בפעם הראשונה שאמרו לעדי שזה בסדר שהיא ביסקסואלית, היא הייתה בת 45. זה קרה כשהיא סיפרה לשלושת ילדיה, כולם בגיל ההתבגרות, שהיא יוצאת עם אישה. "הם קיבלו את זה ממש בקלות", היא מספרת. "אמרו לי, 'טוב אמא, אז את בי, זה בסדר'. זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו התייחס אליי לא כאל מתחזה".
עדי היא גרושה, שבמשך שנים ארוכות הייתה נשואה לגבר וגם גידלה איתו שלושה ילדים. "בזמן הנישואים לא סיפרתי לאף אחד שאני ביסקסואלית", היא אומרת. "הייתי סטרייטית בעיני כולם, והרגשתי שאין טעם להסביר כזה דבר כל עוד אין לי קשר עם אישה. רק לפני שנה, כשהתחלתי לצאת עם מישהי, סיפרתי להורים. הם לא הבינו איך יכול להיות שפתאום יש לי בת זוג כשיש לי שלושה ילדים מגבר".
ניפוץ מיתוס מספר אחד: ביסקסואלים לא בהכרח נמשכים לגברים ולנשים באופן שווה. "אני יכולה להגיד היום שהנטייה שלי היא יותר לנשים", אומרת עדי. "קשר עם אישה מתאים לי מבחינת משיכה מינית ורגשית. יכול להיות שזה נובע מהניסיון הלא כל-כך מוצלח שלי עם גברים, אבל גם יכול להיות שעוד שנתיים-שלוש זה ישתנה".
לנשים ביסקסואליות?
"היו לא מעט פעמים שאמרתי לעצמי שאני מעדיפה לצאת עם לסבית ולא עם ביסקסואלית, כי אישה לסבית לפחות יודעת מי היא, ויכולה להגדיר את עצמה בלב שלם".
ואת לא יכולה?
"הרבה פחות. אני מעריצה נשים שיכולות להגיד בביטחון שהן כאלו. הרבה פעמים אני מעדיפה להגיד שאני לסבית מאשר להגיד שאני ביסקסואלית, למרות שבתוך תוכי אני יודעת שאני ביסקסואלית. זה מקום שלא אמורים להיות בו, מקום של אנשים שלא יודעים מה הם רוצים".
נתקלת בתגובות קשות מצד בני או בנות זוג פוטנציאלים?
"אני אף פעם לא אומרת בהתחלה שאני בי, כי אני יודעת שאם אגיד - בכלל לא יתפתח קשר. הבחירה בדרך הקלה של ההסתרה עוברת גם לילדים. כשהבת שלי סיפרה לחברות שלה שלאמא שלה יש בת זוג, הם שאלו אותה אם היא לסבית והיא ענתה כן. כי איך אפשר להסביר לילדים שהיא גם וגם?"
אנחנו נמשכות לנפש ולנשמה של האדם, ולא לאיברי המין
מבולבלים, מפחדים ממחויבות, בוגדניים, הומואים בארון, אפילו נימפומנים – אלה כמה תיאורים שעולים כששואלים אנשים מה הם חושבים על ביסקסואלים. אפשר היה לצפות שיהיו להם חיים זוהרים. הרשימה של הביסקסואלים המפורסמים מציתה את הדמיון - אנג'לינה ג'ולי, קריסטין סטיוארט, דרו ברימור, לינזי לוהן ואפילו מרלון ברנדו - כולם הצהירו בעבר בראיונות שהם דו מיניים וחשפו בני ובנות זוג לסירוגין. אבל המציאות די מאכזבת. מבחינת הסטרייטים גבר ביסקסואל הוא לגמרי הומו, ואישה ביסקסואלית סתם עושה טיזינג. גם הקהילה הגאה מתקשה להכיל את הביסקסואלים, ומתייחסת אליהם כהומואים שלא קיבלו את עצמם או כלסביות שלא בוחלות.
