באולם כנסים באזור השרון מתכנסים בכירי פורום מטכ"ל בראשות הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, לטקס שמציין עשור לפיגוע במלון "פארק". באולם נוכחים גם הרמטכ"ל הקודם, רא"ל (מיל') גבי אשכנזי, ועשרות משפחות שכולות שהגיעו להתייחד עם זכר הנרצחים. האווירה בחדר טעונה. הרמטכ"ל נקרא לבמה לשאת דברים. עם תום הנאום, טקסט מרגש שמשלב אמירות מנחמות והצהרות מלחמתיות, שב הרמטכ"ל למקומו כשלפתע האור כבה. חושך מוחלט, קול ירייה נשמע, והרמטכ"ל נפגע ונופל ארצה. "לשכב על הרצפה!" צועק אחד ממאבטחי החייל מספר אחת והנוכחים מתכופפים בצייתנות.
בתוך ההמולה, מאבטח נוסף מזהה את החשוד בירי בקצה האולם. הוא מתקרב, יורה לעברו ובפגיעה מדויקת מנטרל את המפגע. בעוד שני מאבטחים נוספים מפנים את הקצין בדימוס אל מחוץ לאולם, בקשר מדווחים שגנץ נפצע ומדמם מהצוואר. "יש רופא באולם?" צועקים בקהל, "תקראו לפרמדיק". הרמטכ"ל מובל לכניסה האחורית, שם מטפלים בו מאבטחיו, בעוד יתר חבריהם ליחידה לאבטחת אישים מרגיעים את הקהל הנסער. הם מפנים את היושבים אל מחוץ לזירה, כשהקול בקשר קוטע אותם באחת. "גמר תרגיל. אני חוזר – גמר תרגיל".
הסיטואציה הזו לא מופרכת בכלל. היא חלק מסדרת אימונים טקטיים שהשלימה באחרונה היחידה לאבטחת אישים, בסמוך לציון עשור ליסודה. אולם הכנסים, לשם ההרגעה, הוא אולם תאטרון ישן בהוד השרון, והרמטכ"ל הפצוע – חייל עם כישורי משחק מפותחים במיוחד. למרות ההפקה הדמיונית שהרימה היחידה ואנשיה, נדמה כי המפקד, סא"ל ירון (שאת שמו המלא, לצד אלה של המאבטחים, לא ניתן לחשוף), לא מקל ראש בסוף המר של המערכה הראשונה. "כל התרחישים שאנחנו מתרגלים נקבעים על סמך איומים שאנחנו מנתחים", הוא אומר. "המטרה של האימונים היא לוודא שיש יישור קו בין כולם. לראות שבטכניקות ובתורת הלחימה כולם יודעים איך עובדים, ומהי התגובה בכל תרחיש - למרות שכל מה שמתרגלים פה זה תרחישי קיצון. אנחנו לא אמורים בכלל להגיע למצבים האלה".
יחידה שהוקמה בעקבות רצח ראש ממשלה
זרועות הביטחון הישראליות הבינו את החשיבות שבאבטחת בכירים רק בדיעבד, בנובמבר 1995, בעקבות רצח רבין. צה"ל החל ללמוד את שיטות העבודה הייחודיות הנדרשות בעבודה מהסוג – כשסידורי אבטחה ראשונים נעשו לקצינים בכירים שביקרו במוצבים ברצועת הביטחון, בדרום לבנון. במהלך אינתיפאדת אל־אקצה ב־2001, התקבלה באגף המבצעים ההחלטה להקים את היחידה המטכ"לית לאבטחת אישים. בשל האיומים על חייו, הרמטכ"ל דאז שאול מופז היה הראשון שהיחידה אבטחה. בעשר השנים שחלפו מאז, מאבטחי היחידה הספיקו ללוות את ביקורו של הרמטכ"ל דן חלוץ בבינת ג'בל במהלך מלחמת לבנון השנייה ולהיכנס עם רא"ל (מיל') גבי אשכנזי והאלוף (מיל') יואב גלנט לרצועת עזה במהלך מבצע עופרת יצוקה. היקף היחידה גדל גם הוא, לצד המשאבים והידע המקצועי שרכשה בעקבות הזמן והניסיון. היום, היחידה מאבטחת את אלופי המטה הכללי המכהנים, בכירי צה"ל בתקופה שאחרי שחרורם, ואת החייל מספר אחת – הרמטכ"ל.
