הקרב על מוסול עדיין נמשך ולוחמים אמריקאים עדיין נשלחים לאזור העיר א-ראקה כדי לסייע לכוחות שנלחמים נגד ארגון המדינה האסלאמית. זה מצב הדברים הנוכחי במאבק נגד דאע"ש, אבל אין ספק שהארגון כמו שאנחנו מכירים אותו עומד להיעלם בסופו של דבר. רק שאם תשאלו את המומחים, המדינה האסלאמית היא רעיון שאי אפשר להרוג. גם לאחר השמדת דאע"ש יישארו תאים של פנאטים שמוכנים לערוף ראשים בשם החזון. ולא רק הם: מסביב יש עוד ארגונים קטנים יותר שמאמינים בדיוק באותו הדבר, רק לא זוכים לקבל את מנת התקיפות שהזמינו על עצמם אנשיו של אבו בכר אל-בגדדי.
מתי נולד הרעיון של ח'ליפות אסלאמית כאידיאל שיש להילחם למענו עד מוות? איך קם ארגון שהצליח לשכנע אלפי מוסלמים מרחבי העולם לנטוש את משפחותיהם ולבצע מעשי זוועה? ומה כל כך קוסם לאסלאם הקיצוני ברעיון של הח'ליפות הגדולה? כדי להבין למה קשה מאוד להרוג את החלום הזה, צריך לחזור אל העבר. אל המקום שבו נולד החלום של דאע"ש והסיוט של המערב.
לעורף הראשים הירדני יש רעיון מעניין
מנקודת המבט של העולם המערבי, האנשים הרעים של שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 היו אוסמה בן לאדן והארגון שלו, אל-קאעידה. לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר פלשה ארה"ב לאפגניסטן ולעיראק, וג'ורג' וו. בוש החל לנהל את מה שהוגדר כ"מלחמה בטרור" – גם אם בדיעבד אנחנו יודעים שלעיראק לא היה כל קשר לפיגועי ניין אילבן.
בשלב הזה נכנס למעגל אדם בשם אבו מוסעב א-זרקאווי, טרוריסט ירדני שכבר בשנות ה-90 נכלא במולדתו בגלל קשירת קשר להדחת המונרכיה וניסיון ליצור ח'ליפות אסלאמית. כששוחרר מהכלא התגלגל עד למלחמה בעיראק, שם הקים את "אל-קאעידה בעיראק" – הגרעין שיהפוך בהמשך לארגון המדינה האסלאמית. מעטים זוכרים היום שכבר אז הפך א-זרקאווי את נושא עריפת הראשים לסימן ההיכר של האסלאם הרדיקלי.
א-זרקאווי נשבע אמונים באותן שנים לאל-קאעידה, והארגון שלו היה לא יותר מהסניף העיראקי שלה. הוא הוביל את הארגון לרצח עיתונאים, דיפלומטים ואנשי עסקים מערביים; אחת הפעולות המתוקשרות ביותר שלו הייתה הרצח המזוויע של ניקולס ברג, שאת ראשו ערף זרקאווי באופן אישי מול המצלמה. הוא היה מחלוצי השימוש ברשת כאמצעי תעמולה, וכבר אז - בשנת 2004 - זה הביא לארגון שלו מאות מתנדבים זרים.
א-זרקאווי היה מחבל אכזרי, אבל מאוד חכם. הפיגועים שלו ישבו על התפר העדתי המוסלמי, בנקודות המדויקות שבהן היעדים שלו שנאו את האחר או את הזר. אלא שהאכזריות שלו הייתה יותר מדי אפילו לאנשי אל-קאעידה, שבעצמם לא היו מעולם בקטע של אמנת ז'נבה. "בין הדברים שלעולם לא ימצאו חן בקרב האוכלוסייה המוסלמית, שאוהבת אותך ותומכת בך, ושלא יתקבלו על דעתה, מצויות סצנות של שחיטת בני ערובה. אסור לך להתפתות לשבחים של כמה צעירים קנאים". את זה כתב לא-זרקאווי לא אחר מהסגן של בן לאדן, א-זוואהירי.
"אל-קאעידה בעיראק" גרם להרג של עשרות ואף מאות חיילים אמריקאים. הרבה בגללו, ממוצע ההרוגים השנתי של צבא ארה"ב בעיראק עלה לכ-900. וכמו במערב הפרוע, הוחלט לשים 25 מיליון דולר על ראשו של א-זרקאווי - ובעיקר לתת לגנרל מהכוחות המיוחדים את משימת החיסול של הטרוריסט האכזרי.