אז האם ביסקסואליות היא זהות מינית בפני עצמה? או שאולי זה באמת שלב ביניים, בו האדם מברר את נטייתו המינית? לדעתו של נדב ענתבי, עצם המחשבה הזו מעידה על ביפוביה – המקבילה הביסקסואלית להומופוביה. "אנחנו מזדעזעות כשאנחנו שומעות דיונים אודות טיפולי המרה, מכיוון שאנחנו יודעות שזהות הומוסקסואלית היא זהות מינית נפרדת, לגיטימית ובריאה לכל דבר ועניין. כך הדבר לגבי ביסקסואליות", אומר ענתבי, דוקטורנט לבריאות הציבור ופסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק וחוקר קהילות להטק"ביות. "התפיסה שהיא לא קיימת נובעת מהנטייה שלנו לקטלג את העולם לפי תפיסות בינאריות, של שחור ולבן, טוב או רע, ובהקשר המיני – הומו או סטרייט. למעשה, מדובר בשני קצוות, שיש ביניהם רצף. העובדה שהמשיכה המינית היא לא בלעדית רק לגברים או לנשים גורמת לאנשים אי-נחת, אבל צריך לזכור שביסקסואלים הם מונוגמיים כמו כל נטייה אחרת. אין סיבה להאמין שאישה ביסקסואלית שנמצאת במערכת יחסים עם גבר או אישה לא תישאר נאמנה. לטעון שמדובר בחוסר החלטיות, גרידיות או מופקרות זה ביפובי וחסר כל שחר. ביסקסואלים רבים מלמדים אותנו מסר מאוד חשוב אודות נטייתנו המינית - הם מלמדים אותנו כי בסופו של דבר אנחנו נמשכות לנפש ולנשמה של האדם, ולא לאיברי המין".
רוני, בת 26, הספיקה לחוות את כל הסטריאוטיפים המתלווים לנטייה המינית שלה, גם מבחורים סטרייטים וגם מנשים לסביות. "הרבה אנשים שואלים אם בגלל שאני ביסקסואלית אני אצא גם עם בחור וגם עם בחורה בו זמנית. או מה אני אעשה אם אצא עם בחור, ופתאום אראה בחורה שמוצאת חן בעיניי. הם לא מבינים שזה בדיוק כמו שאישה סטרייטית תצא עם גבר ופתאום תראה גבר נוסף שמוצא חן בעיניה. אם את מונוגמית את לא תעשי כלום, לא משנה אם את ביסקסואלית, סטרייטית או לסבית, אבל לרוב האנשים ביסקסואליות מתחברת עם מתירנות מינית. זה מאד נחמד כשמחפשים משהו חד פעמי, אבל כשמתחילים לחשוב על זוגיות זה הופך לבעייתי".
אפשר היה להניח שבקהילה הלהט"בית, שמקדשת את הפתיחות ומחנכת לליברליות, ביסקסואלים יתקבלו בזרועות פתוחות - אבל המציאות היא לא ממש כזו. "גם בתוך הקהילה הגאה הרבה פעמים שואלים אותי 'מה את?'" היא אומרת. "פעם הייתי נלחצת מהשאלה הזאת, אבל היום אני פשוט עונה: 'אני אוהבת מהכל'. ואז מתפתח ויכוח האם אני לסבית שמעמידה פנים שהיא סטרייטית, או סטרייטית שמעמידה פנים שהיא לסבית. יש כאלה שאומרים לי שעוד לא מצאתי את הגבר הנכון ויש כאלה שאומרים לי שלא מצאתי את האישה הנכונה".
יצא לך להכיר בני זוג שזה הרתיע אותם?
"זה מרתיע בעיקר נשים. לסביות לא אוהבות ביסקסואליות, כי הן חושבות שאני לא באמת רוצה להיות עם אישה ושאעזוב ברגע שהגבר הראשון יגיע. גברים, לעומת זאת, אוהבים להשתעשע ברעיון שאני אהיה עם עוד אישה בזמן שאני איתם, ושאספר להם עם מי הייתי ומה עשיתי. גם אלה וגם אלה חושבים שאם אני ביסקסואלית אני לא יכולה להיות מונוגמית, ולא מבינים שביסקסואליות לא אומרת שאני אהיה עם עוד גבר או עם עוד אישה במקביל למערכת היחסים שלי איתם".
יש לזה השפעה אישית על מערכות היחסים?
"עם לסביות אף פעם לא נוצר קשר אמיתי, כי אם מישהי מתאימה לי והיא לסבית אז היא לא נותנת לי צ'אנס. רוב מערכות היחסים שלי עם נשים היו עם ביסקסואליות, כי להן קל יותר להבין ולקבל את הסיטואציה".
