"יוצאים להחזיר את הכבוד של עם ישראל", זה היה המסרון האחרון ששלח דביר עמנואלוף ז"ל אל אימו דליה ערב היציאה למבצע עופרת יצוקה. "תשמרו עליכם ואני אשמור על עצמי".
דביר היה סמל צוות בפלחה"ן גולני ונפל במבצע זה כאשר נפגע מירי שבוצע לעברו מתוך מנהרה. משימת הפלוגה הייתה כיבוש פאתי השטח הבנוי וטיהורו ממחבלים – משימה מורכבת אותה ביצעה הפלוגה תחת אש מאסיבית הכוללת ירי צלפים ופצמ"רים. משימה בה דביר נהרג.
התעקש להיות לוחם בגולני
בימים בהם הטענה הרווחת היא כי ה"אני" עומד במרכז, ביטאו מילותיו של דביר רוח אחרת, בה אדם שם את הכלל לפניו או ליתר דיוק מחבר את עצמו אל הכלל ורואה את צרכי העם כעניין אישי שלו. אך הזדהותו של דביר עם הכלל לא הייתה פרץ סנטימנטלי של רגשות הגואים בלוחם בעת סכנה. מי שהכיר את דביר ומשפחתו ידע שהחיבור לכלל היה חלק משמעותי ממסע חייו בנערותו, בבגרותו, בלימודיו בישיבה וגם בשירותו הצבאי.
דביר בחר להתגייס לשירות קרבי למרות שיכול היה להימנע מכך. שנתיים לפני מועד גיוסו נפטר אביו ממחלה ולכן קיבל פטור משירות קרבי. אף על פי כן התעקש להתנדב להיות לוחם בגולני.
חודשים ספורים לאחר נפילתו של דביר, הפלוגה הוצבה ב"גזרת החולות" בגבול ישראל-מצרים והימים הם ימי אייר – יום הזיכרון ויום העצמאות. היה ברור שבפלוגה חייבת להיות התייחסות משמעותית לימים אלה, אך התחושה הייתה ש"יום זיכרון" כפי שנתפס בשיח הציבורי, לא תואם את תחושותינו בפלוגה, שכן אין כאן מקום לבכי או רחמים. כאן ישנה תחושת גאווה בלוחמים שהקריבו את חייהם למען הכלל ותחושת זכות גדולה ללחום לצידם, להיות חלק מהמורשת שהנחילו במותם ושותפים לערכי החטיבה שהתחנכו עליהם: רוח קרב, דבקות במשימה וחתירה לניצחון. את פינת הזיכרון שהקמנו בדיונות בקו הגבול עיטר שלט "יום הגיבורים" ותמונתו של דביר ז"ל בלטה לצד חללי הפלחה"ן לדורותיהם.
מותו של דביר הותיר חלל בקרב משפחתו- משפחתנו וחבריו אך המחשבה על כך שיש דברים אשר ראוי להילחם עליהם חיזקה את תחושותינו בפלוגה, כי מותו של דביר לא היה לשווא אלא עוד פרק בהיסטוריה של תקומת ישראל. בטוחני כי תחושה זו לא הייתה נחלת הפלוגה או החטיבה בלבד אלא כללה את עם ישראל.
אנשים גדולים עוד בחייהם
השירות בחטיבת גולני מזמן לי לא פעם מפגש עם אנשים גדולים אשר לא במותם אלא עוד בחייהם אתה עומד על גודל אישיותם. כזה היה דביר עמנואלוף ז"ל, כזה היה עמיחי מרחביה ז"ל שנפל בקרב בבינת-ג'בל במלחמת לבנון השנייה, אשר היה מ"מ בהיותי מ"פ בבא"ח גולני וכזה היה אלירז פרץ ז"ל שנפל בהיתקלות בעזה, אותו החלפתי כסמג"ד 12 במותו וכאלה היו חברים אהובים נוספים.
בהיותי מפקד בחטיבת גולני אני זוכה לפגוש ולעבוד עם אנשים מסוג זה באופן יומיומי, מראשון הטירונים ועד אחרון המפקדים. לוחמי גולני משקיעים לילות כימים ממרצם למען ביטחון המדינה ורואים גם בתוך שגרת האימונים הרציפה את חשיבות פועלם. לשמחתי רובם נשארים אלמונים בחלוף השנים וממשיכים לזרוע טוב בכל מקום בו הם נמצאים, מי בצבא ומי באזרחות. דמויות אלה כדוגמת דביר עמנואלוף ז"ל משמשות לנו תזכורת כי עלינו לשאוף לחיות חיים בעלי משמעות.