ששת השבועות הראשונים עם התינוק החדש, שזכו לשם "משכב הלידה", לא תמיד פשוטים. ההורמונים עדיין לא הפנימו שהדרמה הסתיימה, ההחלמה הפיזית מאתגרת ורק הבטן לא השתנתה בהרבה (רק נהייתה קצת יותר רופסת).
בין לילות טרופי שינה (עם תינוק שטרם הבין את ההבדל בין יום ולילה), הנקות שמסתיימות חמש דקות לפני שהגיע הזמן להניק שוב ודימומים ממקומות שונים, קחו כמה רגעים לחגוג נקודות ציון משמעותיות בפרק הזמן הראשוני והכל כך אינטנסיבי הזה, שיכול להיות קשה – אבל גם די מדהים.
קצת נחמה בין הנקה להחלפת חיתול
1. רגע השיבה הביתה. הכניסה הביתה מבית החולים עם תינוק חדש היא רגע מדהים בעוצמתו. כשיצאתם מכאן בפעם האחרונה הייתם זוג, אחת מכם התפתלה עם צירים ונסחבתם עם תיק ענק והמון ציוד לחדר לידה. עכשיו אתם שלושה, חוזרים עם עוד יותר ציוד ומתחילים חיים חדשים. כל מה שקניתם והכנתם בעמל רב הופך מסתם יפה לנחוץ, ובקרוב הסלון שלכם ייראה כמו סניף הדגל של טויס אר אס – אז רגע לפני הבלגן, תניחו רגע את השקיות, התיקים והסלקל, תיהנו מהרגע המדהים והחד פעמי הזה. האורח החדש ממילא יעדיף כנראה לינוק קצת לפני הסיור בחדרים.
2. הוא מסתובב כשאתם מדברים אליו. אוקיי, הוא עדיין לא באמת מבין מה אתם אומרים. אבל זה לא מקרי, כבר אי אפשר לטעות – הוא מגיב לקול שלכם. עכשיו אתם עומדים מכל הכיוונים שלו, בודקים אם זה עובד גם עם הקול של סבתא, של סבא ושל השליח של הפיצה. זה בדיוק הזמן להתחיל לספק לו חומרים לספת הפסיכולוג, ולבדוק האם הוא מעדיף את הקול של אמא או של אבא.
3. בקושי רב ומאמץ עילאי: הוא מרים את הראש לראשונה. ונראה כמו הצב הכי קטן ומתוק שראיתם. אם טרם ביקרתם בטיפת חלב ו/או ניחנתם בסבתא עם אג'נדה, תנו לנו לבשר לכם: חשוב מאוד, מאוד, מאוד לשים את התינוק על הבטן כמה שיותר (כשהוא ער). השכיבה על הבטן היא הבסיס לכל ההתפתחות המוטורית שלו, וכל אבן דרך בהתפתחות מתחילה מהבטן. לכן, הרגע שבו הוא עושה את הפעולה האקטיבית הראשונה בחייו – מרים את הראש בשכיבה על הבטן – הוא כל כך מרגש.
4. מזל טוב: הפופיק נופל. "פרפר לילה", "מסטיק יבש" ו"עלה שלכת" הם רק חלק מכינויי החיבה הציוריים שאפשר להצמיד לגלד הטבור היבש, שנושר כמה ימים אחרי הלידה. אתם ממש לא חייבים לשמור את הגלד באלבום, אבל אל תשכחו לצלם תמונת לפני ואחרי של הפופיק החדש של הקטנטן שלכם.
5. לא עוד רפלקס: קבלו את החיוך הראשון. אל תתנו לאף אחד לקלקל לכם את ההתלהבות. כולם יכולים להגיד לכם עד מחר שזה בגלל הגזים, שזה רפלקס ושזה לא אמיתי – אבל התינוק שלכם מחייך אליכם, ובעיניכם זה הכי אמיתי בעולם. חיוכים "אמיתיים" מגיעים בדרך כלל לקראת גיל חודשיים, אבל בימים הראשונים, אתם יכולים לשכתב קצת את המציאות, ולהתעודד מהעוויתות החמודות האלה.
6. הכי מתוק: אגרופים זה טעים. אין דבר משעשע יותר מתינוק שמתעקש שוב ושוב לבדוק האם האגרוף שלו קטן מספיק כדי להיכנס לפיו. בעתיד הוא יעשה את זה עם כל דבר, כולל כפות הרגליים שלו וכל צעצוע, כלי מטבח או פיסת עיתון שתיקרה בדרכו. כל עוד לא מדובר בחפצים מסכני חיים, מדובר באחד המחזות המצחיקים שתיחשפו אליהם (לפחות עד שהוא יבין איך מחטטים באף).
7. גזיזת הציפרניים הראשונה. בקרוב מאוד זה יהפוך להרגל ויקרה פעם-פעמיים בשבוע, אבל טקס גזירת הציפרניים הראשון הוא בהחלט נקודת ציון מרגשת. מכיוון שרוב ההורים הטריים מפחדים ממנו עוד יותר מהלידה, בדרך כלל הגוזרת תהיה סבתא או חברה מנוסה. אתם יכולים לנצל את הזמן כדי לישון, אבל אתם יכולים גם להתבונן בפלא הזה, ולא לאמין איך מכמה בחילות בוקר יצא יצור שלם, שאפילו עושה מניקור.
8. הטיול הראשון בחוץ. ארזת חצי בית, שתית ואכלת, הנקת, החלפת – ועכשיו, הגיע הזמן לטיול הבכורה בחוץ. העגלה מצוחצחת, התינוק לבוש במיטב המחלצות וגם את אלתרת משהו (בכל זאת, את כמה ימים אחרי לידה). לפני שהוא יעשה קקי גב באמצע בית הקפה, או יחטוף התקף גזים בדיוק בקופה בסופרארם, תנצרי את הרגע המרגש הזה.