כיאה לאופטימית שכמותי וצעירונת ברוחי, לא מיהרתי. הייתי בטוחה שהריון יבוא בין רגע ובאופן טבעי. אז זהו שלא, זה לקח בערך שנה של טיפולים. הכל התחיל בסדרת בדיקות: גניקולוגיות, שד, רחם, גנטיות, 200 בדיקות דם (!) ולא זוכרת מה עוד. אבל היה עוד. ואם עברת את גיל 39, אז סביר שבדיקת ה- FSH תראה תוצאה גבוהה, שזה אומר משהו לא טוב על איכות או כמות הביציות שלך.
זו כמובן היתה התוצאה אצלי. לא טובה. משם המשכנו לכמה פגישות עם רופאים שונים, ובהמשך גם לפרופסור נחשב בתעשייה, וכולם הסבירו לנו שהם לא אופטימיים, ושהסיכויים להריון ולידה של תינוק בריא נמוכים. הפרופסור ציין סבירות של 5% להריון ולידה. ואני? עדיין אופטימית.
בחרנו להתחיל בהזרעות. קיבלתי פרוטוקול, שזו בעצם רשימת מכולת לרוקח. זריקות לבוקר, זריקות לערב, בהמשך תהיה גם זריקה לפני השאיבה, נרות לאחרי ההחזרה (תענוג). מטיפול לטיפול, צברתי מיומנויות וחוויות סביב הזריקות: עם שמלה ומחטב הזרקתי בשירותים בארוע משפחתי, בבית קפה עם חברות יצאתי לאוטו בחניון, והכי באקסטרים? קמפינג בכנרת - עשר בלילה, גיליתי שהבאתי מזרק ריק. החתיך ההורס והעייף נוסע הביתה, לוקח מזרק חדש וחוזר לכנרת מותש. טרוף.
שנדבר על המחטב מהארוע המשפחתי? מכל ההורמונים שהגוף מקבל בזריקות, נרות וכל האפשרויות הקיימות, עליתי משהו כמו 3-5 ק”ג וזה מבאס לגמרי. בטח כשמדובר בקפיצת מידה וצריך עכשיו לקנות בגדים כי אין לי מה ללבוש. וגם ככה הוצאתי ים של כסף על כל התרופות.
הזקיקים ריקים, אין ביציות
3 הזרעות לא הצליחו, עברנו לטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF). עכשיו, במקביל לזריקות, יש לעשות מעקב צמוד לזקיקים שבתוכם מבשילות הביציות. הגעתי כמו כולן כל יום בבוקר לפני העבודה לאולטרסאונד (הכי מוקדם שיכולתי ועדיין המתנתי המון זמן) וישבתי על הכסא הזה, עם הג’ל הזה, והדבר הזה שמסתכל לי בבפנים. איזה כיף!! ככה יום ועוד יום ועוד יום בנסיון למדוד את גודל הזקיקים. חמודים נכון? הזקיקים הבשילו וגדלו, נקבע מועד לשאיבתן. ההליך בהרדמה מלאה (אלא אם את זורמת עם הפרופ’ הפרטי ומחליטה בעצתו ללא הרדמה כי למה לדחוף לגוף עוד חומרים? ואז את מגלה את רמת הכאב שאת מסוגלת לשאת. מסתבר שאני מסוגלת. כבוד!), חדר ניתוח, אנשים עם חלוקים, כלים מתכתיים, זרקור מעליי וכל המסביב. חדר התאוששות, כאבים, נשים מתעוררות בבכי, לא נופש!
אני בציפייה והתרגשות, מחכה לרופא המנתח שיגיד לי כמה ביציות שאבו (כמה שיותר זה מעולה, ברור לכולם נכון?) ואז מגיע הרופא ואומר שהזקיקים היו ריקים ואין ביציות. מה??? עכשיו עוד חודש המתנה ומנוחה לגוף מכל ההורמונים, ושוב מההתחלה. האכזבה היתה גדולה כי ארבעה חודשים קודם, טיפול IVF ראשון דווקא כן הצליח! יש הריון!! אבל 9 שבועות אחרי, העובר לא התפתח. גרידה, מנוחה, בכי והתאוששות, והמשכתי לטיפול IVF מספר 2 בו לא היו ביציות. קצת מיואשת והאופטימיות שלי די מעורפלת.
