיד, נכון? באחד השבועות הראשונים שלי פה הוזמנתי למסיבה של החיילים ההודים. אכלנו מאכלים הודיים והם רקדו ריקודים מסורתיים. ראיתי את זה ואמרתי, 'וואלה, הולכות להיות לי כאן שנתיים כיפיות'. מאז אמא שלי צוחקת עליי שאני לא בצבא אלא ב'קלאב מד'".
"אין באמת הבדל גדול בין ישראל לשוודיה"
אילונה, דון ודניאל, שלושה משקיפי אונטס"ו זהובי שיער, שבים למתחם יחידת הקישור עם סיומו של סיור שביצעו בחרמון. "עוד יום בגן עדן", מסכם דון, שוודי במוצאו. הוא מופתע לגלות שגם בישראל צופים בסדרה השוודית־דנית "הגשר" ("אני אוהב את הבלשית הזאת"), מודאג מהמנהרות בגבול הדרום ("לא ייאמן כמה הם משקיעים בזה שם בעזה, הא?") ובסופו של דבר מגיע למסקנה המתבקשת – "חוץ מזה שהכול סגור כאן בשבת, אין באמת הבדל גדול בין ישראל לשוודיה".
בסוריה, הוא מספר, יש שתי נקודות תצפית מהן אמורים משקיפי אונטס"ו לפקח, אך בימים אלו הם לא מרבים לפקוד את המקום. "המצב די מתוח כרגע. זה לא נחמד כשקבוצה של מורדים מגיעה אליך ועושה ככה", הוא אומר ומחווה בידיו תנועה של שיסוף גרון. "יש שם שבע או שמונה קבוצות שונות של מורדים. ג'בהת א־נוסרה היא כנראה הגרועה ביותר מביניהן. לא הייתי אומר שזו סיטואציה נחמדה. אחד הפקחים שנחטפו וחולצו סיפר לנו איך לקחו אותם לאחד הכפרים שם. זה מה שאנחנו מודאגים לגביו, אנחנו צריכים להיות זהירים", טוען דון.
ישראל אינה המקום הראשון אליו מגיעים השלושה במסגרת שירותם. עד היום הם הספיקו לשרת באזורי סכסוך רבים בעולם, ביניהם בוסניה, קוסובו ואפגניסטן. "אלה משימות שונות לחלוטין אז ההבדל הוא גדול", מסביר דניאל, משקיף שוויצרי. "באפגניסטן אתה לא הולך לשתות כוס קפה בלי נשק. כאן בערבים אתה יכול לחיות חיים נורמליים", הוא אומר, "אלא אם אתה נמצא בסוריה באחת מנקודות התצפית".
"לאורך כל התקופה האחרונה, צה"ל הבהיר לאונדו"ף שאף על פי שבהגדרות היבשות מי שאחראי לביטחון כוח אונדו"ף ולשלומו זו המדינה המארחת, כלומר סוריה, אנחנו לא נפקיר אותם", מגלה סא"ל אברי. "בכל אירוע בו נדרש, נדע לסייע להם כדי לחלצם מסכנת חיים. זה מה שעשינו עד כה וזה גם מה שנמשיך לעשות".
האירועים האחרונים בסוריה הציפו בתקשורת ובשיח הציבורי סימני שאלה בדבר נחיצותו של אונדו"ף בגזרה ויכולתו לממש בפועל את המנדט שלו באזור כאוטי כמו הצד הסורי של רמת הגולן. "לצה"ל יש אינטרס בשימור של כוח אונדו"ף ככוח שממשיך ליישם את המנדט שלו בגזרה", קובע סא"ל אברי. "אם יום אחד יתפוס את השלטון בסוריה גורם שיכיר בהסכמי הפרדת הכוחות, הימצאות הכוח כאן ומימוש המנדט חשובים לישראל. אנחנו מבינים שאם אונדו"ף יעזוב את הגזרה יהיה מאוד קשה להחזיר אותו לכאן".
לאחר נסיגת כוחות אונדו"ף נותרו בצד הסורי של הגבול ארבע עמדות מאוישות בלבד, באזור החרמון המרוחק משטחי הלחימה בין המורדים לבין המשטר. "היחסים מול האו"ם היום הם איתנים, חזקים ומבוססים על אמון ברבדים עמוקים ביותר", מדגיש סא"ל אברי. "מפקדי הכוח ומנהליהם באו"ם יצטרכו לשקול מהלכים נוספים בהתאם להשתנות הגזרה שבה הם פועלים בסוריה. בכל מקרה, זו לא החלטה שלנו", הוא מציין.