בינתיים, בחזרה לאולם התאטרון הישן בהוד השרון, אנשי ההדרכה של היחידה לוקחים את שבוע האימונים, שכולל מספר תרגילים רצופים, רמה אחת למעלה ומארגנים גם קהל: דמויות קרטון עטויות כאפייה ומשקפי שמש, שמאיישות את רוב הכיסאות האדומים באולם. השעה רק תשע בבוקר, והמאבטחים כבר להוטים להתחיל בתרגיל. כל שנותר הוא לחכות לאדם אחד שיגיע – הרמטכ"ל. "אתה, שם!" מצביע אחד המתרגלים על אחד החיילים שלוקחים חלק בתרגיל. "אתה ה'אישיות'", הוא מורה לו, ומתכוון לאדם שאותו מאבטחים. "תלבש קסדה ומגיני אמות". החייל, בחור רזה שמשרת בתפקיד מטה ביחידה, חובש את קסדת הבייסבול והמגנים על הזרועות ונכנס לנעליו הגבוהות של רא"ל (מיל') אשכנזי. הוא נעמד בחוסר רצון בין שני מאבטחים עם אוזנייה מסולסלת וארשת פנים רצינית. התרגיל הראשון מתחיל.
מדובר באירוע התרמה אליו מגיע רא"ל (מיל') אשכנזי. השיר "Sweet Home Alabama" מתנגן ברקע ומתחילה כניסת הקהל – המגולם בידי מאבטחי היחידה וחייליה. האווירה החגיגית נקטעת בלי שום הכנה מוקדמת, כשאחד האורחים שולף סכין ודוקר את אשכנזי בבטנו. שני המאבטחים שלצד האישיות קופצים על המפגע, כמה יריות נשמעות. המפגע חוסל, וכעת מנסים השניים לפנות במהירות את המאובטח דרך ים האנשים ודמויות הקרטון שעומדים בדרכם. "הייתה חסרה לי חדות התגובה", אומר המתרגל ברגע שהמוזיקה נכבית והתרגיל נגמר. "אני מתכוון לסוויץ' הזה, שקורה ברגע שהמפגע שולף סכין וכללי המשחק משתנים. עכשיו זה סכין, אבל באותה מידה זה גם יכול היה להיות חגורת נפץ. לא משנה מה, אתם מפנים את האישיות כמה שיותר מהר".
"מתכוננים למקרים הכי גרועים"
כל תרגיל של היחידה לאבטחת אישים מתנהל באווירה דרמטית. האמת, כשנערכים למצבים מסוכנים במיוחד – קשה להגיד שזה מפתיע. "כל היחידה מבוססת על מניעה", מסביר מפקד אחת הפלגות הסדירות, רס"ן אריאל. "כלומר אירועים שמתפקידנו למנוע, כמו המצבים שאנחנו מתרגלים. אנחנו אפילו לא צריכים להגיע למצב של 'כמעט'. זה כל הרציונל שמאחורי היחידה. מתכוננים למקרים הכי גרועים, אבל במציאות, עושים את העבודה שלא נגיע אפילו קרוב לזה".
דווקא כדי לקטוע את הרצינות התהומית ששוררת באולם, סא"ל ירון מחליט לסדר לעצמו קידום זריז ולשחק הפעם את הרמטכ"ל. הוא לובש את המגנים וקסדת הבייסבול השחורה ונעמד בין שני פקודיו, שנראים מתוחים מתמיד, ומשחק את התפקיד בצורה משכנעת – כולל הכומתה האדומה. רק שני הפלאפלים חסרי החרבות משאירים עדות לכך שאינו ה"אישיות".