60 הרוגים יותר מדי
האיש שנבחר לחסל את א-זרקאווי היה גנרל סטנלי מק'קריסטל, מפקד פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים שמאחוריו שירות ארוך שנים ביחידות העילית, בריינג'רס ובדיביזיות המוטסות. הוא הקים חדר מצב גדול לכל אנשי המודיעין, שצפו דרך מסכי ענק בצילומי מטוסים ללא טייס שריחפו מעל עיראק 24/7.
את אלה השלימו כוחות משימה, צוותים מאוחדים של לוחמים מכוח דלתא, מאריות הים וסוכני CIA, שיצאו בכל לילה לפשיטות על יעדים שונים. א-זרקאווי שלט דרך הפיגועים בקצב המלחמה, והגנרל מק'קריסטל החליט להביס אותו בשטח שלו בזכות יעילות, מהירות וקטלניות. "אם נוכל להנחית בנחישות ובלי הפסקה מכות פיזיות נגד אל-קאעידה בעיראק, רשת שמעדיפה התקפי אלימות ואז רגיעה כדי להתארגן, נוכל לצמצם את הצמיחה וההבשלה של הארגון", אמר הגנרל כשהציג את האסטרטגיה שלו.
מק'קריסטל האמין שהצוותים המאוחדים של המודיעין והכוחות המיוחדים ינטרלו את הסרבול של הצבא ויגבירו את המלחמה ב"אל-קאעידה בעיראק" לקצב שארגון הטרור לא הכיר - וזה עבד.
כוח משימה 26-6 יצא בכל יום ולילה למשימות פשיטה. המסוקים שלו נחתו ממש על בתי החשודים, ומי שניסה לפגוע באנשי הכוחות המיוחדים נקטל. כל משימה כזו כללה איסוף של חומר מודיעיני ומעצר חשודים. זה הביא לעוד מודיעין, ולא פעם פשיטה הובילה לפשיטה נוספת בתוך שעות ספורות.
העצורים נחקרו במתקן מיוחד שהיה צמוד לחמ"ל של גנרל מק'קריסטל. ליד היה מתקן שבו בדקו את "פסולת הכיסים" של העצורים, כלומר כל מה שנתפס עליהם. הכל קרה במקביל ולוחמי הקומנדו ישבו עם אנשי המודיעין סביב אותם שולחנות. מאוד מהר הם החלו לסכל פיגועים, ללכוד מחבלים רבים בארגון, כולל בכירים, ולתפוס הרבה מאוד מחסנים של אמל"ח. ביחס לעיראק של התקופה, הרמדאן של אותה שנה היה רגוע ושקט.
בשלב זה עשה א-זרקאווי את מה שמק'קריסטל הגדיר כ"פשלה רצינית": הארגון שלו ביצע שורת פיגועים קטלנית ברבת עמון, בירת ירדן. 60 הרוגים והרבה מאוד פצועים משלושה בתי מלון שפוצצו הכניסו לרשימת שונאיו את המודיעין של ירדן - ממש כמו שדאע"ש יעשה מאוחר יותר כשישרוף למוות טייס קרב ירדני. עטיה עבד אל-רחמן, בכיר באל-קאעידה, נזף בא-זרקאווי במילים "בוא לא נהיה רק אנשים שקשורים לרצח, שחיטה, דם, קללות, עלבונות וחספוס". אבל זה היה מאוחר מדי.
האיש בשחור עזב את הבניין
בינתיים המשיך הארגון של א-זרקאווי בשלו. ב-22 בפברואר 2006 נשלחו חמישה מחבלים למסגד אל-אסקרי בעיר סמרה, אלא שהפעם הם לא הרגו אנשים: החמושים הניחו מטענים בנקודות רגישות והביאו להרס המסגד. המהלך הזה הביא לסערה של הרג ודם בין הסונים לשיעים. כ-1,500 הרוגים הגיעו למגירות הקפואות של חדרי המתים, הרבה יותר מבכל פיגוע. בארה"ב הבינו שא-זרקאווי הדליק את גפרור מלחמת האזרחים הדתית בעיראק, והפך את המשימה שלהם לקשה יותר.
א-זרקאווי עצמו היה במצב רוח כל כך טוב מההצלחה עד שדאג להכין לעצמו סדרה של תמונות וסרטו וידאו שבהם חשף את פניו - ואז הסיפור הירדני חזר לנשוך אותו.
