תגידו, מישהו היה מאמין  אז, כשסעידה סולטנה הצווחנית והמענטזת מכל הלב והאגן במועדונים הכי אפלים בתל אביב, תצטרך להגיב עשרים ושתיים שנה אחרי, על זה שהיא, דווקא היא, נבחרה להיות אחת המשפיעות הגדולות על חיי הקהילה ב-40 השנה האחרונות... אנא חרמנה ואלמנה, היא הודיעה לקהל ההמום בשיר הראשון שלה, ורק ההומואים בסצנת המועדונים, שהייתה אז מועדון אחד במרתף חבוי עם שלוש מאות מבלים, התייחסו בכבוד לסעידה, כי היא הצחיקה אותם ודיברה בפעם הראשונה בשפתם.

אני הייתי הסעידה הזו? לפעמים אני לא ממש מאמינה, ולפעמים אני היא גם היום, אבל תמיד אני מחבקת אותה באהבה גדולה, אני יודעת כמה היה לה ולי ולנו קשה. ואז, לא הייתה לי שום אפשרות אחרת לפרוץ, חוץ מאשר להיות פרובוקטיבית ומצחיקה ומשעשעת, כי אם הייתי באה עם הכאבים והקשיים, אף אחד לא היה מקשיב ומקבל את זה. נעמי שמר כתבה פעם משפט שהוא כנראה אחד ממשפטי ההומואים המאפיינים בכל הזמנים (למרות שהיא בטח לא ידעה את זה): "השמחה שלי היא המחאה שלי". אז אנחנו שמחות. אל מול הקשיים, החיים, היומיום. שמחות כי רק ככה אפשר.

צפו בסיפורים המעניינים של 10.5 לאורך השנים (צילום: חדשות 2)
דנה בביצוע לאחר הניצחון באירוויזיון | צילום: חדשות 2

>> היכל הקהילה: רשימת הזוכים המלאה

בגיל 15 עליתי על הבמה בפעם הראשונה במחזמר יוסף וכתונת הפסים ושרתי בקול גבוה (יותר ציפציף משל כל הבנות במקהלת העפרוני) והרגשתי אושר ושלמות. לא היה ארגון איגי אז, ולא היה מי שיקל לי על הבלבול והלבטים, אז גיליתי את הבמה, וחלמתי ששם יהיה המקום שלי, אבל כשבאותו הזמן החלו המחשבות על שינוי, ידעתי גם שכשאני אבחר באפשרות הזו, אני אוותר על החלום הגדול של הבמה. לא רציתי לשנות סדרי עולם ולא רציתי לחנך או ללמד אנשים לכלום. רציתי לשיר.

לפני שבוע בהופעה בבודפשט ניגשה אליי טרנסית מקסימה, וסיפרה לי באנגלית רצוצה שליל הזכייה באירוויזיון היה הלילה שנתן לה את הכוח לשנות את חייה. שמעתי את זה בשנים האחרונות עשרות פעמים, בעשרות ארצות ובשלל שפות. בכל פעם מחדש כשאומרים לי את זה, אני מרגישה מחנק בגרון, ונלחמת בדמעה אחת שכמעט פורצת החוצה, ואז אני עושה את הפרצוף האדיש שלי, ולא נחנקת, ולא נותנת לדמעה לצאת ומחייכת בלי להגיד כלום. כי זה מביך אותי, ולפעמים קצת מלחיץ אותי.

אז הנה עכשיו האמת. גם כשמאקו גאווה בישרו לי על הבחירה הזו, הציף אותי הריגוש העצום הזה, ושיחקתי אותה כאילו כלום. אבל זה ממש לא כלום בשבילי. שיהיה לנו חג גאווה שמח. איך סעידה הייתה אומרת?  וואללא אקסטזי, וואלא אקסטה נו!

>> מצעד הגאווה 2015  בתל אביב – כל האירועים

>> היכל הקהילה: רשימת הזוכים המלאה