המוזיקה מתגברת. התרחיש לתרגיל הנוכחי: הרמטכ"ל מגיע לחנוך בית־חייל שנפתח בכפר סבא, ועולה לבמה לנאום. הוא ממלמל כמה מילים על כך שחשוב שהאגודה למען החייל תמשיך לתרום ולעבוד. באמצע דבריו אדם נעמד בקהל, תופס אדם אחר ומצמיד אקדח לראשו. "רד לרצפה או שאני יורה בו", הוא מורה לרמטכ"ל, שמנסה לדבר אליו בצורה שקולה, אך מסרב לרדת על ברכיו. כמה שניות עוברות עד שעולה לבמה המאבטח הצמוד ומושך את הרמטכ"ל למקום מבטחים מאחורי הקלעים של התאטרון. בן רגע מאבטח נוסף יורה על המפגע והאירוע מסתיים. "הרגשתי שהוא ממש הציל אותי", משבח סא"ל ירון את המאבטח שתרגל ומתיישב במקומו עם הבעה מרוצה. "רוב המאבטחים הצמודים הם בני 30 פלוס עם משפחות, בשונה מתפקידים אחרים שעשיתי בעבר, שהלוחמים היו ילדים בני 20. זאת הייחודיות שביחידה. הלוחמים מגיעים לכאן עם שיקול דעת אחר, בגרות אחרת, ובעיקר אחריות. זה מה שצריך למשימה כזאת של אבטחת אישיות בכירה, כי הרבה פעמים החיים של אותה אישיות תלויים בנו, אם זה מאבטח צמוד, או לוחם שתופס פינה, או מפקד הצוות, בהחלטות שהוא מקבל בכל רגע נתון".
"מחבל מתאבד! כבו את המוזיקה!"
היחידה, על כל לוחמיה הוותיקים, מחולקת לפלגות קבע ופלגת מילואים. מלבד המאבטחים הצמודים שנכללים בפמליות הבכירים, היחידה מונה גם "בודקות" – לוחמות שבין היתר סורקות את השטח לפני הגעת האישיות – ומאבטחים בשירות חובה, לוחמים שאחראים למעגל האבטחה הרחוק יותר. הגיל הממוצע, כאמור, גבוה בהרבה מיחידות סדירות אחרות – עובדה שמצביעה על שנות קבע, והרבה. הגיל והניסיון, כך נראה, הכרחיים לתפקיד ולדרישות שהוא מציב. "התפקיד שלנו זה להביא את הרמטכ"ל לכל מקום שהוא רוצה להיות בו, גם אם יש סכנות", מסביר רמ"ד הדרכה ובקרה ביחידה, רס"ן צביקה. "אני הכנסתי את מופז לג'נין ב'חומת מגן', למשל. התפקיד שלנו הוא לא להגביל את הרמטכ"ל והכי חשוב, לשמור עליו".
"כשדן חלוץ היה סגן הרמטכ"ל הייתי איתו בשכם, ועם אשכנזי הייתי בחפ"ק של גבעתי בזמן 'עופרת יצוקה', כשהוא נכנס לראות מה קורה עם החיילים בתוך עזה", מתאר רס"ן אריאל. "כל אלה מקומות לא אידיאליים להסתובבות", הוא צוחק, "ועושים את זה מתוך תחושת אחריות והקרבה, שמגיעה כשאתה חושב לרגע מה היה יכול לקרות. זה מה שמונח על הכתפיים של היחידה הזו. כל אחד ואחד פה מבין את ההשלכה של מה היה קורה אם. בגלל זה, לי מובן מאליו שאקריב את חיי למען האישיות, אבל כשעובדים לא ממש חושבים על מה יקרה אם יפגע בי כדור. אני מתעסק בפעולות שלי כמפקד, הכול פה עובד עם האינסטינקט, זו הדרך".