הירדנים הצליחו לתפוס את זיאד אל-כרבולי. הוא התגלה כאוצר לאנשי המוחבראת הירדני ששאבו כל מידע שפלט, וכמה שהוא פלט: שמות של פעילים, נתיבי הברחה ואספקה, בתי מסתור והרבה מאוד כתובות (לא שזה עזר לו; אל-כרבולי הוצא להורג לאחר שריפתו למוות של טייס הקרב הירדני בידי דאע"ש).
הירדנים העבירו את המידע למודיעין האמריקאי. מטוסי סיור ומטוסים ללא טייס עקבו אחרי חלק מהכתובות, ובאחת מהן - יוספיה - הם הבחינו בשיירה חשודה שהגיעה לאחד הבתים. זמן קצר לאחר מכן פשט על המקום כוח קומנדו שלא נעצר גם אחרי שהתפוצצו עליו שלושה מחבלים מתאבדים ועוד שלושה שפתחו לעברם באש. אנשי הקומנדו יצאו משם בלי אף פצוע, אבל עם הרבה מאוד חומר מודיעיני וחמישה עצורים. אגב, אנקדוטה קטנה: הם יצאו משם גם עם חומר הגלם לסרטון התדמית שהכין לעצמו א-זרקאווי. חומר שכלל לא מעט חומרים מביכים שארה"ב מיהרה לפרסם.
במפגש בין ראש המוחבראת הירדני לגנרל מק'קריסטל נחשפה הכתובת שבה נמצא א-זרקאווי. "הוא (הירדני) ניגש למפה ושם את האצבע שלו בדיוק במרכז העיר בקובה", אמר גורם אמריקאי. זה לא היה מקום שבו חשבו שא-זרקאווי יסתתר, אבל ארה"ב דאגה לכיסוי מודיעיני ואווירי של העיר בת חצי מיליון התושבים. לאחר מכן העבירו הירדנים ל-CIA מידע נוסף: הם גילו שא-זרקאווי משתמש בשירותיו של יועץ רוחני שמגיע אליו לפחות פעמיים-שלוש בחודש. גם הוא זכה לכיסוי צמוד.
ב-7 ביוני 2006 ראו אנשי כוח המשימה 26-6 שהיועץ הרוחני, שייח עבד אל רחמן, יוצא מביתו למסלול לא מוכר. בדרך הוא ביצע כל מיני פעולות התחמקות, והיה קל להסיק שהוא בדרך לפגוש מבוקש חשוב. בשעת צהריים הוא הגיע לבקובה ואנשי מק'קריסטל הבינו שהדג השמן שלהם עומד להיתפס ברשת. סמוך לשעה 17:00 הם ראו במסכים שלהם דמות מעט מטושטשת, ואז יצאה לכיוונה דמות אחרת. "ראינו בחור לבוש שחורים יוצא לקדם את פניו של אל רחמן ולהכניס אותו לבית", סיפר מק'קריסטל באחד הראיונות שהעניק. הוא נזכר גם שאחד מעוזריו אמר לו: "אין לי מושג מי האדם שנחסל, אבל בטוח שזה הכי בכיר שחיסלנו עד עכשיו".
אנשי כוח דלתא קיבלו פקודה לטוס למקום. הבעיה הייתה שהם היו בבגדד, מרחק של 60 ק"מ, ואחד המסוקים נתקע בגלל תקלה. באותם ימים החזיק חיל האוויר האמריקאי מטוסי קרב חמושים שטסו 24/7 מעל עיראק, למקרים שבהם כוח קרקעי זקוק לעזרה. אחד מהם קיבל פקודה לטוס לבקובה. "באמת רציתי לתפוס אותו בחיים", אמר הגנרל האמריקאי, אולם סגנו - שהבין היטב את הסיכוי ואת הסיכון - אמר לו שאי אפשר לחכות. באישורו של מק'קריסטל, טייס ה-F-16 קיבל את הפקודה "תפיל את הפצצה".
וזה מה שהיה. הטייס ביצע יעף שאחריו בא פיצוץ, ואז הגיע יעף שני שבסופו הופלה פצצה חכמה פייווי GBU-12 במשקל של 250 ק"ג. דרך המסך ראו האמריקאים את קריסת המבנה. כעבור שתי דקות הופלה פצצה נוספת, ו-20 דקות לאחר מכן הגיעו למקום גם לוחמי כוח דלתא. הם מצאו את א-זרקאווי גוסס וכאילו רק מחכה להם. האיש לבוש השחורים מת לאחר שראה פרצוף של אנשי קומנדו אמריקאים מביטים בו.
