אתמול בתכנית הבוקר, אמר האינטלקטואל, הוגה הדעות ואיש הרוח אביעד קיסוס (בוגר מגמת התיאטרון בתיכון המקומי) ש"לי אין שום צ'אנס להיות אדם מאושר, שווה זכויות במדינה הזאת, ולא משנה כמה הומואים טיפשים ונחותים יניפו דגלי גאווה במטה הליכוד", ובכך הביע תסכול מתמשך מקיומה של הקבוצה שאני עומד בראשה - גאווה בליכוד (תסכול שהחל בתשדיר בחירות למרצ שהשתתף בו כבר בבחירות הקודמות).

עכשיו, אני מבין את התסכול מכך שתהיינה מפלגות דתיות (גם) בקואליציה הבאה. גם אנשים דתיים, וגם אנשים שאינם תומכים בזכויות להט"ב רשאים לבחור נציגים לרשות המחוקקת.

לא רק במשולש שינקין-רוטשילד-קינג ג'ורג' יש זכות בחירה. נו, דמוקרטיה. בעיה.

>> "לפני שאתפקד לליכוד" // אביעד קיסוס משיב לאמיר אוחנה

אבל מה גדולה הצביעות: אני לא זוכר שאף אחד הגיע לאיזה כנס של החרדים עם דגל הגאווה כדי להביע אמירה. אני לא זוכר שאף אחד הגיע לכנס של התנועה האיסלאמית, שהיא חלק מהרשימה המשותפת, כדי להביע את מורת רוחם הלהט"בית.

דגלי גאווה במרכז הליכוד, בחירות 2015 (צילום: אמיר אוחנה)
עו"ד אוחנה בערב הניצחון | צילום: אמיר אוחנה

מעניין למה. אולי כי אם היה איזשהו סיכוי להרכיב את ממשלת "רקלאביבי", זה היה רק בתמיכתן של המפלגות הללו יכול להיות?

ובכן, היות שקיסוס הוא בכל זאת אושיה, חבר בוועד המנהל של איגי (ארגון הנוער הגאה) ופעיל בקבוצה, חשבתי לספר לו קצת על מי הוא דיבר:

ב-2011 הקמנו, קבוצה של ליכודניקים וליכודניקיות, את הקבוצה הלהט"בית הראשונה (ובינתיים – ולא למשך זמן רב - היחידה) בימין. המטרה היא לפעול למען שוויון זכויות להט"בי מלא, ולעשות זאת מתוך תפיסה אידאולוגית ימנית, ליברלית, ציונית – באופן שכל אלה לא יעמדו בסתירה – והם אינם.

מאז הקמת הקבוצה הצלחנו לשנות בליכוד הן את השיח הפנים מפלגתי והן כלפי חוץ.

הפכנו לאחת הקבוצות המובילות והמשפיעות בליכוד, שנמצאת בקשר הדוק עם רבים מהנבחרים, הצלחנו להביא לשינוי חוקת הליכוד – באופן שאחת ממטרות תנועת הליכוד תהיה גם לפעול למניעת אפליה על רקע של נטייה מינית (תיקון שמי שהצביע עליו ברוב גדול היו חברי מרכז הליכוד. כן, כן, אותה קבוצה שמוצגת לעיתים בתקשורת כבורים חשוכים ונבערים). הבאנו את נבחרינו לא רק למצעדי הגאווה, אלא גם להיות בשורה הראשונה בחקיקה הפרו-להט"בית בכנסת היוצאת (ח"כ מירי רגב, למשל, חתומה על 6 מתוך הצעות החקיקה הפרו-להט"ביות בכנסת היוצאת, חמש כיוזמת ואחת כמצטרפת) ובפעילויות הממשלה (למשל הנחייתו של גדעון סער כשר הפנים להחיל את חוק השבות גם על בני זוג מאותו המין).

השר הבכיר ביותר שקרא להכיר בנישואים בין בני אותו המין בישראל ובשוויון מלא בפני החוק גם הוא מהליכוד, שר הביטחון משה יעלון, שאף הגיע לייצג אותנו בכבוד בפאנל הלהט"בי הגדול שערכה האגודה בפברואר השנה.

גם חברות וחברים נוספים מבין נבחרי הליכוד הביעו את תמיכתם בשלל הזדמנויות: לימור לבנת בביקורה ב"בית דרור" (בית מחסה לנוער להט"בי שהורחק ממשפחתו על רקע זה), אופיר אקוניס בגינוי פומבי חריף לאמירות ההומופוביות שעלו מקרב חלק מחברי הכנסת, וכמובן, איך לא – ראש הממשלה.

ראש הממשלה נתניהו לא היה רק הראשון שביקר בבית אגודת הלהט"ב, הוא גם היה הראשון לדאוג לכך שכל שרי הליכוד החברים בוועדת השרים לענייני חקיקה יצביעו בעד הצעות החקיקה הפרו-להט"ביות שהונחו על שולחן הממשלה.

כשחוק הפונדקאות, למשל, עבר את ועדת השרים – הגיש השר אורי אריאל ערר לערכאה הגבוהה ביותר – הממשלה כולה – מתוך אמונה שמי שאחראי על סדר היום של הממשלה – ראש הממשלה – "יקבור" את הצעת החוק ובכך לא תתקדם.