לדבריו, ארגון המורדים "ג'בהת א־נוסרה" הכריז לאחרונה על כוחות אונדו"ף כעל "יעד לגיטימי לפגיעה". "זה אולי השינוי המשמעותי ביותר שקרה כאן. המורדים השמיעו מספר טענות לגבי התנהלות האו"ם, ובראשן התעלמות הארגון מפשעיו של אסד נגד העם הסורי ותמיכתו במשטר אסד ובישראל. הדברים הללו מביאים את אונדו"ף למצב בו עליו לבחון מחדש את יכולתו לקיים את המנדט שלו בצד המזרחי של הגבול".
רוגבי תמורת שלום
בנובמבר 2012 החלה פעילותה של יחידת הקישור בגבול להשתנות. "באותו חודש ירינו את הפגז הראשון לשטח סוריה באופן מוצהר אחרי ארבעים שנה של שקט", נזכר סגן עמוס עציון־דואני, קצין קישור בלבנון שעד לאחרונה שירת בגזרת רמת הגולן. "אני לא אשכח את הרגע הזה. זו תחושה שקשה לתאר. בחודשים שקדמו לכך, הלחימה החלה להתקרב לגבול ונאלצנו להתמודד עם דברים שלא התמודדו איתם בגולן עשרות שנים", הוא משתף ומוסיף כי מאז האינטנסיביות של פעילות היחידה הלכה וגברה. "סיפרו לנו שפעם קראו לאונדו"ף 'פאן־דוף', לא היה מה לעשות כאן", אומרת רב"ט רגב. "פעם בכמה זמן איזה רועה צאן היה חוצה לאזור החיץ וכל הצבא היה על הרגליים. עכשיו זה השתנה לחלוטין. פתאום יש תחושה של סכנה ושל דאגה", היא מתארת. "עד התקופה האחרונה לא היה שינוי דרסטי בתמונת המצב", מספר סא"ל אברי. "ממרץ 2014 יש פה עליית מדרגה משמעותית. התחלנו לראות פה פיגועים על הגדר".
סא"ל אברי מעיד כי מראה המדים המנומרים של חיילי כוחות האו"ם על רקע נוף רמת הגולן מעורר לא אחת תהיות בקרב חיילים המשרתים באזור. "אחד התפקידים החשובים ביותר שלנו הוא להסביר לחיילי צה"ל מי הם אנשי האו"ם, למה הם חשובים לנו ואיך להימנע מתקריות מביכות איתם", מסביר סא"ל אברי. "אנחנו מבינים שכל חייל או"ם הוא שגריר שחוזר הביתה עם המטען של מה שלמד כאן על ישראלים ועל ישראל".
בפברואר האחרון ספגו מספר חיילי אונדו"ף שמוצאם מפיג'י התייחסויות גזעניות במהלך ביקורים שערכו בים המלח ובירושלים. כשארבעה חיילים הצטלמו בשולי אחד הכבישים, קראו לעברם אזרחים ישראלים בכינוי הגנאי "ניגרס" (כושים). הדברים הגיעו לכדי כך שמפקד פיקוד הצפון, אלוף יאיר גולן, בחר להתנצל בפני חיילי האו"ם בשם צה"ל ומדינת ישראל. "הדרך שלנו ליצור חוויה מתקנת הייתה על ידי מגע עם אזרחים אחרים", מספרת הקמב"צית של היחידה, סגן טל בן־שמחון. "ידענו שהחיילים הפיג'יאנים אוהבים רוגבי, אז חיברנו ביניהם לבין קבוצת הרוגבי של הגליל העליון. הם התחילו להתאמן יחד פעמיים בשבוע והשתתפו בתחרויות. זה יצר חוויה אחרת עבורם. הם הבינו שמה שחוו בים המלח היה נקודתי ושיש גם אנשים טובים", היא מספרת. לדבריה מצטרף סא"ל אברי, "בכל אירוע שקשור אליהם אנחנו שותפים, החל מתאונת דרכים ועד לפציעה במהלך הפעילות בסוריה. יכולנו להגיד, 'יש להם ביטוח, שישלמו ובית־החולים יטפל'. בפועל אנחנו מבינים שזה לא ככה. אנחנו לוקחים את עבודת התיאום והקישור כמה צעדים קדימה ונמצאים שם כדי לעזור להם להיקלט בבית־החולים ולסייע בביצוע כל הפרוצדורות מול הרשויות".
"אני יודעת שזה נשמע קלישאתי, אבל אני מרגישה שבכל פעם שאני מדברת עם האו"מניקים אני באמת משנה משהו באופן שבו הם רואים אותנו ובדרך שהעולם רואה אותנו", משתפת רב"ט רגב. "גם אם הצלחת להשפיע עליהם לחיוב, האו"מניקים אף פעם לא יראו לך את זה. תוכל לראות את זה רק בשנים הבאות, כשהם יבואו לבקר כאן עם המשפחות שלהם. אם הם ירצו לחזור לפה – עשינו את העבודה שלנו".