ותודה למלחמת האזרחים בסוריה
השיטה שהביאה לחיסולו של א-זרקאווי הפכה לשיטת לחימה נגד הטרור בעיראק, ובשנת 2008 כבר צנח מספר ההרוגים האמריקאים במדינה למעט יותר מ-300. ב-2011 היו רק 50 הרוגים. זה הביא את ארה"ב להזדמנות שחיפשה - לעזוב את עיראק כמה שיותר מהר.
אנשי א-זרקאווי הפכו לצל של מה שהיו בעבר, אולם הקומץ שנשאר שמר על הגחלת ועקב אחרי מה שקורה בסביבה. המודיעין הירדני היה היחיד שהזהיר מפניהם, במיוחד בהקשר למצב האזורי. אולם איש במערב לא התייחס לדיווחים שלהם ברצינות. אלא שאותם אנשים קראו לעצמם כבר אז "המדינה האסלאמית", ומדי פעם נפגשו באזור צפון-מערב עיראק.
בתחילת הדרך החליף הארגון הזה מספר מפקדים, אולם אלה לא זכו ליותר מכמה שבועות או חודשים של חיים טרם חוסלו על ידי הקומנדו האמריקני. כבר בשנת 2008 פשט כוח קומנדו אמריקני על בסיס של המדינה האסלאמית בסוריה וחיסל אדם ששמו אבו אל-גדיה, מי שניהל את קווי אספקת הכסף ומגויסים של הארגון.
גם המנהיג שהחליף את השניים שנקטלו לא הרשים באותן שנים. אברהים עוואד אל-בדרי היה אז בן 32, מספר שלוש בארגון ולא החזיק בתפקיד של לוחם. אבל אל-בדרי, שבחר לעצמו את הכינוי "אבו בכר אל-בגדדי", האמין באסלאם הקשה - וגם בגורל, שאכן שיחק לטובתו.
אל-בגדדי קיבל את הפיקוד בשנת 2011 ומדי פעם שלח מחבלים מתאבדים לקטול אזרחים עיראקים. האמריקאים, נזכיר, כבר יצאו מהמדינה בשלב זה. זמן קצר לאחר מכן בא האביב הערבי, פירק את מדינות ערב והפיל שליטים כמו אבני דומינו. מדינה אסלאמית חוצת גבולות נראתה לראשונה כמו אפשרות אמיתית.
אל-בגדאדי העביר את הזמן בטרור נגד מוסלמים והכרזות ריקות מתוכן, ואז ראה איך מעבר לגבול מתחילה לקרוס המדינה הסורית - וזיהה הזדמנות. הוא מינה את אבו מוחמד אל-ג'ולאני, אחד מעוזריו הנאמנים ביותר, לפקד על סיור קטן שיצא לסוריה ויפתח להם את הדרך. "היינו שבעה או שמונה אנשים", אמר בהקלטה נדירה. "המהפכה הסירה הרבה מהמכשולים וסללה לנו את הדרך להיכנס לארץ המבורכת הזאת".
אל-ג'ולאני נפגש עם ג'יהאדיסטים סורים וניצל את הוואקום שנוצר באזור עם פרוץ המרד והמלחמה. בפקודת אל-בגדאדי הא הקים בסוריה את ג'בהת א-נוסרה (חזית הסיוע), שאמנם הוצגה כארגון סיוע למורדים הסורים, אבל הייתה הדבר הכי רחוק מזה ולמעשה סללה את הדרך להקמת ארגון המדינה האסלאמית - דאע"ש כפי שאנו מכירים אותו כיום.
איך שגלגל מסתובב
אז מה היה לנו שם? קנאי דתי שכבר בשנות ה-90 דיבר על מדינה אסלאמית; חיסול שהביא הרבה יוקרה לגנרל מק'קריסטל, אבל גם פינה את הדרך ליורש; ואדם שאיש לא ציפה ממנו לשום דבר מיוחד, אבל היה בעמדת הנהגה כשנוצרה הזדמנות להגשים את החזון המקורי של המייסד המיתולוגי; וכרגיל, התחפפות של ארה"ב מהאזור בטיימינג שהשאיר מאחור ואקום מוחלט.
השאר הוא היסטוריה, גם אם לא רחוקה, של עריפת ראשים, דם ומוות. השאלה היא מה יהיה ביום שאחרי נפילת דאע"ש, כי כבר אמרנו – כמו שהרעיון לא מת עם א-זרקאווי, ככה הוא ישרוד גם אחרי אל-בגדאדי. האם הפעם יהיה מי שיידע לזהות את התהליכים וייצא למלחמה נכונה?