לידת בזק: ילדה את בתה על האסלה הביתית
לכולנו יש פנטזיות על רגע הלידה. אורות עמומים, אולי מוזיקה שקטה, פנים של בן זוג נרגש עד דמעות. עבור אישה אחת התכניות הללו קצת השתבשו, ואת התינוקת שלה היא פגשה לראשונה בלוקיישן לא מאוד רומנטי – על האסלה הביתית
מי היה מאמין שזה יקרה כל כך מהר?
"היו לי כאבי בטן חזקים מאוד, שנמשכו משהו כמו 20 דקות", שחזרה צ'רלי. "חשבתי שאולי אלו צירים, אבל הנחתי שזה לוקח זמן – אחרי הכל, את הבת הגדולה שלי לקח לי 21 שעות ללדת. אחרי כמה דקות הרגשתי שאני ממש חייבת לשירותים, והלכתי לשם כשאני מכווצת מכאבים. הורדתי את החלק התחתון וישבתי, וכשהסתכלתי למטה ראיתי את הראש של התינוקת מציץ מבין הרגליים שלי. באינסטינקט קמתי מיד מהאסלה, ואיך שנעמדתי הרגשתי שהיא פשוט מחליקה החוצה ושלחתי את הידיים שלי כדי לתפוס אותה. הרמתי אותה וחיבקתי אותה אליי, כשחבל הטבור עדיין מחובר, ושפשפתי אותה כמו שראיתי את המיילדת עושה בלידה של הבכורה, כדי שתתחיל לנשום, והיא מיד התחילה לבכות, אז ידעתי שהכל בסדר. הכל קרה בשניות, אני חושבת שרק אחרי כמה שעות הבנתי מה באמת קרה שם. האמת שזה די מצחיק, כל הסיפור, אני בטוחה שהילדה שלי תשמח לשמוע איך היא הגיעה לעולם".
התינוקת, שבאופן מפתיע למדי זכתה לשם "ווינטר" (אף שנולדה בשבוע שעבר, שגם באנגליה הסגרירית קשה להגדירו כחורפי), נולדה בריאה וללא שריטה, אולם צ'לי דיממה באופן רציני למדי, ופונתה (יחד עם התינוקת) לבית החולים. אחרי טיפול קצר הדימום פסק, והשתיים מתאוששות מהחוויה המסעירה. "בעלי ואני השקענו המון זמן וכסף בקורס היפנובירת'ינג, בין היתר כדי לא לעבור שוב לידה ארוכה וכואבת כמו בפעם הראשונה", הוסיפה צ'רלי. "אז אמנם החויה לא הייתה רגועה, אבל בהחלט קצרה. הבת שלי ישנה בחדר הסמוך, ובכלל לא שמעה את כל הדרמה".
