המין האנושי חי ובועט. אף אחד לא יעשה את השטויות שלו במקומו. לא הטכנולוגיה שמשתלטת לו על המוח, לא הגלובליזציה שמטלטלת את עתידו, וגם לא הסוקרים שמסנתזים את ההתנהגות שלו לתוך מודל סטטיסטי ומתיימרים לצפות מה יקרה. כזו היא נפש האדם. הדבר היחיד שאתה יכול לצפות ממנה, זה שהיא תוכיח לך שטעית.
נבכי הפוליטיקה האמריקאית יישארו מחוץ לטור הזה. אבל הניצחון של טראמפ נובע גם מהטלטלות שעוברות על נפש האדם בעולם טכנולוגי מסתבך ובלתי נסבל. יותר מדי מידע, יותר מדי דעות, הכל נדחף לך למוח ולך תדע מה נכון ומה לא. בעולם שנתון למניפולציות, לעריכות ולזיופים, הכמיהה לאותנטי מעולם לא הייתה רלוונטית יותר. מול הילארי קלינטון הפלסטיקית, התאגידית, המעוצבת והממותגת, הנשיא הנבחר דונלד טראמפ הציג אישיות בלתי מרוסנת. אולי איומה, אבל במאה אחוז אותנטית. וזה, מסתבר, שווה יותר.
החופש לירות לעצמך ברגל
כל מה שאנחנו רואים, נוגעים בו, מכניסים לגוף, הכל מטופל, משופץ וממוסחר. מעוצב ומהוקצע לפי מודלים שיווקיים של מישהו. כל תמונה מפוטשפת, כל סרטון ערוך. אגב, זה הדבר השני הכי חשוב שקרה השבוע: מעכשיו אפשר להכניס לאנשים לפה מילים שהם מעולם לא אמרו. יש תוכנה חדשה של אדובי, שמאפשרת לערוך הקלטות של אנשים מדברים. אתה יכול פשוט לכתוב טקסט, והקול של אותו בנאדם ספציפי יגיד מה שתכתוב לו. בקיצור, הפוטושופ של הדיבור. המשטרה ובתי המשפט כבר לא יכולים להאמין להקלטות. קרייני החדשות והפרסומות יכולים להתחיל לתכנן את הפנסיה. ואנחנו צריכים להגדיל עוד יותר את הספק שאנחנו מטילים באותנטיות של כל מה שמסביבנו.
יש לא מעט אנשים שגם ככה מאמינים שהתקשורת והסקרים זה הכל קונספירציה מכוונת. זה מה ששמעתי מיורם שפטל שראיינתי השבוע : שהתקשורת השמאלנית בארה"ב ובארץ היטתה את הסקרים בכוונה לטובת הילארי. זה כמובן קשקוש גמור, ולו מהסיבה שתקשורת כל כך מתוחכמת היתה צריכה לעשות בדיוק את ההיפך, אם היא למדה משהו מסיפור הברקזיט באנגליה או מהניצחון של נתניהו בשנה שעברה.
התקשורת שגתה כשלא למדה צניעות, אבל גם לא עשתה בכוונה. הסוקרים והתקשורת פשוט טעו, כי שום מודל מינה-צמחי לא מצליח לחזות את נפתולי הנפש האנושית. הם לא נתנו לנו מספיק קרדיט. כשהסוקר מפרסם את התוצאה שלו, הוא לא רק מצביע על הנשיא הבא. הוא גם מצביע על הציבור ואומר – אני יודע מה אתם הולכים לעשות. וזה כבר סיפור אחר. הבנאדם לא רוצה שיתייחסו אליו כמו אל אידיוט צפוי מראש. שלא יגידו לו מה לעשות. ואם אומרים לו, הוא עושה הפוך, דווקא (מחשבה צדדית: האם הציבור היה בוחר באנדר-דוג התקשורתי גם אם זו היתה קלינטון?). הוא רוצה להרגיש את חופש הבחירה בידיים, ללוש אותו, לחגוג אותו, לנופף בו. גם אם זה כולל ירייה ברגל.
אני מדבר על המוני הלטינים שהצביעו למען מיליונר גזען ששונא את הקרובים שלהם, אבל גם על עצמי. גם אני רוצה להרגיש עצמאי. מחוץ לטבלה, מחוץ לאלגוריתם, אוף דה גריד. בלתי צפוי. חופשי. והעובדה שכל הטכנולוגיה העצומה, הביג דאטא והמודלים המתוחכמים החמיצו בענק - דווקא מסבה לי עונג. נותנת לי משמעות. הנה, הנפש האנושית עדיין נותרה עלומה במסתריה. גם השנה נכשלו מדעני מחשבים בשאיפתם האורווליאנית למדל אותה לתוך אלגוריתם עם משתנים ומקדמים. אני לא מתעסק עכשיו בטראמפ או בקלינטון. לא בא לי שאף אחד - מארק צוקרברג, נייט סילבר או מינה צמח – ייצר תוכנה שקוראים לה "דרור גלוברמן", שתוכל לצפות מה דרור גלוברמן האמיתי יחליט או יאמר בכל רגע נתון. התוכנה של אדובי שתכניס לי מילים לפה ותיקח לי את העבודה באמת מספיקה לי מעל הראש.
הפרפר זה אתה
הבחירה בטראמפ היא אצבע משולשת לקידמה, לליברליזם ולגלובליזציה, שמביאים המון טוב לעולם. זה ממש לא מסר משמח, אבל ניתן להבנה: הגלובליזציה לוקחת אנשים ומקהילות את השליטה ואת האחריות לגורלם. לא קל לקבל את זה שאף אחד לא אחראי לעתידך – לא אתה, לא אמא שלך ולא הנשיא שלך. מכירים את תיאוריית הפרפר? זה נשמע יפה, אבל כשזורקים אותך ואת החיים שלך לתוך המודל, הוא מפסיק להיות שעשוע אינטלקטואלי חביב. לא נעים להפנים את זה שבעוד חצי שנה אולי תהיה מובטל ורעב בגלל משבר פיננסי במרחק 5,000 מייל ממך, ואין לך מה לעשות בעניין. יותר מזה: האידיאות של פתיחות וגמישות לאנשים אחרים, לרעיונות אחרים ולטכנולוגיות המתחלפות הן יפות, אבל כנראה קצת גדולות על המין האנושי.
אם הניסיונות למדל את ההתנהגות האנושית לתוך תחזיות של תוצאות ההצבעה נותנים למין האנושי מעט מדי קרדיט – ייתכן שהגלובליזציה פשוט דורשת ממנו יותר מדי.
ולגאוני המחשבים, הסטטיסטיקה והכלכלה מוטב להיזכר מפעם לפעם במילותיו של המשורר ע. חיטמן: "לפעמים אני חכם ולפעמים טפשי, לפעמים אני ראשון ולפעמים שלישי, אבל אני תמיד נשאר אני".