נערים ונערות רבים חשים מצוקה נפשית קשה כשהם מגלים כי הם נמשכים לבני מינם או לשני המינים. חשוב להדגיש כי נטייה מינית אינה ניתנת לבחירה אלא מסע של בירור וגילוי עצמי. גילוי זה לרוב מרעיש, מטלטל ומפחיד את הנער ההומו או הנערה הלסבית, במיוחד לאור העובדה כי נטייה כזו סובלת מדימוי שלילי בקרב רבים.
>> תאלין חושפת: "אבא שלי היה תוקף אותי"
>> אתם בחרתם: 22 החבילות המדהימות שעשו את 2016
האתגר של ההורים לשמש כתובת לשיח על מיניות, מתחיל הרבה לפני גיל ההתבגרות. המסרים שההורים מעבירים אודות הפתיחות שלהם והיכולת שלהם להכיל שיח פתוח על מין ומיניות נוכחים ונצרבים כבר בילדות המוקדמת. נערות ונערים רבים חיים בתוך "הארון" בבדידות איומה, חווים מצוקה נפשית מתמשכת, מתביישים ואף שונאים את עצמם, ושרויים בחשש מתמיד פן ייתפסו וסודם ה"מביש יתגלה". רבים מהם משוכנעים כי גילוי נטייתם המינית יביא לתרחישים קטסטרופליים: ההורים יתאכזבו ויתביישו בהם או יפגינו דחייה, החברים יתרחקו וילעגו להם.
התנפצות חלום "הילד המושלם"
בית הספר היסודי בדרך כלל מאופיין באווירה הומופובית ולה"טביות סובלת ממוניטין שלילי ביותר. הכינוי "הומו" או "לסבית" מוצמדים לרוב כתווית שלילית, שנועדה להפחית בערכו של האחר ולביישו. בנים המפגינים רגשות פגיעים כמו בכי, או שאינם מפגינים כישורים ספורטיביים "זוכים" לגינויים נוסח "איך אתה בועט בכדור, יא הומו".
בניגוד לתסריטי האימה שהמתבגר טווה בראשו, מתבגרים רבים החושפים את הנטייה ההומוסקסואלית בפני ההורים, זוכים לחיבוק חם מהוריהם ולתמיכה מלאה. לעומתם, יש הורים החווים זאת כהתנפצות חלום "הילד המושלם". מנעד רחב של רגשות שליליים עלולים להופיע: החל מכעס על "הבחירה" של הנער, תחושת כישלון כהורים, האשמה עצמית לגבי הנסיבות שהובילו את הילד למיניות החריגה, למשל נתק מהאב או מערכת יחסים מגוננת עם הבן, בושה וקושי להתמודד עם תגובות הסביבה ודאגה המבוססת על תפיסות סטראוטיפיות לגבי להט"בים כאנשים המנהלים חיי מין פרועים שנותרים בסוף בודדים בשולי החברה.
7 כללי ברזל חשובים
1. ענו על שאלות באופן ענייני ותואם גיל: כשילדים שואלים לגבי מין, המנעו מתגובות נבוכות, ציניות או משתיקות בסגנון: "כשתגדל כבר תבין". ילדים עוסקים באיסוף ידע על מיניות וזוהי הזדמנות נהדרת להוות כתובת עבורם.
2. הקפידו על מסרים מקבלים כלפי מיניות שאינה הטרוסקסואלית: שעת הצפייה בטלוויזיה מהווה הזדמנות נהדרת להעברת מסרים של פתיחות והתייחסות טבעית כלפי הומואים ולסביות. ביטויים נוסח "היא מגעילה אותי", "זו מחלה" ו-"איזה הומו מגעיל" גורמים לילד להבין שנטייה להטב"ית מעידה על פגימות ויפתחו בושה.
3. אפשרו סקרנות מינית והפקת הנאה מהגוף ואמרו אמירות מנרמלות ותומכות: למשל, ילדה קטנה שמגלה סקרנות או מפיקה הנאה מאיבר מינה וזוכה לתגובה שמאשרת את תחושותיה, ועוזרת לה להבין מתי והיכן מתאים להפיק הנאה מגופה, היא ילדה שתפתח תחושת קבלה עצמית ותקשורת פתוחה עם ההורה. לעומתה, ילדה שתקבל מבט נוזף, בקשה "להפסיק עם זה מיד" ומכה על כף ידה, תלמד להשתיק גילוי מיניות ליד הוריה. תגובות כמו כעס, השפלה והענשה יגרמו לרגשות אשם ובושה לגבי תחושות מיניות המתעוררות בה, וכמובן היא לא תגדל להיות נערה שמשתפת את הוריה בתחושות על מיניות.
4. גבר נשי ואישה גברית זה בסדר: הימנעו מביטויים המתייגים התנהגות "נשית" או "גברית" באופן שלילי כשהיא מופיעה בבני המין השני, למשל "הוא מתלונן כמו בחורה", "הוא מתלבש כמו מתרומם", "היא מדברת כמו גבר".
5. מסע הורי ליציאה מהארון: גם ההורים מתחילים מסע ארוך שמטלטל את הספינה משפחתית. לצורך זה מומלץ לפנות לעזרה מקצועית שתסייע בהתמודדות עם הרגשות והעמדות בתוך המשפחה.
6. קשב לקצב: חשוב להבין שלכל אחד יש דרך ייחודית במסע לקבלה עצמית, ולכן יש לכבד את הקצב של המתבגר ולא ללחוץ עליו לצאת מהארון או לחילופין לנסות למנוע ממנו יציאה מהארון.
7. אהבה וקבלה ללא תנאי: זהו הדבר החשוב ביותר שתוכלו לעשות עבור ילדכם. תמיכה ללא תנאי מאפשרת למתבגר השלמה וקבלה עצמית, מפתחת חוסן נפשי ומפחיתה באופן משמעותי סיכון רגשי.
כתובות לסיוע
- תהל"ה - תמיכה להורים להומוסקסואלים, לסביות, בי וטרנס
- איג"י - ארגון הנוער הגאה
- חוש"ן - מרכז החינוך וההסברה של הקהילה ההומוסקסואלית, לסבית, בי וטרנס
- הבית הפתוח לגאווה וסובלנות בירושלים
בת-חן סמל היא פסיכותרפיסטית מומחית, מטפלת משפחתית וזוגית ומדריכת הורים ויועצת חינוכית.