חצות. מסביב כולם ישנים. רק מהדירה שלכם נשמעות דפיקות פטיש קצובות, ומדי פעם קללה חרישית שמסנן בן זוגך. סביבו פזורים ברגים, מסמרים וחוברות הדרכה של איקאה, והוא נלחם כבר שעתיים במתלה המגבות החדש שקניתם. בינתיים את במטבח, עושה סדר בקופסאות הפלסטיק, בעודך ממתינה ששכבת הצבע הראשונה בפינת האוכל תתייבש. פסח? דירה חדשה? תחשבו שוב. את פשוט מקננת, כמו שקורה ללא מעט נשים בסוף ההריון.
אז ממה נובע הדחף הזה לסדר, לנקות ולארגן את הבית לקראת התינוק החדש, ואיך זה קשור לחרדות מההורות?
הכל בגלל הלחץ מהלידה?
שמה של התופעה לקוח ממנהגן של הציפורים לרפד את הקן לפני הטלת הביצים. הדחף לקנן – לסדר את החדר לתינוק, לשפץ אזורים מוזנחים בבית ולרכוש בגדים קטנטנים בכמות שמספיקה כדי למלא עשר שידות לפחות – יכול לתקוף בכל שלב בהריון, ולפעמים עוד בשלב הניסיונות להרות. נהוג לקשר אותו לאינסטינקט האמהי; אצל רוב הנשים, הוא יפציע במועד הכי פחות נוח לביצוע עבודות פיזיות ומסעות קניות – אי שם בשלהי החודש התשיעי – ואז יגיע גם הלחץ להספיק הכל לפני הלידה.
למרות הכבדות הפיזית והעייפות, נשים מדווחות על פרץ אנרגיה בלתי מוסבר, ששולח אישה שעד לפני כמה ימים לא הייתה מסוגלת להתכופף לשרוך נעליים - לסשן מירוק נמרץ של החריצים בין המרצפות.
לדחף הזה יש כמובן הסבר רציונלי למדי – המעבר מדירת זוג לבית של משפחה דורש הכנות, וישנה גם המוסכמה החברתית להביא את התינוק לבית מתוקתק. ישנה גם ההשפעה של תרבות הצרכנות הקפיטליסטית. אבל מחקרים שנערכו בנושא בשנים האחרונות מאשרים את העובדה שמדובר בתופעה ביולוגית; אלה הוכיחו שינויים מבניים וכימיים במוחן של נשים הרות ומניקות. השינויים הללו נועדו להכין את הגוף והנפש ללידה, לסייע בהיקשרות הראשונית לתינוק ולהכין את השדיים לייצור חלב.
כך למשל, התגלה כי בקרב נשים הרות ומניקות נמצאו רמות גבוהות של הורמון הפרולקטין – שאחראי על ייצור חלב, אבל גם על דחף להזין ולהגן. עכברות מעבדה שקיבלו זריקות פרולקטין, גם אם לא היו אמהות בעצמן, טיפלו במסירות בגורים של עכברות אחרות שהוכנסו לכלובן כל עוד נמשכה השפעת החומר.
בנוסף, סריקות MRI שבוצעו בנשים הרות גילו כי אזור מסויים במוח שלהן (המכונה הגרעין הפראופטי החציוני) גדל במהלך ההריון, ומכיוון שהגרעין ממוקם בהיפוקמפוס, חלק של המוח שאחראי בין היתר על יצירת זכרונות חדשים, הסיקו החוקרים שהמוח האמהי מתכונן ללימוד הטיפול בתינוק החדש ממש באופן פיזי.
גם גברים מקננים
"למרות שברור לנו שישנו מרכיב ביולוגי-הורמונלי בקינון, טרם נמצא החוקר שיצליח למפות בדיוק את התהליך שגורם לנשים לדחף הזה", אומר פרופ' אורן קפלן, פסיכולוג קליני. "אין נוסחה שיכולה לנבא מי תרגיש את הדחף, או שתוכל לגרום לאנשים לא מסודרים להיות מסודרים פתאום, אם ייטלו את ההרכב ההורמונלי המסוים שגורם לנשים הרות לקנן".
אז מה עושים? "הכי פשוט לקחת עוזרת", הוא מחייך. "זה מקרה קלאסי של שילוב בין תורשה (האיזון ההורמונלי) לסביבה (הציפיות של כולם, מה שראית אצל חברות וכו'), וחשוב להתייחס גם לאפקט שיש לקינון על גברים: יש גברים שחשים בדחף הזה לא פחות מנשים, אבל גם אצלם קשה לקבוע האם מדובר בסנכרון הורמונלי מסוים (כמו זה שקורה כאשר תאריכי הווסת של נשים שחיות באותו בית מסתנכרן), או בלחץ חברתי והשפעה חיצונית.
יש גברים שהפגנת דחף הקינון אצלם היא דרכם להשתתף בחוויה שהיא בסך הכל זרה להם, ורק דרך הפעולות הפיזיות של הקינון הם מצליחים לקחת בה חלק פעיל".
ואולם הדחף לארגן, לסדר ולטפל בסביבתו של התינוק כהכנה לטיפול בו עצמו עלול לגלוש למחוזות רצויים פחות. "אצל הרבה אנשים, סדר חיצוני או היצמדות לרשימת מטלות תובענית היא דרך להשיג שקט נפשי", מסביר פרופ' קפלן. "פעולות חוזרות ונשנות של סדר וניקיון מתקשרות היטב עם הציר החרדתי של ההפרעות. הריון, חרף היותו מצב משמח, מעורר חרדות ופחדים לא פשוטים. גם הריונות רצויים יכולים לעורר בזוג חששות מפני העתיד – השפעת התינוק על הקשר הזוגי, חרדות כלכליות, פחד לא לתפקד כראוי כהורים ועוד מגוון רחב של חששות מדוברים ולא מדוברים, שיכולים למצוא מפלט בדחף שכזה לארגן הכל כל הזמן. גם שינוי חיובי מעורר סטרס – קניית דירה, עבודה חדשה או הריון – ויש אנשים שזו דרכם להתמודד".
דבריו של פרופ' קפלן משתקפים היטב במחקר חשוב ומדובר שנערך לאחרונה באוניברסיטת ייל היוקרתית; המחקר מצא כי אזורי המוח האחראים על היקשרות האם לתינוק, מראים פעילות ערה במיוחד אצל חולים שאובחנו כלוקים ב-OCD, תסמונת שלחולים בה יש דחף בלתי נשלט לנקות ולסדר באובססיביות, כדי להפחית חרדה.
התברר שהריון הוא אחד מגורמי הסיכון להתפרצות התסמונת, ונשים שסבלו ממנה עוד לפני ההריון מדווחות לעתים קרובות על החמרה בתסמינים לקראת הלידה ואחריה.
בהנחה שרוב הנשים לא הופכות למקרה פסיכיאטרי בעקבות ההריון, הרי שכולם מרוויחים מהקינון – האם לעתיד מפחיתה את החרדות, האב מוצא דרך להשתתף בחוויה ואפילו התינוק מרוויח חדר מעוצב, ציוד מאורגן וגם נקודות IQ; המחקר הגדול והמקיף ביותר בתחום, שנערך בשנת 2006, גילה כי ילדיהן של אמהות שהפגינו רמות חרדה נמוכות עד מתונות בהריון - השיגו תוצאות טובות יותר במבחני התפתחות שנערכו להם בגיל שנתיים. אז איפה אמרתם שהטרפנטין?