א. תשמעו סיפור. לפני שלושה שבועות שידרנו ב"אנשים" ראיון עם ליהיא גרינר. על משפחה, ילדים, דיאטות וכו׳. למחרת העלינו לעמוד הפייסבוק של התוכנית קטע שלא שודר בכתבה, ובו גרינר מביעה בפני המראיין ליאון רוזנברג תמיכה נרגשת בחייל היורה מחברון, אלאור אזריה.

"מה הוא עשה? מה? הוא דפק לו כדור בראש אחרי שהוא היה מנוטרל? אז מה?", גרינר זועקת ומוחה דמעה. "איך לא חגגו לו (למחבל) על הראש כמו שהם חוגגים? מה הבעיה? מה? מה? הילד הזה, היה בא לו לדפוק לו כדור בראש! כן! כי הבנאדם הזה מחבל! אז לוקחים לנו את החייל הקטן שלנו ומחזיקים אותו? למה? זה כל כך מעצבן! כי אני כל כך אוהבת את המדינה שלנו!"

הקטע הפך ויראלי בטירוף: בעזרת 2,000 שיתופים הוא הגיע לחצי מיליון איש ונצפה כ-200 אלף פעם, שזה כבר לא רחוק מהרייטינג של התוכנית עצמה בערוץ 2. למה שיתפו כל כך הרבה? לא רק בגלל ההזדהות של צופים רבים עם התוכן, אלא כי רבים מהגולשים הרגישו שהם גילו משהו שאנחנו ניסינו להסתיר מהם בגלל אג'נדה פוליטית.

"בזה הרגע התוכנית השמאלנית אנשים קיבלה תעודת עניות הקטע הטוב ביותר בכתבה נשמט בכוונה תחילה" כתבה מלי רם. "אני ראיתי את הכתבה הזאת וזה אשכרה לא נכנס!!!! אני פשוט בשוק!!!!! איזה תקשורת שמאלנית!!!" נדהמה מאי זגורי. "ליהי יקרה יצאת נסיכה רק חבל שיש סתימת פיות כל כך פושעת מצד הצנזורה במקומות הלא נכונים. ובכל זאת העם לא כזה תמים שאפשר להעלים ממנו את האמת. ישר כח!" חיזקה מרים ערמי. זה לא הכל: המון גולשים ששיתפו את הפוסט מתוך העמוד שלנו, של "אנשים", והוסיפו טקסט בסגנון "הקטע שניסו להסתיר מכם בערוץ 2".

ב. אנחנו במערכת היינו בשוק. מעולם לא ספגנו כל כך הרבה רעל, ועוד בשוגג. מי פרסם את הקטע? אנחנו! בעמוד הפייסבוק שלנו; הגולשים צפו בו; ואז האשימו אותנו שהסתרנו אותו מהם! מה?! כמה ביזארי האינטרנט הזה עוד יכול להיות? מאי, מלי ושאר הכועסים – לו רצינו להסתיר, היינו מעלים לרשת? מה נסגר אתכם.
יש אנשים שרואים את הדיווחים על החקירות נגד נתניהו ועל הגרסאות שנתניהו עצמו מוסר בחקירותיו, וכועסים - על התקשורת. כאילו שבגללה נתניהו לקח מתנות, או הודה בהן, או שהתקשורת בכלל יזמה את החקירה וכל הדברים האלה לא קרו. פייק ניוז. האשמה היחידה של התקשורת במקרה הזה, היא שלקח לה חצי שנה לגלות שהיועמ"ש והמשטרה כבר חוקרים את החשדות האלה. אין ויכוח שחלקים נרחבים בעיתונות תרמו נרחבות לחוסר האמון שהציבור רוחש להם, אבל היום נקודת המוצא היא שהתקשורת אשמה בכל. גם אם תחשוף קטע מיוזמתך יכעסו עליך שהסתרת אותו.

ג. ועכשיו הפתעה מספר 1. אם למישהו היתה זכות לכעוס, זו אולי ליהי גרינר עצמה. אם תהיתם למה בעצם לא שידרנו הקטע על אלאור אזריה במסגרת הכתבה בתוכנית "אנשים" בערוץ 2, הנה התשובה המלאה: בכל ראיון אנחנו יוצאים בערך ליומיים של צילומים - ועורכים אותם לכתבה של 15 דקות. גרינר, עם כל הכבוד, היא לא אושיית מדיניות ובטחון. הראיון איתה התמקד בעניינים שקרובים ללבה ולדמותה - זוגיות ומשפחה, דיאטה וספורט. להשמיט את דעתה של גרינר על אזריה מ-15 דקות הכתבה איתה זו לא צנזורה פוליטית. זו החלטת עריכה עניינית.

והנה הטוויסט: אחרי שהצילומים הסתיימו, ליהי גרינר עצמה ביקשה שנשמיט את הקטע. אולי הרגישה לא נוח להידחק לזירה פוליטית טעונה כל כך. כשבקשות כאלה של מרואיינים מגיעות אחרי הצילומים ולא לפניהן, שיקול הדעת נמצא בידינו. אין חובה להיענות להן, אבל במקרה הזה לא התקשינו במיוחד לוותר עליו בשידור הכתבה. עם זאת, חשבנו שיש בו עניין ולכן פרסמנו אותו בפייסבוק. במלים אחרות, השתדלנו לפרסם את הקטע הזה למרות שהוא לא שייך לכתבה. בדיוק הפוך מההאשמות של המגיבים.

ד. ועכשיו הפתעה מספר 2: גרינר לא כעסה אחרי שהקטע פורסם בפייסבוק. להיפך. היא נהנתה מהתגובות החמות שקיבלה בעקבותיו. ההימור שלי – הרבה אנשים לא רק הזדהו עם הדברים שלה, אלא הרגישו שהיא הצליחה להבקיע את חומת הצנזורה של ערוץ 2 השמאלני. האמת, אם כבר, הפוכה לגמרי, אבל מה זה משנה. אם זה בטלוויזיה זה שקר, אם זה בפייסבוק זה אמת. הכל פייק ניוז.