מצוננים חסרי מנוח: כך תתמודדו בלילה עם תינוק חולה

אני לא היחידה שזה קרה לה. בזמן מחלה הכל משתבש – סדר היום הקבוע, האכילה וכאמור השינה. מחלה, חיסון, לילות של כאבי צמיחת שיניים, ואפילו צינון קל משפיעים על הלילה ומעלים את הצורך לשוב ולסייע לתינוק לישון. שינה טובה, אשר במהלכה נבנית מערכת החיסון, יכולה לסייע לתינוק להתחזק ולהחלים. חשוב לעזור לו לעשות זאת, אך השאלה איפה הגבול כדי שהסיוע בדמות הרגל חדש לא יתקבע לעתיד? מה עושים לאחר ההחלמה כאשר ההרגל הזמני הפך לקבוע? איך מחזירים את הגלגל לאחור?

***

אורי, שמנסה לחזור להרגלי השינה הטובים עם בתה אך לא מצליחה, כותבת לי: "יש לי תינוקת בת 7 חודשים. בהתחלה לקחה מוצץ ונרדמה בסדר, ואז, ביום שהתחילה למצוץ אצבע (בערך בגיל חודש וחצי( היא התחילה לישון לילה מלא. הבעיה התחילה לפני כחודש כשהייתה חולה, ואז הפסיקה למצוץ אצבע. בגלל המחלה, היא ישנה אתנו, התרגלה לכך. עכשיו אני מנסה לגמול אותה אבל היא קמה כל הלילה בצרחות כי מתקשה להרדים את עצמה בחזרה. אני מנסה ללטף אותה, אבל אני פשוט גמורה מעייפות ולא יודעת מה לעשות. היא גם בוכה מתסכול כי היא עייפה..." 

גם בזמן מחלה חשוב לא לאבד שליטה

הבסיס לכל הוא כמובן, כרגיל, הרגלי שינה נכונים. אם הילד יודע להירדם הירדמות עצמאית במיטתו ללא תלות כלשהי, אם יש לו סדר יום נכון ומובנה, ארוחות משביעות ומזינות, טקס שינה קבוע ותנומות יום מספקות, הוא יידע לחזור להרגלים הטובים גם לאחר המחלה. לעומת זאת, ילד שאינו נרדם בעצמו ומתעורר בלילה, עלול "למנף" את המחלה לרגרסיה נוספת. גם ילד עם הרגלים טובים עלול לשכוח אותם בעקבות מחלה אם לא מתנהלים נכון בזמן המחלה ואחריה. אז איך עושים את זה נכון?

תחילה, בזמן המחלה עצמה:. הילד נמצא במצב של חוסר אונים. כואב לו, קשה לו, הוא מתקשה לנשום, לישון, לאכול.. מה לא? והוא חש חסר שליטה לחלוטין על מצבו. אנחנו רוצים לעשות הכל בשבילו העיקר שירגיש טוב. זה טבעי, חשוב ונכון, אך כדאי לפעול עם קצת מחשבה קדימה כדי שלא לפגוע בשינה שלו בעתיד הקרוב.

בעת התעוררות בלילה, תחילה ננסה לסייע לו ולהקל על מקור הכאב. אם נטפל בשורש הבעיה יהיה לו קל יותר לחזור לישון. אם כואבות השיניים נמרח משחה מרגיעה, אם הוא מצונן נטה את המזרון מעט, נסתייע במי מלח להקלה על הנשימה ונפעיל אדים קרים, כל מחלה והפתרון שלה. אם ניסינו להקל עליו אך עדיין אינו מצליח להירדם, מומלץ שלא להכניס הרגלים וגורמי תלות חדשים שלא היו קיימים קודם לכן: כמו הנקה לשם הירדמות שכן הנקה / האכלה היא גורם התלות החזק מכולם, מביא להתעוררויות מרובות ומתקבע כהרגל מקושר לשינה במהירות.

כמו כן, מומלץ מאד לא לקחת את הילד למיטת ההורים. אם הילד מתקשה וזקוק לנוכחות הורית בהרדמה או במהלך הלילה, אם ההורים מותשים מהתעוררות שוב ושוב בלילה או אם הם חוששים מכיוון שהילד קודח מחום ורוצים אותו קרוב אליהם, מוטב להכניס מזרון לחדרו ולישון לצדו וכך לשמור על סביבת השינה הידועה שלו, מאשר להעביר אותו למיטת ההורים כפי שפעלה אורי. דבר זה עלול להתקבע וברגע שחוזרים לשגרה קשה מאד להחזיר אותו שוב למיטתו, הדבר יצריך במקרים רבים תהליך שינה ולימוד הירדמות עצמאית מחדש.

יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לנו ninemonth@mako.co.il

*הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים

>> בפעם הקודמת: איך מתמודדים עם תינוקות משכימי קום
>> לכל הטורים של "חלומות פז"

הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים