>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בכל הקשור לילדים טרנסג'נדרים, החברה מחזיקה בדעות מיושנות, לפיה זה "מוקדם מדי בשביל ילד להחליט דבר שכזה". בקהילה הרפואית כבר הוגדרה התופעה של אדם טרנסג'נדר כסובל מאי התאמה מגדרית (דיספוריה מגדרית), והדבר מהווה למעשה מעין חותם על כך שטרנסג'נדר הוא אדם שנולד בגוף שאינו מתאים לזהות האמיתית שלו.
סיפורה של דיינן טיילר, ילדה בת תשע ממחוז אורנג' שבקליפורניה, יכול בהחלט להוות סוג של ראיה ודבר שיגביר את המודעוּת עבור הסיסג'נדרים (אנשים שאינם טרנסג'נדרים). מאז גיל שנתיים דרשה דיינן להתלבש בשמלות ושיפנו אליה בלשון נקבה. בגיל ארבע היא הרחיקה לכת – וניסתה לחתוך את איבר המין הזכרי באמצעות מספריים.
בראיון גלוי לב למגזין Closer האמריקני, מספרת האם שרה טיילור, מדריכת יוגה בת 39, על התהליך שעברו היא ובעלה ביל, עד שהבינו כי עליהם לקבל את העובדה שיש להם בת שנולדה בגוף הלא נכון.
אבחנה מיושנת: הרופאים החליטו שהיא סובלת מ-ADHD
"יום אחד אני נכנסת לחדר שלה, ומוצאת אותה רגועה, ומנסה לחתוך את איבר המין הזכרי שלה באמצעות מספריים", אומרת שרה. "שאלתי אותה בלחץ מה היא עושה, אבל היא הייתה רגועה לחלוטין, ואמרה: 'אני הולכת להיפטר מזה'. הרגשתי בחילה".
הרופאים שבדקו את דיינן ביומיים שלאחר מכן, שלדבריה של שרה החזיקו בדעות מיושנות, אבחנו את דיינן כסובלת מ-ADHD, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.
שרה מספרת כי כאשר הייתה מלבישה את מי שראתה בטעות כבנה בן הארבע, מצאה עצמה נאבקת עם ילדה נחושה, המנסה להתנגד באלימות לסירובה של אמה להתלבש בבגדים של בנות. "מצאתי את עצמי אחרי שהייתה נאבקת בי עם סימני נשיכה וסימנים כחולים", היא אומרת.
יום אחד אספה שרה את בתה מבית של חברה לגן, כאשר הייתה לבושה בתחפושת סינדרלה – שמלת נשף וסנדלי עקב שקופים. את ציפורניה צבעה בלק וורוד. "כשדרשתי ממנה להוריד את התחפושת, היא החלה לבכות.
"חשבנו שמדובר בשלב שיחלוף, שבסך הכל יש לנו ילד הומו. היינו אוספים אותו מהגן ורואים שהוא משחק עם הבנות בבית הברביות ולא במשאיות עם הבנים. הרבה ילדים הומואים עשו את זה כשהיו קטנים. אבל דיינן ממש כעסה כאשר פניתי אליה בתור ילד".
הפסיכיאטרים: "תנו לבתכם לחיות כילדה לכל דבר ועניין"
כשהייתה בת שש, הסיעו הוריה של דיינן את בתם למסיבת יום הולדת של חברתה לכיתה א'. דיינן, נסערת מהעובדה שלא הותר לה ללבוש שמלה למסיבה, קפצה באמצע הנסיעה מהמכונית, ורצה אל תוך הכביש הסואן, כשהיא צועקת: "אני רוצה למות!".
שרה נבהלה כל כך, רצה אל הכביש, ונסעה מיד לבית החולים הקרוב, שם נבדקה וטופלה במחלקה הפסיכיאטרית במשך חודש. שם, למרבה המזל, היו רופאים המנוסים באבחון ילדים בעלי אי התאמה מגדרית, ובתום האבחון המליצו חד-משמעית: "תנו לבתכם לחיות כילדה לכל דבר ועניין".
מאותו הרגע, התלבשה דיינן בבגדים של ילדה – גם לבית הספר, דרשה שיפנו אליה בלשון נקבה וקיבלה צעצועים חדשים, לפי בחירתה. את השם היא לא חשה צורך לשנות, שם "דיינן" הוא שם המקובל באמריקה גם בקרב בנים וגם בקרב בנות.
המורים הטרנספובים: "תלבישו אותה כמו ילד, זה מבלבל את התלמידים"
מאותו הרגע, אומרת שרה, ראתה את בתה סופסוף מאושרת באמת. שרה חשה הקלה ושמחה, והשלימה לחלוטין עם העובדה שיש לה בת שיכולה סופסוף להיות עצמה.
ביל, לעומת זאת, התקשה לקבל את העובדה שיש לו ילדה טרנסג'נדרית. "הוא גבר מאצ'ו, והוא אמר לי לא אחת שהוא מוטרד מזה שהבן שלו נשי כל כך", מספרת שרה. "אחרי כמה שבועות, הוא כבר הפנים את המציאות".
בבית הספר, למרבה הצער, לא זכתה משפחת טיילר לשיתוף הפעולה של צוות המורים הטרנספובי. כאשר החלה דיינן לסבול מהתנכלויות מצד ילדים, המורים להורים הכועסים: "תגידו לו שיפסיק להתנהג כמו 'נסיכה', תלבישו אותו כמו ילד ותחליפו את תיק האוכל הוורוד. זה מבלבל את התלמידים".
לבסוף העבירה דיינן את בתה לבית ספר אחר, שם, היא אומרת, זכתה לשיתוף פעולה מלא מצד המורים. בתם זכתה לתמיכה מחבריה לספסל הלימודים. "אפילו הבנים אמרו לה שהיא אמיצה מאוד, והם תומכים בה לחלוטין", מספרת שרה.
לדבריה של שרה, אם תרצה בתה בגיל 15 לעבור ניתוח, היא תאפשר זאת ללא ויכוחים. "הכי חשוב לי שבתי תהיה מאושרת", היא אומרת.