"אני שמחה שהפלתי"
הפלה היא דבר כאוב, נורא ומטלטל - אבל גם ממנה אפשר לצמוח. בלוגרית אמריקאית מסבירה על שברון הלב הגדול כשגילתה שעליה להפיל עובר מת, ועל איך אפשר לצאת מזה חכמה, חזקה ונבונה יותר
רוני שגב
מערכת מאקו הוריםפורסם:
"דיברתי עם מישהו - לא חבר קרוב, יותר קולגה שאני מכירה היטב כבר מספר שנים. דיברנו על אירוע מסוים, והוא התנצל שלא יוכל להגיע. 'אני מאוד עסוק, ומלבד זאת', ואז הוא הנמיך את קולו ועטה ארשת טראגית - 'אשתי עברה הפלה, ושנינו הרוסים, אין לנו חשק לעשות שום דבר מאז שזה קרה'.
"המילים שלו החזירו אותי מיד כמה חודשים אחורה, לתקופה שבה אני איבדתי היריון, לכאב הלב שפילח אותי כשרופאת הנשים שלי הודיעה לי שאין דופק. אני לא זוכרת את האירוע באופן ברור, רק פרטים קטנים: איך הנייר החד פעמי נמעך תחתיי על מיטת הבדיקות, נענוע הראש של הרופאה בזמן שהיא הסבירה לי מה הפרוצדורה לביצוע ההפלה הנדרשת של העובר המת שבתוכי. אני זוכרת שהתאפקתי עם הבכי עד שיצאתי מהקליניקה שלה, כדי לא להפחיד את כל הנשים ההרות שישבו בחדר הקבלה והמתינו לתורן.
"במשך ימים שכבתי במיטה, מכורבלת בכאב שלי, כשהכלב המתוק שלי מרגיש מה עובר עליי ומצטנף לידי, מנסה לעודד אותי. שאלתי את עצמי מיליון פעם: למה? למה? למה דווקא אני, למה זה קורה דווקא לי, מה הסיבה לדבר הנורא הזה?
"זה לקח לי כמה חודשים של החלמה והתאוששות, אבל היום, במיוחד אחרי השיחה עם המכר המרוסק ההוא, אני מבינה שאני אסירת תודה על ההפלה שלי. לא הייתי בוחרת לעבור את החוויה הזו, כמובן, והייתי שמחה לחסוך מעצמי את הכאב הזה, אבל בסיכומו של דבר, אחרי ההלם והכאב, אני מבינה שהרווחתי לא פחות ממה שהפסדתי.
פרסומת
"ההפלה שלי הפכה אותי למלאת חמלה. כתבתי על האבדן בבלוג שלי, וקיבלתי המון תגובות - מאות נשים שחלקו איתי את האסון הפרטי שלהן. ההודעות האלו חיברו אותי לאחווה של עצב וכאב משותפים, שלא הייתי מודעת לקיומם. מאז, אני הרבה יותר מודעת לעובדה שאנשים עוברים דברים קשים, ולא תמיד מראים מה עובר עליהם כלפי חוץ - ומשתדלת לזכור את הידיעה הזו כל הזמן.
"האבדן גרם לי להבין כמה באמת אני רוצה תינוק. לפני ההפלה, היו לי מדי פעם ספקות מטרידים. לא הייתי שלמה במאה אחוז עם ההחלטה להיות אמא, לא הייתי בטוחה שזה הזמן הנכון, אבל רק אחרי שאיבדתי את ההיריון הבנתי כמה אני רוצה עוד אחד. ההפלה גם הראתה לי כמה הכל זמני וחולף, וכמה צריך להוקיר את מה שיש לנו. היום יש לי תינוק בן חמישה חודשים. ממש בזמן שאני כותבת עכשיו, הוא מוציא שיניים, וכבר כמה ימים שהוא חסר מנוחה, עצבני ולא מפסיק לבכות. לא ישנתי כבר כמה ימים, אבל כשאני מחזיקה אותו, מרגישה את הנשימה המתוקה שלו ושומעת את הבכי הקצבי שלו ממש בתוך האוזן שלי - אני זוכרת מה עברתי, ומחבקת אותו קצת יותר חזק".
פרסומת
>> היולדת שהפכה לסיפור היום במחלקה
>> גיבורה עם זנב: חתולה הצילה תינוק ממוות
>> צילומי ההיריון של אפרת אברמוב הם הכול חוץ מבנאליים
מצאתם טעות לשון?