הומואים הסתכלו עליי כמו שכדורגלנים יסתכלו על כדורגלן שיוצא עם בחור
במסגרת הניסיונות ליצור מרחב בטוח לביסקסואלים אליו יוכלו להגיע, להכיר, לשמוע ולהתייעץ, הקים קוטאלי לנדסמן, 34, את המעגל הביסקסואלי. האירוע הראשון התקיים לפני שנתיים, ולאחר הפסקה של שנה בגלל מבצע צוק איתן הוא יתקיים שוב השנה, ביום הביסקסואלים שחל בסוף ספטמבר. "הרעיון הוא ליצור מקום שצעירים שעדיין לא מוצאים את עצמם יוכלו לפנות אליו, ולמצוא בו אנשים כמוהם", הוא מסביר. "כל אחד חי בעולם פרטי משלו, בלי להכיר אחד את השני. האירועים הפגישו ביניהם ונתנו להם כתובת שאפשר להתחיל ממנה".
אתה מרגיש שקיימת היום קהילה ביסקסואלית?
"הקהילה קיימת בעיקר באינטרנט, בפייסבוק ופורומים, אך יש מעט מאד פעילויות המיועדות לביסקסואלים, וגם פעילויות המיועדות ללהט"בים מדירות הרבה פעמים ביסקסואלים ולא מאפשרות לנו מרחב נוח. אנשים נוטים לכיוון פעילויות לקהילה ההטרוסקסואלית או לקהילה ההומוסקסואלית, ולא מתייחסים לגווני הביניים. זה נכון גם לגבי הכרויות וקבוצות חברתיות. הרעיון שמישהו יכול להימשך גם לגברים וגם לנשים נתפס בדרך כלל כבדיחה. כל התרבות שלנו בנויה על זה שיש שני מגדרים, ומזרח לא יתנגש עם מערב".
אתה נתקלת בעוינות?
"זה אף פעם לא נאמר בצורה מפורשת, אבל היו כמה נשים שברגע שהן הבינו שאני ביסקסואל הרעיון של זוגיות איתי נדחה על הסף. הייתה מישהי שיצאתי איתה, ואחרי שסיפרתי לה שאני ביסקסואל היא רצתה להכיר לי חבר הומו שלה. היום זה יותר קל אבל לא בהכרח בגלל שהחברה מקבלת יותר, אלא בגלל שיותר קל לי להתמודד עם מה שאנשים יגידו".
את המחסור במקומות בילוי לביסקסואלים ניסה למלא גלעד אדמוני, מפיק ויזם בתחום התרבות. "לכולם קשה לקבל ביסקסואלים, אבל מקהילת הלהט"ב הציפייה גדולה יותר, ולכן האכזבה גדולה יותר. אנשים אף פעם לא מאמינים לי שאני נמשך גם לבנים וגם לבנות וההרגשה היא של בדידות. לפני שנה יצאתי עם בחורה, וזה היה ממש כמו לצאת מהארון, רק הפוך. ההומואים בסביבה שלי הסתכלו עליי כמו שכדורגלנים יסתכלו על כדורגלן שיוצא עם בחור".
אדמוני ייסד את ליין המסיבות GUM, ליין נפרד לביסקסואלים. "אימרי קלמן ואני חילקנו סטיקרים כדי לעורר מודעות לביסקסואליות – 'אני נמשך גם לגברים', 'אני נמשכת גם לנשים', ולהפך. קיבלנו תגובות מדהימות וזה התגלגל לרעיון להפיק מסיבה. בסופו התחלנו לארגן מסיבות שהיו מוצלחות מאוד", הוא אומר. "זו מסיבה לכל מי שמאמין שיש דבר כזה. אנחנו לא שואלים בכניסה שום דבר. זו מסיבה של הזדהות עם זה שיש הרבה אפשרויות, הגדרות, זהויות ורצונות. אני רוצה שאנשים יבינו שיש דבר כזה, כמו שהיום יודעים מה זה הומו, אני רוצה שידעו גם מה זה ביסקסואל. יש הרבה ביסקסואלים שנשארים בארון כי אין להם כוחות להתמודד עם אנשים שטוענים נגדם שאין דבר כזה".