ראש הממשלה התערב באופן אישי – העלה את ההצעה לשולחן והערר נדחה ברוב קולות הממשלה – בראשם ראש הממשלה בעצמו.

דגלי גאווה במרכז הליכוד, בחירות 2015 (צילום: מתוך הערוץ הראשון)
דגל הגאווה היחיד שנראה בטלוויזיה - בליכוד | צילום: מתוך הערוץ הראשון

אבל אביעד קיסוס עדיין אינו מאושר.

הוא בוודאי מעדיף את גישתם של חלק מחברות הכנסת של מרצ – שהצביעו נגד חוק הפונדקאות, כביכול מתוך עיקרון פמיניסטי השולל את זכות האישה על גופה! הן אומרות לנו שהזכות על גופה של אישה איננו שייך לה, אלא למדינה.

אגב, איפה היו הפמיניסטיות הדגולות מאז 1996 – השנה בה חוקק החוק אך הוחל רק על זוגות הטרוסקסואליים? למה לא ביטלו מאז את החוק ש"פוגע בזכותן של נשים על גופן" (ואיזה טיעון נפסד, האם יש אישה אחת שמשתתפת בהליך פונדקאות בכפייה?).

או את גישתם של  - כל - חברי מרצ שלא הצביעו בעד הצעת החוק הנפלאה שבאה להשוות את נקודות הזיכוי במס שמקבלות משפחות, גם להורים בני אותו המין. הצעה נפלאה, אך מה לעשות – לא הגיעה משולחנה של סיעת מרצ – ולכך – אין מחילה ואין כפרה. כי הרי כולנו, הומואים, לסביות, בי וטראנס – רשומים בטאבו כרכושה הבלעדי של מרצ.

תראו, למרצ שמורות זכויות אמיתיות על חלוציות בפעילות למען הלהט"ב. הם אכן היו שם קודם. אך כדרכם של קרטלים, הם מבקשים כיום בלעדיות, ומניעת תחרות.

כאנשי השוק החופשי – לכך פשוט לא נוכל להסכים.

כי אתה יכול להיות הומו, ועדיין להבין שזה לא רעיון טוב להמר על ביטחונה של ישראל בהקמת מדינה עוינת נוספת בלב שטחנו. כי את יכולה להיות לסבית ועדיין להבין שהמודל הסוציאליסטי הביא כלכלות ותיקות משלנו לכדי קריסה; כי את יכולה להיות טראנסית ולהבין שאף עם לא היה מוכן לוותר על ערש תרבותו והיווצרותו כעם, המקומות ההיסטוריים המבטאים את מי שהוא כעם; כיאתה  יכול להיות ביסקסואל ולהבין שיש עוד נושאים על השולחן מלבד זכויות להט"ב, והם גורליים לקיומנו כאן לא פחות.

על מי אמר קיסוס "הומואים נחותים וטיפשים" ולמי הוא התכוון?

האם לד"ר אוון כהן, מהמרצים הבולטים בעולם בתחומו, שנופף שם בדגל יחד איתי? האם לבן זוגי אלון חדד, בוגר תואר שני במתמטיקה מהטכניון? ואולי הוא התכוון אליי? בכל זאת, רק תואר במשפטים זה באמת לא הרבה. לא שהשכלה היא ערובה לאינטליגנציה, היא באמת לא.

אבל למה התכוון קיסוס כשאמר "נחותים"?

נחותים? בכך שאנחנו פועלים בקרקע הקשה, הלא זרועה והלא חרושה של הימין? בכך שאיננו מסתגרים בחממה הנעימה והלא משפיעה של מרצ? בכך שאנחנו מתעקשים להיות גאים במי שאנחנו – כל המכלול – ימנים, ציונים, אוהבי ארץ ישראל, אוהבי עם ישראל על כל חלקיו- ועדיין להיאבק עבור להט"ב?

הגרבוזיות הזאת, הקיסוסיות הזאת - היא בדיוק הסיבה שהעם לא עם מרצ. "אם הציבור בישראל בחר להקטין את כוחה של מרצ, אם הוא בחר לתת עוד קדנציה לנתניהו, זו אני בלבד שצריכה להסיק מסקנות", אמרה זהבה גלאון "במקביל, זו אחריותה של מרצ כמפלגה לעשות חשבון נפש ולמצוא מחדש את המצפן והכיוון". ואמירתו של קיסוס, האמירה המתנשאת, היהירה, הפוגענית ובעיקר – הבורה והנבערת – היא מקום מצוין להתחיל בו את חשבון הנפש.

 

>> "לפני שאתפקד לליכוד" // אביעד קיסוס משיב לאמיר אוחנה

 

* הכותב הוא עו"ד אמיר אוחנה, יו"ר גאווה בליכוד ונציג מחוז תל אביב של הליכוד, ממוקם במקום ה-32 ברשימת הליכוד לכנסת ה-20, שאם ייכנס אליה במהלך כהונתה, יהיה החבר היחיד בה מחוץ לארון