"אנחנו עוברים עכשיו בגדול את מחלת החצבת. מחלת הלא מחוסנים קוראים לה... פתחתי בית חולים בבית. שתי הבנות הגדולות שלי נדבקו והכי גרוע הקטן, בן שנה. אני שומעות אותן משתעלות ובוכות בלילה. כבנות שלא קיבלו חיסונים הן לא מכירות מה זה לא להרגיש טוב. והוא? כל רגע מתעורר בבכי מהשיעול עד הקאה, פריחה מכסה את גופו הקטן. כרגע מברכת על שני ילדים בריאים שחיסנתי בבית ספר מתי שהוא ועלי ועל בעלי שחוסנו מתי שהוא בילדות ויש לנו אפשרות לטפל בחולים".

את ייסורי המצפון האלה שמעתי מעוד הורים, שנמנעו מלחסן את הילדים שלהם ושילמו מחיר יקר מאוד. כמעט היקר מכל. ועדיין, מתנגדי החיסונים ממשיכים להרים את ראשם הקטן והמסוכן - ונהנים מרוח גבית מהאינטרנט.
"אני מהנדסת מהטכניון, ריאלית, לוגית, פועלת על סמך ידע ולא מתוך אמונה", ככה פתחה אושרה בלפולסקי את הסרטון האווילי והמופקר שלה, שבו היא מנסה לשכנע את הציבור שלא להתחסן ולא לחסן את הילדים נגד מחלות.

ילדים אומללים

מה שאושרה עשתה זה פיגוע. זה כל מה שרע באינטרנט. כי כל אחד יכול לקרוא מחקרים וכתבות, סיפורים ופוסטים, ולהפוך למומחה בעיני עצמו. כל אחד יכול לקרוא סיפור מרגש ואישי על תינוק שנפגע מחיסון, ולשכוח את העובדות והסטטיסטיקות הכוללות, שמצביעות על הכיוון ההפוך - שחובה לחסן. כל אחד יכול לכתוב פוסט ולהעלות סרטון. אומללים הילדים שההורים שלהם צפו באושרה והשתכנעו. הנגישות של המידע גרמה ללא מעט הורים להרגיש שהם מבינים מספיק כדי לא לחסן, והתוצאות לא מאחרות להגיע - מחלות מסוכנות שכבר כמעט נעלמו בזכות החיסונים, כמו שעלת וחצבת, מרימות שוב את ראשן הקטלני.

אושרה חושבת שהיא מבינה יותר טוב מכל ארגוני הבריאות בעולם - כמו משרד הבריאות הישראלי, שעושה הכל כדי לשכנע אותנו לחסן, או ארה"ב, שלא מאפשרת לאנשים לא מחוסנים להיכנס למדינה או ללמוד במוסדות חינוך. אושרה משוכנעת שהיא מבינה יותר ממעבדות מחקר נחשבות כמו מכון ויצמן, שקורא לחיסונים "אחת המתנות הגדולות שנתנה הרפואה לאנושות".

אין שני צדדים

אני לא נכנס בכלל לשאלה עצמה. שם אין מבחינתי ויכוח ואין לו "שני צדדים". אי אפשר לנמק מדוע כדאי להתפרץ בריצה לכביש מהיר, ואי אפשר להסביר מדוע לא לחסן ילדים באופן כללי (אפשר ורצוי להתפלפל על מדיניות החיסונים, מה לתת, למי, איפה ומתי).

כן, יש הרבה מאוד מידע ברשת, ולחיסונים יש יתרונות ויש חסרונות. זה שהמידע זמין באינטרנט לציבור, לא אומר שלא צריך מומחים, לא צריך ארגוני בריאות ולא מכוני מחקר, שיארזו את הכל ויגזרו מסקנות לבריאות הציבור. להיפך - דווקא עכשיו צריך אותם יותר. לב הבעיה היא ההטייה העצמית. מרוב קריאה, ובגלל שהיא למדה בטכניון (הנדסה, לא רפואה) היא חשה מוסמכת לשכנע אנשים אחרים מה לעשות עם חיי הילדים שלהם. אגב אושרה לא היתה יכולה ללמוד רפואה, כי תנאי כניסה ללימודי הרפואה בטכניון - שבחסותו היא מתגאה בפתיחת הסרטון - הוא סל חיסונים מלא לכל הסטודנטים.