מבחן בראנג'לינה
"עד היום לא הצלחתי להגדיר בדיוק את הכאב שאני מרגיש כשאנשים, בעיקר כאלה שאכפת לי מהם, לא מאמינים לי שאני ביסקסואל", אומר אלון, ביסקסואל הנמצא במערכת יחסים עם אישה. "הם חושבים שאו שאני משקר לעצמי, או שאני משקר להם. אף אחד לא אומר את זה ישירות, אבל בכל זאת הספק כואב".
למה לדעתך אנשים לא מאמינים לך?
"רוב האנשים לא אמרו לי 'אני לא מאמין שיש כזה דבר ביסקסואליות'. הם מקבלים את האפשרות שיש כזה דבר אדם ביסקסואל איפשהו בעולם, הם פשוט לא מאמינים לאף בן אדם ספציפי שמגדיר את עצמו בי. אחד הביטויים של חוסר האמון הוא דרישה לעדויות. אנשים שואלים אותך עם כמה אנשים יצאת? עם כמה אנשים שכבת? באיזה מערכות יחסים היית? אלו שאלות שיכולות להיות מאוד חודרניות ולא נעימות. מעבר לזה, גם כשעונים עליהן, ההרגשה היא שאתה מנסה להתגונן, להוכיח".
וזה עוזר?
"לא ממש. השלב הבא תופעה נוספת של חוסר קבלה וחוסר האמון הוא ניסיון להגדיר עבורי מה אני 'באמת', אם אני מעדיף גברים או נשים. אם הייתי שוכב עם בראד או עם אנג'לינה. בהמשך גם מבררים אם אני נמשך לגברים נשיים ולפי זה מדרגים אם אני יותר סטרייט מהומו, ובסופו של דבר קובעים 'אבל הנה, עובדה שבסופו של דבר בחרת להיות עם אישה'".
באמת בחרת להיות עם אישה, לא?
"אני לא בחרתי להיות עם אישה. אני בחרתי להיות עם בן אדם שאני אוהב, ובמקרה מדובר באישה".
לדברי אלון, הספקנות של החברה כל כך גדולה, שלפעמים גם הביסקסואלים לא מאמינים לעצמם. "פעם הייתי הולך ברחוב ומנסה לבחון את המשיכה של עצמי. הייתי מסתכל על האנשים וחושב לעצמי עם מי אני רוצה לשכב? זה הוביל לבלבול נוראי. אם ביום מסוים לא ראיתי גבר שיכולתי לומר לעצמי שאיתו הייתי רוצה לשכב, הייתי חושב לעצמי שאני בעצם לא נמשך לגברים. אם ביום אחרי לא ראיתי אישה שיכולתי לומר לעצמי שאיתה הייתי רוצה לשכב, הייתי חושב את ההפך. בסופו של דבר הבנתי שאני לא מעוניין לשכב עם אף אחד שפגשתי ברחוב".
כמתנדב בארגון חו"שן (חינוך ושינוי, ארגון ההסברה של הקהילה הגאה), אלון מגיע לבתי ספר, שם הוא מספר לבני נוער את סיפורו האישי. "אני מספר לבני נוער על התהליך שעברתי בדרך להשלמה עם הזהות הביסקסואלית. דווקא הם פחות מפקפקים בקיום של ביסקסואליות, אבל תמיד שואלים את אותן השאלות: איך בת הזוג שלי לא מפחדת שאני אבגוד בה? האם מערכת היחסים שלנו פתוחה? האם אני לא מרגיש שחסר לי להיות עם גברים? רק לפני כמה חודשים אנשים מאוד קרובים אליי אמרו לי שהם חושבים שאני ממשיך להגדיר את עצמי כביסקסואל מתוך רצון למשוך תשומת לב. מבחינתם, אם אני בקשר עם אישה אז אני סטרייט לכל דבר ועניין. הם לא הבינו שהביסקסואליות שלי לא תלויה בקשר הנוכחי. אני אמשיך להיות ביסקסואל גם אם יזרקו אותי לאמצע המדבר. יש סטריאוטיפ נפוץ שביסקסואלים הם מבולבלים. אני חושב שדווקא בזה יש אמת. נסו אתם להתבגר בעולם שבו כולם אומרים לכם שאתם לא קיימים".