רק אחרי כמעט תשעה חודשים של טיפולים הגעתי לבחור בשם דורון לדיקור, אם לדייק - מומחה ברפואה סינית עתיקה גניקולוגיה ופריון. המדקר האמין שיש סיכוי להצלחה, במשך חמישה חודשים חיזקנו והבאנו את הגוף לאיזון, ואז עברתי לטיפולי דיקור לליווי הריון. אלוף!! מסתבר שאחד הדברים שהכי הייתי צריכה בכל התהליך, זה פשוט להירגע מכל המחשבות, התחושות, הפחדים והטלטלות. מצאתי אוזן קשבת, אדם שמבין ומכיל, ועוזר לפרוק הכל כשהבכי תקוע. יכולתי להתעניין במהות הדיקור היום, ולקבל הסבר מפורט, ויכולתי גם לא, ופשוט להתמסר ולנוח. הדיקור היווה לי שקט, פעם בשבוע נסעתי מחיפה למרכז, וגם מהנסיעה הפקתי את המרב, כי זה היה הזמן שלי בשבוע להיות בשביל עצמי ולהתנתק מהכל.
נשמנו? התנתקנו מעט? מעולה. כי במקביל לדיקור אני עדיין בעיצומם של הטיפולים, רק שעכשיו חוץ מהזריקות וכל ההורמונים והתרופות הקונבנציונליות יש עוד. והעוד היה לאורך זמן חלק בלתי נפרד מהיומיום שלי: תרופות הומיאופתיות למיניהן, תמציות צמחים שונות, אוסף ויטמינים, כמוסות DHEA (שבארץ מאד יקרות, וגיסי חיפש בחמישה פארמים לפחות, בנסיעת העבודה שלו לארה”ב ולא מצא, אבל הייתי חייבת! כי יש מחקרים, והסיפור על ההיא שאחרי חודש נכנסה להריון ספונטני, בקיצור חייבת!!), סלק אחד ביום (גורם לעיבוי רירית הרחם), 2 אגוזי ברזיל ובכלל אגוזים, ירקות כתומים וביצה קשה. כל יום!! יעיד החתיך ההורס שאכל יחד איתי את שלל האגוזים, שאכן כל האמור לעיל היה בתפריט יום יום. לא טירוף?! מה פתאום! בריאות!! את תעשי הכל כדי לעזור לגוף להיות מוכן למצב הריון.
ואז הגיעה הביצית הנחושה
איפשהוא שם באמצע, עברתי מהפרופ’ הנחשב, לרופא אחר שדיבר איתי בגובה העיניים. שוחחנו ארוכות, והיה פשוט חיבור טוב, הוא גם מוכן היה להקשיב, לשמוע ולדבר עם המדקר שלי, והאמין בשילוב הדיקור והשפעתו על הגוף. בטיפול ראשון איתו נשאבה ביצית אחת! נשמע מייאש? בפועל, ביצית אחת נחושה בדעתה, נפגשה עם הזרע בתנאי מעבדה, ושלושה ימים אחרי, הגעתי להחזרה של עובר אחד שהופרה - שם זה קרה. בדיקת הדם שבועיים אחרי הראתה תוצאה חיובית. נקלט הריון.
היום, שנה וחצי אחרי אותה ההפריה, אני מסתכלת על הדברים קצת בהומור כי אני חייבת (טוב נו, גם כי אני אופטימית ללא תקנה). בשורה התחתונה, לעבור טיפולי פוריות זו דרך מאתגרת מאד. יחד עם זאת, אני יודעת שאפשר גם אחרת, ואני מאמינה שחשוב ואפילו חובה למצוא מקום של שקט בתוך כל הטרוף הזה. את חייבת להאמין באמונה שלמה ואמיתית שאת עושה את הדבר הנכון, והנה את בהריון. ברור!! אז תהיי אופטימית. ותדמייני!! גם את זה אגב ג’ון לנון אמר.
ב- 2016 באופן רשמי הבנתי שאופטימיות זו התכונה הכי חזקה שלי ללא כל ספק. זו שנה שהביאה איתה שינוי משמעותי שתמיד ידעתי שיגיע, וגלשתי לתוכו הכי בטבעיות, כי לי היה ברור לאורך כל הדרך, שזה הולך לקרות. ועכשיו, שניה לפני שמתחילה שנה חדשה, אני שוב מתכננת תוכניות (וגם נותנת לחיים לקרות) - אז 2017 הנה אני באה. אופטימית מתמיד, ויש לי עוד המון להספיק!