באתי, לחצתי, ילדתי: לידת החלומות של עדי

שעה וארבעים דקות מאוחר יותר, ב-07:30, הערתי את בעלי ואמרתי לו שמשהו מתחיל לקרות. הורדתי אפליקציה לתזמון הצירים (מסתבר שאין שטות שלא המציאו לה אפליקציה), וביקשתי מבעלי שיתחיל לתזמן. הודעתי גם לאמא שלי שתהיה מוכנה לכל מקרה, אבל שיש עוד זמן.

אם ילדת פעם, גם לך יש סיפור לידה ששווה לספר אותו. שלחי אלינו את הסיפור שלך לכתובת ninemonth@mako.co.il

עוד בטרם הלידה, שריינתי חדר במרכז הטבעי בבית חולים ליס. התקשרתי למיילדת שהייתה במשמרת והתייעצתי איתה מתי כדאי לי לצאת למיון. בסביבות השעה 10:00, הצירים התגברו ונכנסתי לאמבטיה. שוב התקשרתי למיילדת, וזו הסבירה שמכיוון שמדובר בלידה ראשונה – יש זמן. היא הרגיעה אותנו ואמרה שלרוב בלידות ראשונות נשים לא מעריכות נכון את הכאב, הן מגיעות למיון עם פתיחה קטנה ונאלצות לשוב הביתה, לכן כדאי שאמשוך כמה שיותר בבית.

זה מה שעשינו אלא שברגע אחד - הרגשתי שהתינוקת שלי יוצאת. שחררתי צעקה גדולה לאוויר, ופתאום הפוגה. התחלתי להתלבש, אבל שוב ציר לחץ. הפוגה, יוצאת למעלית, ושוב ציר לחץ. מצליחה בקושי להגיע לאוטו, ושוב – ציר לחץ.

אנחנו טסים לחדר הלידה, בעלי קולט את מה שמתרחש בדרך למעלית ומצליח להיכנס פנימה למעלית (מיותר לציין שהתיק המדוגם שלי שארגנתי בטרם עת נשאר באוטו). הוא מתקשר לאמא שלי שתבוא ומהר. אנחנו נכנסים לחדר הלידה הטבעי, ואז המיילדת (המדהימה) מגיעה.

>> בפעם הקודמת: התינוקת שנולדה הפוך