כשמתחילים תרגיל נוסף, האווירה משתנה לחלוטין. יגון עמוק משתלט על האולם שמכנס עשרות משפחות שכולות מדומות. פסנתר כנף שחור נגרר אל מרכז הבמה, כשאחד מלוחמי הלוט"ר שמשתתפים בתרגיל מתיישב לצדו ומנגן יצירה נוגה. לבקשת המתרגל, הקהל עוין במיוחד לרמטכ"ל שמגיע: קריאות "בוז" נשמעות עם כניסת הקצין הבכיר לאולם. כשמגיע הזמן לעלות אל הבמה ניכר באחד המאבטחים הדחף ללוות את הרמטכ"ל לבמה – אבל הוא נשאר במקומו. מאוחר יותר, האינסטינקט מתברר כנכון, כשמהיציע מגיח צעיר עם חגורת נפץ. אחד המאבטחים, שסימן אותו כחשוד, משתלט עליו וצועק: "חגורת נפץ, מחבל מתאבד! כבו את המוזיקה!" המאבטחים משתלטים על המצב ומפנים את האישיות מהאולם. הבודקות מפנות את יתר הנוכחים, שלוש יריות לעבר החשוד, והתרגיל נגמר. "זה מצב שנדרשת בו גמישות מחשבתית", מבהיר ירון לחייליו. "בגלל סוג האירוע, אם מפק"ץ מחליט לחרוג מההנחיה אני אגבה אותו. בסופו של דבר, אנחנו חתומים על החיים של הרמטכ"ל".
החיילים היחידים שיכולים להציק לרמטכ"ל
חיילי היחידה לאבטחת אישים הם כמעט החיילים היחידים שיכולים להציק לרמטכ"ל ולצאת מזה בשלום – בזכות הקשר הייחודי שהם מנהלים עם המאובטחים. מצד אחד, הם שומרים על פרטיותם המלאה: לא מנהלים שיחות חולין מיותרות, שומרים על יחסי מאבטח־מאובטח. מצד שני, הם חשופים לכל רגע בחייו של האישיות: אם זה בפגישות יומיומיות, או ערב עם המשפחה במסעדה. "אנחנו עושים הפרדה גדולה מאוד בין החיים האישיים לעבודה", מוסיף ר', מאבטח ביחידה, שבדיוק סיים תפקיד מעורר התפעלות בתרגיל כרוצח. "למרות שנמצאים עם המאובטח 24/7 ויודעים מה הוא עושה בכל שנייה, לא מדברים איתו יותר מ'שלום־שלום'. כנראה בגלל הקשר הזה יש רגעים שהמצב מתהפך, ואני הבן־אדם שיכול להגיד לרמטכ"ל מה לעשות ומה לא".
"בשום אופן אסור ליצור קשר בין אישי עם האישיות המאובטחת", מבהיר רס"ן אריאל. "צריך לזכור שהמטרה שלנו היא רק לאבטח אותו ולאפשר לו את חיי השגרה שלו. אבל כן, ברגע שיש חירום, נשברים החוקים של מי המפקד או מי הדרגה הבכירה. שם, מבחינתי, אני צריך לעשות את העבודה שלי. אם זה מקרה חירום לא מעניינות אותי הפקודות וההנחיות – אני עושה את הפעולות שלדעתי יצילו את הרמטכ"ל, ואחר כך אתן עליהן את הדין. זה הרציונל שעומד לי בראש תמיד".
מפקד היחידה מסכם את סוגיית היחסים של המאבטחים עם הבכירים בצה"ל במונח "כבוד הדדי", ומעיד כי הם מספיק מנוסים כדי לא להיקלע לדילמות מסוג זה, ומספיק מנומסים כדי לדעת איך לצאת מהן. "אנחנו צריכים לדאוג לכך שלא נפריע לאישיות לבצע את תפקידה. אם אנחנו, האבטחה, גורמים לו לשנות את התוכנית היומית שלו, אנחנו נכשלים במשימתנו", הוא אומר. "בסופו של דבר, המשימה שלנו היא שהיום של האישיות יעבור חלק. בלי הפרעות".