המעבר לרמי בטקסס היה זריז. באתי עם מזוודה אחת, ומיד התפנה לי מקום בארון, רמי עוד מלמל משהו שאני לא דומה לתמונה המקורית באטרף אבל כנראה שהתבלבל מקצב הדברים. התחלנו מיד לעבוד בניקוי שטיחים, עבודה פיזית קשה, וכל מי שאני נותרה מאחור.
רמי גר בקומפלקס מפואר ליד גלריה ביוסטון, בדירה עם מיטה ענקית, מטבח איטלקי ואני, שהגעתי לשם על תקן העוזרת שלו. לא היו בינינו יחסי מין, ואם היו, אז הם היו פשוטים וחד צדדיים. לא הייתה שם אהבה, והאמת גם לא הייתי פנויה לזוגיות, אבל הייתי תלויה בו באותה חצי שנה, עזבתי עבודה קודמת ולא היה לי אפילו כרטיס טיסה חזרה לארץ.
הייתי תלויה לא רק ברמי, אלא גם בבוס שלו, ואפילו ביחסים המורכבים שהיו לו עם האקס שלו. יום אחד פגשנו בו במסיבת בריכה שהלכנו אליה, ונוצר ביני ובין האקס חיבור, שיחקנו סנוקר ודיברנו המון. רמי לא אהב את הרעיון וגער בי כל הדרך הביתה. באחד הימים לאחר מכן, תפסתי את רמי נכנס שוב לאטרף ומדבר עם אחרים. נורא נפגעתי, למרות שלא הבנתי למה אני נפגעת בכלל, הרי לא הייתה בינינו אהבה או זוגיות, אבל חששתי שאאבד את האדם שאני תלויה בו להישרדותי.
הישרדות זו אולי המילה המדויקת ביותר לתקופה. ברחתי לצד השני של העולם אחרי שלא קיבלו אותי בבית כשיצאתי מהארון, ושילמתי על זה מחיר רב. לא רק המרחק מהמשפחה והאחיות, אלא גם לאבד את עולם הדראג בו זרחתי ופרחתי, למקום שבו הייתה בעיקר תחושת נתק וניסיון ההישרדות שלי, שעניינו אותי יותר מאשר מחשבות לגבי עצמי.
את ימי החופש ניצלתי כדי ללכת לגלריה לראות ישראלים ולדבר איתם. באחת מהפעמים שאלתי אותם אם צריכים עובדים, והם השיבו שכן. שמרתי את זה בבטן, חשבתי על זה הרבה, ואחרי מספר שבועות החלטתי - זייפתי מחלה. הודעתי לרמי שאני מרגישה רע והקאתי בכוונה. רמי הודיע לבוס שאני לא מגיעה לעבודה ויצא מהבית. מיד קמתי מהמיטה, ארזתי את המזוודה שלי, השארתי את המפתח במטבח ויצאתי מהדירה.
הגעתי לקניון בו ידעתי שהם עובדים, דיברתי עם הבחור שדיבר איתי לפני מספר שבועות וכעבור זמן קצר אחיו שניהל שם מספר עגלות קבע לי פגישה עם המנהל ולקח אותי לדירות שבהן הם מתאכסנים.
ישנתי בדירה את אחר הצהריים וכשהגיעו העובדים עשו לי היכרות עם כולם. הם היו מקסימים ומלאי אנרגיה, אחד מהם שהיה גיי הציע לי להיות איתו בחדר, הוא היה חביב אליי, נתן לי מצעים וכל מה שרק הייתי צריכה. למחרת פגשתי את המנהל, אז הבחנתי בשם Gozlan על הדלת, ומפה לשם התברר שהוא קרוב משפחה – הוא היה הנכד של אח של סבי. העולם לא כל כך גדול כך מתברר. התחברנו מיד, ואפילו התקשרנו להורים. זו הייתה חוויה משעשעת.
הפריבילגיות שהעניק לי, לצד העובדה שזו הייתה התקופה לפני חג המולד, העניקה לי מרץ והמכירות היו טובות. נהניתי מהחברים ומהעובדה שקרוב משפחה מנהל אותי. שותפי לחדר הכיר לי אתרים מקומיים של גייז להיכרויות וסטוצים, ונרשמתי לאחד מהם. באחת השיחות הכרתי בחור מקסים, חצי אפרו-אמריקאי וחצי מקסיקני, דווין שמו ומהר מאוד עברנו לשיחות טלפון. דיברנו שעות, הוא סיפר לי על עצמו, על העבודה כווטרינר ועל כך שהוא עושה בייביסיטר לכלבים ולכן יוצא לו לישון בהמון דירות ברחבי יוסטון, וקבענו להיפגש ביום החופשי הבא שלי. כל כך חיכיתי למועד הזה.
כשהגיע יום החופש, הוא בא לאסוף אותי מהקומפלקס וכשיצאתי עמד מולי בחור חתיך, בעל מראה מולאטי וראש מגולח. התלהבתי, וכנראה שגם הוא אהב את המראה שלי. חייכנו אחד לשנייה, עליתי לרכב ונסענו. כל הדרך דיברנו, איזה סרטים כל אחד אוהב, והוא הכיר לי את "מדיאה". כשהגענו אליו, נכנסנו לחדר השינה וצפינו בסרט. צחקנו, התחבקנו, הוא היה רומנטי ואפילו ג'נטלמני. העברתי שם את הלילה ובבוקר הוא החזיר אותי לדירה. זרחתי מאושר, לראשונה זה חודשים ארוכים הרגשתי בן אדם, ולא מכונת עבודה.
הוא ביקש לשמור על קשר, והסכמתי. יצאנו לעבודה, ומצב הרוח כנראה השתחל אל תוך המכירות שנסקו לשמיים. בערב דווין כבר התקשר, ושוב בא לאסוף אותי. החיבור היה מיידי, היה משהו נורא רומנטי בקשר הזה. כך חלפו להם כמה חודשים, בהם הוא מחזר אחריי ואני נזהרת שלא להיפגע שוב. כל יום נפגשנו עד שלבסוף הוא הציע לי לעבור לגור איתו. התייעצתי עם קרוב המשפחה בעגלות, שהבטיח שתמיד יהיה לי לאן לחזור, ומקץ כמה שבועות עברתי לגור איתו.
המשכתי לעבוד בעגלות בחצי משרה, ובינתיים חיפשתי עבודה אחרת עד שלבסוף מצאתי עבודה בחנות של ישראלים לתליונים מזהב. לא היה קל, אבל זו הייתה תקופה טובה. עד שלילה אחד ישבתי בדירה והטלפון של הבית צלצל. מעברו השני של הקו היה האקס של דווין, הוא התקשר לספר לי שהקשר ביניהם נמשך, שדווין מגיע אליו מדי פעם והם שוכבים. הרגשתי שמישהו מנסה לחבל בקשר שלנו אבל באותה העת הבנתי שיכול להיות שהוא חושף בפניי את האמת. כעסתי נורא ובחרתי שלא להאמין. שמרתי את שיחת טלפון בבטן, לקחתי את הרכב והלכתי לאסוף את דווין מהעבודה. כמעט עשיתי תאונה, הראש שלי לא היה במקום. הוא עלה לרכב, והייתה שתיקה רועמת באוטו, פתאום לא מצאתי את המילים להעלות את הנושא. לאחר מספר ימים הוא ניגש אליי ורצה לדבר.